הסטה

במרכז סטנפורד מתנוסס מגדל הובר ולא רחוק ממנו עומד בגאון מגדל שעון. בתחתית המגדל חדר שקוף ובו מנגנון של קפיצים ומשקלות.

למרות הפוזה המרשימה השעון חי באזור זמן נפרד. איך נאמר? פשוט מפגר.

בהתחלה עוד ניסיתי להבין את ההיגיון שמאחורי הצלצולים שלו ובסוף הפנמתי שכדאי שאעסוק בדברים מועילים יותר.

והנה, היום בצהרים ראיתי איש צעיר עוסק במרץ וברוב כוונה בחדר השקוף בהזזת קפיצים ומשקלות, משל היה בחדר כושר.

הקשתי בעדינות על קיר הזכוכית וביקשתי להיכנס.

"מה אתה עושה?" תהיתי.

"אני מכוון את השעון" אמר בגאווה לא מבוטלת האיש הצעיר. "הנה, תראה: אם אסיט את שני הברגים האלה ימינה ואתלה על הקפיץ הזה משקולת גדולה יותר, השעון יאבד רק עשרים וחמש דקות בשבוע במקום יום בשנה".

— ראשי היה סחרחר עליי לרגע —

"אבל זה כמעט אותו הדבר" מחיתי בתדהמה.

האיש הביט בי באכזבה גלויה ומיד נזכרתי שכאן אמנם אקדמיה, אבל לא מביעים ביקורת בצורה כזו נחרצת באמריקה.