גם במטבע יש משהו פאלי כותב, בעיקר כשיש לו עיפרון מחודד
כך כתבה לי בלוגרית לשעבר שכבר איננה איתנו כאן במטע:
"…הכתיבה לבלוג היא סוג של סטייה, כי הציבור אליו אתה פונה הוא עלום ולא מעט פעמים הוא תרמית של זהות ושל מניפולציות. המילה תרבות קדמה להופעת האינטרנט ונבנתה מצמד המילים 'לתור בית'; אבל האינטרנט הוא לעולם הומלס – עולם שאין לו אלוהים וממילא מקומו הוא בהיעדר. היעדר פילוסופי והיעדר של מקום. הוא אַל-מקום. לכן המושג 'תרבות אינטרנט' סותר את עצמו."
אל תנסו לנחש במי מדובר, כי לא אסגיר, הבטחתי. אבל שיר ההזדהות הזה ממש כתב את עצמו.
קצת מאוחר לגלות את אמריקה
גם קולומבוס רצה לצעוק "אהוי" ויצא לו "אבוי"
שיטחי: הכותב לא רצה לגלות את אמריקה אלא לעורר דיון!היכן האינטליגנציה, לאן פרחה???
מהי תועלת הבלוג אם נראה שהכותבים מהללים בביטויים נכמו:
"שיר יפה" בבית ספר תיכון מלמדים ילד בן 15 להביע מתוך הנמקה כל שהיא-
יש/אין/ קשר בין הנושא לבין המטאפורה.
המטאפורה מפותחת/אינה מפותחת וכדומה.
מישהו עשה כן?
אם אכתוב את שמי מייד אהיה מותקף/ מותקפת. זוהי תרבות דיון???
מה שכתבה ההיא למעלה הוא די קישקוש באותה מדה שהוא נכון הכתיבה באתר הזה במקרה היא מאד אינטימית וקהל מאד מסויים ומצומצם של מינויים , אפשר גם להפוך את המטבע ולעשות RE
BOOT לתרבות , יש גם אנשים שלא אוהבים מחשבים ואינטרנט .. ויש הכל אבל בגדול זו הכללה כזו שיש בה התנשאות מה 🙂
לשיר אתייחס לחוד.
אבנר,
אהבתי את הרי-בוט לתרבות.
והכללות הן דבר שמטיבו עושה עוול לפרטים, אבל כולנו חוטאים בהן. אם יורשה לי להיתלות באילנות גבוהים לרגע, אצטט את איינשטיין שכתב: "לכל כלל יש יוצא מן הכלל ולכל יוצא מן הכלל יש כלל".
מסכימה איתך גם בקהילה וירטואלית אפשר ליצור תרבות ולא תמיד האינטרנט הוא הומלס הרבה פעמים הוא בית תומך וכמו בכל בית מתפרצים לפעמים אורחים לא רצויים
צריך להחליף ראש ולחשוב אחרת בעידן הסייברס לקחת מה שטוב ולהדוף מה שרע זה די תבוסתני לחשוב כפי שההיא מלמעלה חושבת
האינטרנט כאן זאת עובדה
אבנר שטראוס אינני מסכים. העניין אינו ביחס הריגשי כלפי האינטרנט. האינטרנט הוא מדיום המאפשר ביטוי. המתבטאים באים מהמאגר שקיים במי שמחשיבים עצמם ברי שיח בתחום היצירה והאומנויות. לשם כך צריכים להיות כלים. מבית הספר ואולי מהחוג לספרות. רבים מהשירים נתקלים במחמאות ללא הנמקה ולכן זוהי קריאה זולה.
ביטויים ילדותיים כאלה:
"שיר נהדר" וכיוצא בזה.
[זהותי אינה רלוונטית]
נכבדי, בהחלט לגיטימי לא להסכים עימי כי אני לא אחת טועה ,
גם אני לעיתים לא מסכים עם עצמי, מאידך אני סבור שלא היטבתי לנסח ולכן לא הבנת, המילה "ריגשי " אינה מדוייקת, אך דעתי מורכבת מידי מכדי לנסחה במספר מילים מצומצם. רק אומר שהאינטרנט מעלה, מלא, חורים ברשת..
"האינטרנט הוא מדיום המאפשר ביטוי."
לא אוכל ולא שולל את האמירה.
"המתבטאים באים מהמאגר שקיים במי שמחשיבים עצמם ברי שיח בתחום היצירה והאומנויות."
לא מסכים אך הדגש הוא על "מי שמחשיבים עצמם "
איני בא ממקום שיפוטי
ואיני סבור שיש ללמוד בחוג לספרות כדי להנות מספרות או כדי להביע דעה
תאר לך שרק מי שלמד "מוסיקולוגיה"
היה רשאי לפלצן דעה על מה טוב ונכון במוזיקה 🙂
לא כל שיר צריך להיות מנותח
לעיתים אל תשכח, הניתוח מצליח והחולה מת.
לגבי מחמאות לשירים
תלוי מי אומר למי ומתי !!!
אם יהודה עמיחי אמר על שיר "זה שיר מקסים", לא ביקשתי ממנו לנתח (כמובן לא לשיר שלי:-)
ואגב הזהות היא בהחלט דבר רלוונטי לאומר כי אומר בלי זהות …
עכשיו אם היתה לך זהות כמובן הייתי מתייחס לבודהה וטבעו ולאלו השופטים את אלו הכותבים "שיר מקסים " מבלי לנמק כי הם למדו ויש להם כלים להסביר
והם מנשאים עצמם בתוך תוכם
וגם יש להם תחושה כאילו כשהם משבחים אחר משהו מופחת מהם .
ואגב "קריאה זולה" וקריאה יקרה,
שני שירים שמתי לי כעגילים לנפש
ואמר ג'והן לנון אלה בשורות האחרונות מחאו כפיים ואלה בראשונות נענעו בתכשיטים .
זו שורה נהדרת חוזר שורה נהדרת
קח אותה כמטאפורה לנפש
ואתה מוזמן לנתח אותה .
שבוע נהדר שיהיה לכולנו ורק טוב .
לשם כך צריכים להיות כלים. —
מהאקדמיה ללשון שלחו הודעה
"הרבים של בר שיח זה בני שיח ולא ברי שיח"
מקווה שזו לא מכה מתחת לחגורה של
נושא הכלים הספרותיים.
אולי יש אמת במה שאמרה.
כשהעולם סובב סביב ידע, וידע הוא כוח ואינטר-ס… האינטר-נט מעלה דגים חדשים ברשת. אותם אלו שבחיים האמיתיים אולי לא יכולנו לדעת על קיומם…
אדם התר אחר תרבות הוא מושג שמאבד מהמשמעות שלו, בטוחה שזה בהתאם לחוסר התרבות מחוץ לאינטרנט או לקו האמצע של תרבות הגלובליזצייה. אז לאן כל זה מוביל- אין לי מושג.
השיר מביע את האין, את התת-תרבות של חיינו…
"האינטרנט מעלה דגים חדשים ברשת"?
שִׁיר נִתְפַּס בָּרֶשֶׁת
וְלוֹ רַק מִשְׁאָלָה אַחַת.
כַּמָּה חֹרִים יֵשׁ
בְּרֶשֶׁת שֶׁל דַּיָּג פָּשׁוּט.
המילים היו כלפי מה שהגברת האנונימית אמרה ולא לגבי השיר.
צר לי על דיג פשוט, כמוני.
זה אני הדייג הפשוט (מה, גם את רוצה לדוג? יאללה, תצטרפי גם). ובינתיים כבר יש המשך:
שִׁיר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ
מְבַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּחְרֵר.
יוֹאָב וְאַבְרָהָם
יָדְעוּ לְהָפִיק מִמַּצָּבִים כָּאֵלֶּה
אֶת הַמֵּיטָב.
חשבתי שאני באתר המתאים, לא?…:)
ממתינה להמשך…נראה מבטיח..
O K עכשיו הבנתי את ההקשר !!
השיר מאד יפה
והבעיה היא היכולת לכתוב בעילום שם מה שלא אפשרי בדרך כלל באתרים מסוג זה .
בקיצור הבנתי אותך ויפה ואגב במיוחד בשבילך יש שיר שלי אצל לי ,
לסן פרנציסקו על המים למרות שנכתב על החול של נואיבה – אילת .
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=16195&blogID=18#res208253
ואהבתי את האצבע וגו'
אם יצא ספר שירה שלך אני מעוניין לרכוש
תודה
תרבות היא חבורה. תרבות אנשים רעים = חבורת אנשים רעים. מזה משתמע כי תרבות היא הנהגה חברתית נאותה. אבל זה השתלשל במשך הזמן.
אנה,
דבר מעניין כתבת, ומסקרן אותי מהי שפת המקור בה תרבות=חבורה. מעיון קצר הסתבר לי שמקור המילה culture הוא ב-colere, ובצרפתית: colère משמעה זעם, כעס. לאן זה מביא אותנו, אם כך???
וזה כמובן רק מה שגלוי לעין הבלתי מזויינת (וסליחה, אם הובנתי אחרת), וכל מי שינסה להציץ יחסם בחומת וילונות בלתי עבירה בעליל, ורק האלהים הזה שהזכרת יודע מה מסתתר שם מאחורי כל וילון ווילון.
חא, מי רצה "תרבות" ולא קיבל.
ועל הפוסט הזה, ישר כח!
ומאחורי הווילון, כמו שלימד אותנו פעם אברי גלעד, מסתתר רק דחליל. ולא זה של דורותי…
אולי כתיבה לבלוג היא סוג של סטיה ואולי תרבות היא לתור אחרי בית אבל אם כבר לסטות ואם להתעסק בנדלן אינטרנטי הרי שאתר זה הוא בחירה שפויה ונפלאה כשמה שנשים עושים כאן זה ליצור ולהחשף לקהל קוראים חדש ואני נחשבת כאן קהל קוראים חדש כי מאז שהגעתי לכאן קרו לי דברים מופלאים ולמדתי המון אז מי שבוחר לירוק לבאר שממנה הוא פעם שתה זה בסדר כי באינטרנט לא נרטבים אבל מי שבוחר לכתוב כאן ולהגיב כאן זה גם בסדר ולדעתי אפילו נפלא ונהדר.
סיגל,
תגובה חכמה, הנוגעת בכל אחד ממרכיבי המסר של אותה בלוגרית. לְמה כיוונה אותה בלוגרית? אני יכול לשאול כמובן, אבל לצערי היא כבר לא תשתתף בדיון הזה, לפחות לא און-ליין (אגב: שלחתי לה את הלינק הזה, מתוך תקווה לעניין אותה מחדש, אבל זה מוכיח את עצמו בינתיים כניסיון כושל). אבל שוב: למה מישהו מוציא את עצמו מחוץ לגדר? מתאבד וירטואלית? רק בגלל תחושת היעדר הבית? הניכור? המסכות?
תחושתי היא שכמו בכל חברה (וגם כאן יש לנו מעין חברה, הגם שזו וירטואלית), גם במטע יש "מקובלים" יותר ופחות. יש אפילו רשימה מסודרת, למען הסר ספק. אבל כאן מגיע הטוויסט הגדול ביותר: מדובר במישהי במקום טוב באמצע במצעד הנ"ל, אם לא למעלה מזה. אז מניין תחושת הניכור בכל-זאת? למה היא בוחרת – כדברייך – לירוק אל הבאר הזו? לא רק כי לא נרטבים באינטרנט, אלא גם כי באופן אבסורדי, כמו בנסיך הקטן, אפשר למות דווקא ליד הבאר.
אוהו, אם בהתאבדות וירטואלית עסקינן אז אני הכתובת המצויינת לדיון:)
פעם הייתי דמות וירטואלית מאוד משמעותית באיזו קהילה שאפילו ניהלתי ועמדתי על סף קבלת שכר ואינטרנט חינם לשנה בנוסף לפרס שקבלתי עבור איזה חידוש מילה שעבר הצבעה וההצעה שלי זכתה במקום הראשון. זה היה לי בית. אלו היו לי חברים הכי משמעותיים לעבור עים תקופת שפל אחת מיני אלו של חיי ובכל זאת קמו יום אחד בני משפחתי הוירטואליים מחפשים את שיר הבוקר טוב הקבוע שהייתי מחברת לכבודם ופגשו במכתב שכותרתו נקראה התאבדות וירטואלית. נפרדתי מכינויי ומהסמליל שיחד אותי, נפרדתי מחבריי והדממתי את המחשב. ולא ירקתי חלילה לעולם המיוחד הזה שבו לקחתי חלק אלא פשוט עברתי משהו קשה מידי לעבור אותו בתוך חבורה שיש לי כלפיה אחריות ובנוסף שלא יכולתי לשתף מגודל הכאב אז רציתי למות. ואני לא יכולה למות באמת כי אני אמא לילדים וגם זאת אחריות אז הסתפקתי בהתאבדות וירטואלית. מה שגרם לבהלת ענק וכמובן שדרך איתור כתובת האייפי שלי איתרו אותי וקבלתי טלפון מהאחראית הראשית של האתר שניסתה לעשות לי טיפול פסיכולוגי בטלפון ורק כשהרגעתי אותה שאני בחיים ומתכננת להשאר כך כל עוד לא יחליטו מלמעלה אחרת היא הניחה לי ללכת לדרכי. וזה בהקשר להתאבדות הוירטואלית, סיפור ארוף פרטי שרוצה להסביר שלא תמיד אדם עוזב מקום כי המקום לא טוב לו אלא לפעמים זה בכלל קשור למשהו שלא טוב לאדם עם עצמו והאנטרקציה הזאת עם אנשים שלא באמת מכירים אותו שיש בה דרישה לאנרגיה מסוג שונה מזה שנדרשת לנו במצאיות כיוון שהיא תמיד מילולית ולא ניתן לחייך או לדמוע בשקט ובלי מילים כך שכשאדם מרגיש שהוא לא בנוי לכך הוא קם והולך ולפעמים הוא מוסיף לעצמו תירוצים שמשהו אצלם לא בסדר אבל מנסיון אמת, הפוסל במומו פוסל ומדהים איך שהאינטרנט מצליח להיות בבואה לנו כאנשים מי מודע לזה יותר ומי פחות.