יש שופטים בירושלים?

אני בוש בפשרה המכוערת שעשה השופט אדמונד לוי בבית הספר שבעמנואל ובאיסְרָ-בלוף בחסות בית המשפט העליון; במקום להסיר כל סממן של אפליה עדתית ולהרוס מחיצות קיבלנו חותמת בג"צ המקבעת את ההפרדה העדתית.

כאן באמריקה היו קוראים לזה אפרטהייד, ומזכירים נאום אחד מ-1963, שערכתי אותו רק במקצת:

– יש לי חלום שיבוא יום, בו ילדי יהודים שברחו מפרעות המערב וילדי יהודים שברחו מאימת ערב יוכלו ללמוד יחד בבית ספר אחד בעמנואל, באותה כיתה, באותה "מגמה", באותו חדר ממש;

– יש לי חלום שיבוא יום בו מדינת ישראל, ושופטיה בראשם, יאמינו שכל בני האדם נולדו שווים;

– יש לי חלום שיבוא יום בו המדינה שלנו, הנוטפת זיעת אי-צדק ומבאישה מאש של דיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש וצדק;

– יש לי חלום שילדינו הרכים יחיו יום אחד באומה בה אין אדם נשפט על-פי צבע עורו אלא על-פי תוחלת תכונותיו. 

עדכון 14 בספטמבר 2010:
אני נוכח שאין סוף לכיעור בחסות בג"ץ, והיום אני למד שאושר לבנות בית ספר נפרד לאשכנזיות בעמנואל. 
נפלא. עוד סיבה טובה לחזור לארץ.