גם במטבע יש משהו פאלי כותב, בעיקר כשיש לו עיפרון מחודד
הסתיו הגיע אפילו לקליפורניה השמשית באלפי צבעיו. בצפון אמריקה זו גם עונת ה"בֶּרִי" למיניהם (בלק-ברי, לוגן-ברי, בויסנ-ברי והראספ-ברי שמגיע בכמה גרסאות (שחור, אדום, סגול). בעברית אין לנו מספיק מילים ולכן כל אלה הם פשוט "פטל" (קצת יותר יצירתיות הפגינה העברית לגבי הבלו-ברי והקרנ-ברי). בארץ אנחנו מסתפקים בפטל קדוש (מה קדוש בו? הדבר היחיד שאני זוכר ממנו זה "איי" באמצע טיול שנתי). אה… כן: ועצי תות, כמובן.
כתיבת הייקו חביבה עליי במיוחד, כי יש קסם גדול באמירה כל-כך ממוקדת, במיוחד כשזו מקפלת בתוכה חילופי עונות (טוב, תמיד יש את "צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה" של ביאליק). מי שרוצה לדעת איך עושים את זה כמו שצריך ומה ההבדל בין בוטו, הייקו והישי – שיציץ אצל אמיר אור כאן וכאן.
אינני מומחה להייקו ובכל זאת אני מרשה לעצמי לכתוב את הדברים הבאים: רבים כותבים בעברית שלוש שורות כלשהן ומכנים זאת "הייקו", גם אם אין שם 5-7-5 הברות (ונניח לרגע ל'קיגו', ובו אזכור עונת השנה). אני לא חושב שלעברית יש "מגבלה הברתית" כפי שכמה כותבים טוענים. הרי סוגה איננה כבלים – מותר לכתוב הכל, אבל אחר-כך, או שהשיר עונה לכללי הסוגה או שלא. הצעתי כבר ב'זוטא' ואני חוזר על הצעתי כאן למינוח חדש לשירה העברית – "שְׁלָשִׁיר", על משקל חמשיר, לכל אלה שכותבים שלוש שורות קצרות. כי להייקו יש כללים שאפשר לאהוב אותם וללכת לאורם ואפשר גם לא, ואז במקרה כזה לכנות את הסוגה הזו בשם מתאים יותר.
שיהיה סתיו צבעוני לכולנו.
.jpg)
כתיבת הייקו חביבה עליי במיוחד, כי יש קסם גדול באמירה כל-כך ממוקדת, במיוחד כשזו מקפלת בתוכה חילופי עונות (טוב, תמיד יש את "צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה" של ביאליק). מי שרוצה לדעת איך עושים את זה כמו שצריך ומה ההבדל בין בוטו, הייקו והישי – שיציץ אצל אמיר אור כאן וכאן.
אינני מומחה להייקו ובכל זאת אני מרשה לעצמי לכתוב את הדברים הבאים: רבים כותבים בעברית שלוש שורות כלשהן ומכנים זאת "הייקו", גם אם אין שם 5-7-5 הברות (ונניח לרגע ל'קיגו', ובו אזכור עונת השנה). אני לא חושב שלעברית יש "מגבלה הברתית" כפי שכמה כותבים טוענים. הרי סוגה איננה כבלים – מותר לכתוב הכל, אבל אחר-כך, או שהשיר עונה לכללי הסוגה או שלא. הצעתי כבר ב'זוטא' ואני חוזר על הצעתי כאן למינוח חדש לשירה העברית – "שְׁלָשִׁיר", על משקל חמשיר, לכל אלה שכותבים שלוש שורות קצרות. כי להייקו יש כללים שאפשר לאהוב אותם וללכת לאורם ואפשר גם לא, ואז במקרה כזה לכנות את הסוגה הזו בשם מתאים יותר.
שיהיה סתיו צבעוני לכולנו.
רקע: רציתי לשלוח לכם בֶּרִי'ס בפקס, אבל מה? לא עבר. אולי התמונה עם כל הזיפים העדינים האלה, תוכל להעביר משהו מהתענוג הצרוף.
קראתי את המאמר ובשירים
ושמתי לב שאתה בכל זאת מקפיד בהברות
למעט השוואים שצריך להיות פאנאט כדי לספור גם אותם.
שלשת ה"שלשיר"(לשיטתך)- אהבתי אותם
מאוד בלי ועם קשר להאיקו.
יש לי הרגשה שגם חכמי ההאיקו הנוקשים ביותר היו עושים להם כבוד.
אני שמח שקמו לי מעריצים עוד בחיי (אימא שלי הייתה אומרת לך שאתה חושב כך פשוט כי אתה לא מכיר את ארז מספיק טוב…).
אבל לעניין עצמו: אחרי שכל-כך השתדלתי לספור הברות ולהבדיל בין שוואים נעים נחים – קיוויתי שכל אחד משלושת אלה ייחשב לי להייקו. שלשיר הוא בעיניי מי התוצר של מי שלא הקפיד על כל אלה.
אספר לך, ארז אחי, כי כמעט ולא נכנסתי לפוסט הזה שלך,ולא רק בגלל שאין לי זמן בימים האחרונים. אלא בגלל שאין לי, או לא היה לי, שמץ מושג מה הסיפור עם ההייקו הזה. בחיי. לא הצליח לרגש אותי אף פעם.למרות שאהוד אהוד יודע היטב, אני מאד אוהבת קצרים.
על כל פנים, כל ההקדמה הזאת באה להגיד לך שבזכותך זה עומד להשתנות. כנראה.
מאד מאד אהבתי את השני.
ארז – לקרוא על הבוקר שירי הייקו שאני מאד אוהבת
ועוד על תות
ואיזה יופי השירים
הנה אחד משלי
נִסְעֶרֶת שׁוּב לִסְפוֹג
רֶגַע מֻקְצָף
שֶׁנּוֹתַר בָּעֹמֶק הַמַּר
טימה,
עכשיו אני והשיטה שלי במבחן אמיתי. באת להתארח, אמרת מילה טובה, שמחתי. אבל האני מאמין שלי נמצא כמה סנטימטרים מעל ופוקח עלינו את עינו הקפדנית. ובכן, טימה – זהו שְׁלָשִׁיר, ושלשיר נפלא אפילו. אבל זה לא הייקו (ספרי הברות בעצמך). כדי שזה יהיה הייקו, כך צריך להיות סידור השורות:
נִסְעֶרֶת שׁוּב לִסְ
פוֹג רֶגַע מֻקְצָף שֶׁנּוֹ
תַר בָּעֹמֶק מַּר
וכמובן שאינני מציע שקיטוע מילים הוא שיטה לכתוב הייקו בעברית, זה רק לצורך ההמחשה. השאלה היא האם את מוכנה לשייך את השורות הנפלאות שכתבת לסוגה בשם שְׁלָשִׁיר. מה את אומרת?
ארז – הענקת לי שיעור ואני מודה לך על כך.
גם אם זה שְׁלָּשִׁיר ולא הייקו מה טוב.
נעים להתארח אצלך.
איריס אליה,
(אני מקפיד על שם משפחתך לא בשם הרשמיות, כמובן, אלא רק כשיש כאן עוד איריס…)
אם הצלחתי לגרום לך לחשוב על יחסייך עם הייקו מחדש – זה כבר יותר חשוב מכל הטרמינולוגיות שניסיתי להתעקש עליהן.
נ.ב. מי זה "אהוד-אהוד"??? אהוד ברק? אהוד אולמרט? אהוד בן גרא?
בוקר טוב
יפים מאד ההייקויים שלך.
במיוחד אני אוהב את הראשון והשלישי.
התמונה בהייקו השני לא כל כך ברורה לי. האם באמת העץ נופל או הכוונה לנשירת העלים.
יש לי גם כמה הייקו משלי, אבל פחות מלבבים משלך. אולי אפרסמם מאוחר יותר בחורף כי שמם של השלושה הוא "נזקי קרה בגן".
שבוע טוב
גיורא
גיורא,
תודה. ראית נכון, אכן 'עץ נופל' הוא שלכת. נדמה לי שכבר ראיתי הייקו שלך – אהבתי ושמחתי לראות שאתה אחד משומרי החוק. אבל את 'נזקי קרה' טרם ראיתי ואשמח לשזוף בו את עיניי.
מה זאת אומרת 'עץ נופל' הוא שלכת? ההייקו אמור להיות התבוננות טוטאלית, לא? האם נראה עץ נופל או עלה נופל?
בכלל נדמה לי שההייקואים לוקים בהאנשה ושימוש בידע במידה שמפקיעה מהם את ההייקואיות.
מבקר אלמוני,
דומני שיש צדק-מה בטענותיך. לסיגל (ראה למטה) היה פיתרון אחד. אבל גישתך אינה משקפת תמורות בהייקו שהתחוללו מן המאה השבע-עשרה ועד היום. הנה דוגמה, עוד מאמצע המאה שעברה, בהייקו של מאצ'י טאווארה:
זכרונות הם כמו
ירקות קפואים שאין
עוד להפשירם.
כבר אין מדובר בהתבוננות טוטאלית אלא בדימוי. לכן נשארתי בדברים שכתבתי למעלה בהגדרה המצמצמת של הברות.
שלך,
ארז.
לדוגמא:
רועש עץ התות
דשא שני כבר רווי
פרי בתסוגתו
('תסוגתו' אולי לא מדוייק', אולי גם מאניש מדי)
מבקר (מבקרת?) בביקור
(ההייקו שהבאת – "זכרונות…" ייתכן ומשובש בתרגום.
ללא המלה 'כמו' או 'הם כמו' ואולי שינוי קל בתחביר בשורה השלישית, הדימוי נוצר מחיבורי השורות כאשר כל שורה היא מבט נקי – גם אם על משהו מופשט.)
ארז, הכל תחושות בטן. לא ביקורת.
ניסיון להבין, לחקור, להרגיש, את ההייקו.
שלך,
H2O
ד"ש ל-BChE
אה… זה H2O… התגעגעתי, אם כך.
ברוך שובך.
התכוונתי מבקר מלשון "ביקור" לא מלשון "ביקורת". ובכל מקרה אלה וגם אלה ברוכים בצל קורתי.
רעיונות יפים הבאת ואחשוב עליהם היום לפני השינה.
מחכה לביקור הבא (כמעט שכחתי… הבקיאות שלך בחיי המחקר שלי מסקרנת).
וואו, ארז, תות על הבוקר- זה כבר יותר מדי!!!
יפים הקצרצרים האלה, עולם ומלואו בהם וגם הומור שובב.
והציור – כמו שאמר אחד המשוררים-
פטמות תות לנצח!
דשא שני רווי פרי געגוע- יפהפה!!!
ונזכרתי פתאום ב"תותים" של יונה וולך וב"תותי בר" של אינגמר ברגמן אהובי, והבוקר שלי שר לו סמפוניה של תותים (היפראקטיבית על הבוקר -כבר אמרתי?)
חנה,
אצלי הבוקר מתחיל עכשיו, לאט כרגיל, ואם את יכולה לשלוח לי חלק מאנרגיות הבוקר שלך אלי – מה מאד אשמח.
וואו – על מה אגיב קודם? יונה וולך? אינגמר ברגמן? אני יודע… "פטמות התות לנצח" הם שורה מנצחת. של מי זה? זה נהדר!
של רוני סומק משורר אהוב עלי ביותר
כְּתֹב עַל הַמַּיִם
שִׁירֵי יַפַּן נֶחְמָדִים
עַל אֶבֶן אוֹ עֵץ.
אֶרֶז, שִׁירָיךָ
מָצְאוּ חֵן. הֵם יָפִים.
כְּמוֹ גַּם שֶׁלִּי.
בִּשְׁנוֹת נְעוּרָי
גִּלִּיתִים וְאָהַבְתִּים
זוֹ צוּרָה נָאָה
כָּתַבְתָּ נָכוֹן:
כֻּלָּם טוֹעִים, מַרְבִּים בָּהּ
הֲבָרוֹת חִנָּם.
הֲאַמְשִׁיךְ? אַךְ דַּי
דַּי לְשַׂמְּחֲךָ בַּזֶּה
בְּנֵכָר רָחוֹק
(רָצִיתִי לְכָתוּב "לְשַׁעְשְׁעָךְ – הַמִּלָּה אֲרֻכָּה וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַחֲלִיט כַּמָּה הֲבָרוֹת בָּהּ…
הָעִקָּר שֶׁשָּׂמַחְתִּי לִמְצֹא עוֹד מִישֶּׁהוּ שֶׁכּוֹתֵב הייקו וּמַקְפִּיד עַל מִסְפַּר הַהֲבָרוֹת.
מוקירך
מֹשֶׁה
נ. ב. לקראת החורף עתה אשלח לך סל דובדבנים – במסגרת אחרת
משה,
שִׂמַּחְתַּנִי בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן! אהבתי את הדובדבן-לעשות-דבש שלך. אבל מאז שירותי הצבאי, אצלי סוף עונת הדובדבנים באופן קבוע. אכתוב בפעם אחרת על עץ הדובדבן שלי, האדום ולא מדבש.
ארז, אוהבת את ההייקו השלישי. התות או הפטל אינם נחוצים להייקו השלישי שמילותיו יוצרים מרחב אינסוף בזכרון האנושי של חוויה אוניברסאלית (חוויה של עבירה או איסור כלשהו – אולי אהבה אסורה:)? ) בכל מקרה הרקע איבו מוסיף, לעניות דעתי אלא הופך את כתיבתך ל"מתנצלת" כלומר אלבום חתונות או טיולים עם טקסט נלווה.
איריס קובליו,
המילים שכתבת רגשו אותי. מה אפשר לבקש יותר אם לא ליצור דרך המילים שאתה כותב חוויה הפורצת אל מרחבים גדולים, כזו הנוגעת בזיכרון שהוא אינסופי (עבודת המחקר שלי עסקה באלצהיימר ובפיתוח תרופה למחלה, מה זה אם לא כמיהה לזיכרון?)
ובאשר לרקע.
אני מנסה להימנע מלהשאיר כאן שירים על רקע 'קרח' ומצד שני לא להיגרר לרקע מנמיך ופשטני. אני לא חושב שהשיר נפגע בהכרח, וכראייה, הנה אחד מהשירים כאן הצליח לגעת בך.
כתבת לי לא מזמן כך: "אם אתה רוצה אמנות, אתה צריך לפנות לאמנות שהחיבור שלה עם הטקסטים שלך יוצר מרחב שלישי, אחר, חדש ומפתיע". אם את מרשה לי לספר (אני מניח שכן) דווקא ניסיתי לרתום אותך למבצע-בזק עבור הפוסט הזה, כדי לעשות כעצתך וליצור את המרחב השלישי. ברור לי שאני עדיין לא יודע ליצור אותו (את המרחב השלישי) לבד בעצמי.
עדיין יד מושטת מחפשת יד אחות.
ארז יקר
מצע"קרח" הוא לפעמים בדיוק, אבל בדיוק מה ששיר טוב זקוק.
בדרך כלל השילוב הפיזי של זה מעל גבי זה הוא בעייתי, כי ההגדרה של "רקע" היא כבר בעייתית ומנמיכה את האלמנט החזותי כמישני ואילו השיר מקבל תפאורה שמוטב לו ללא… בדרך כלל יותר טוב לשים זה לצד זה.
לגבי הייקו ישנו הפורמט המופלא והחכם הנקרא הייגה, שזה שילוב "גראפי" של מילה עם דימוי. ישנן הייגות מדהימות. לוסי, מהבלוג כאן, מתנסה בזה מאד יפה ומומלץ לך להציץ בארכיון שלך בבלוגה.
אני באופן אישי לא עושה "מבצעי בזק". עבודתי היא עבודת עומק הנוצרת לאחר הכרות ממושכת ורצינית עם הטקסטים של היוצר וכן זהו לא תחביב אלא זהו מקצועי.
ארז –
הזכרתני –
הנה הייקו, טעהו בגנך …
גַּן דֻּבְדְּבָנִים
גַּן דֻּבְדְּבָנִים
מָה אֲדֻמִּים הַפֵּרוֹת
מְתוּקִים כִּדְבַשׁ.
אבל זה רק אחד מהרבה שכתבי – בנושאים אחרים ומשונים.
אוי, אוהבת מאוד את השלישי!
לי,
יפה שבתוך המנז'-א-טרואה הזה את יכולה לבחור… השבת היא שלנו אבל נטע זר קצת בתוך ההייקו היפני. עם זאת, זו חווית עץ התות שלי, אולי דרך לאזרח את כל ה"בֶּרִי" למיניהם.
אהבתי את הראשון והשלישי. האמצעי קצת מאולץ. יפה להם מצע התותים ונראה שאין הם מכבידים עליו.
מי שעסק בכתיבת הייקו ותרגם שירי הייקו רבים לעברית הוא יואל הופמן שהיתה לי זכות להשתתף בסדנת כתיבה בהנחייתו ודרכו למדתי להעריך את דרך הקיצור
אהוד,
אם הזכרת את הופמן, אזי דווקא ההומור בבית השני צריך לגעת בלבך. כמובן שהופמן, עם השכלה מקיוטו, עושה הייקו טוב מכולנו. בר מזל אתה שלמדת הופמן מפי השכינה – מאד הייתי רוצה להכיר אותו בעצמי.
ההומור בהייקו השני שבא לידי ביטוי בטור השלישי, מוצא חן בעיני. האילוץ לדעתי הוא בתמונת הטור הראשון.
וברשותך, יש לי הצעות תיקון בלי לפגוע במבנה ורעיון ההייקו (תמונה מושלמת
בשבע עשרה תנועות מכחול לשון )ובמקוריותו.
נופלים התותים
ורק איושת העלים
צועקת ריבה
ומתוחכם יותר:
נופל צל העץ
ורק איושת העלים
צועקת ריבה
נהניתי מאוד ארז גם מהשלשירים וגם מהתמונה העסיסית מחד והאפופה ערפל סתוי מאידך. בתור שוטרת תנועה כפי שכוניתי כנראה בצדק על ידי מישהי אני משחררת אותך מהביקורת שלי. כפי שכתבת אתה רוצה להעלות רף גם בצד הויזואלי. תהנה. מירי
למירי
תאמיני לי, לא את היא זו הצריכה להתנצל.
לזוכר ידידי
מי שהביקורת קשה לו אחסוך אותה ממנו. במילא קשה להעביר ביקורת באינטרנט. היא יוצאת חד מימדית מידי.
גם שיטת התגובה החיובית למה שמוצא חן יש לה כוח השפעה לא מועט.
למירי ולזוכר (מי יזכור את הזוכרים…),
אני במטע כדי ללמוד ואני במטע כדי ליצור דיאלוג, ורב שיח אפילו טוב מדיאלוג.
לולא רציתי ביקורת, הייתי נשאר לי כאן מעבר לים עם עצמי בגלות שלי, הרחק מכל עין ואוזן, והייתי חוסך לכולם את הטרחה. מירי, בבקשה ממך, אל תמנעי ממני את דעתך ואל 'תשחררי' אותי מהביקורת שלך, היא חשובה לי. אני חשבתי שהיה לנו דו-שיח פורה דווקא מאז שהגעתי, אבל אם העלבתי מישהו (אותך מירי או אותך, זוכר מסתורי) – אנא קבלו את התנצלותי.
ארז חמוד. תודה. אשתדל. פשוט קשה לקבל ביקורת. וכמו שצריך את אמנות נתינת הביקורת צריך גם את קבלתה. ננסה בהמשך את הדיאלוג.
קצרים וספורים היטב (לפי המבטא העברי העכשווי), ובעיקר יפים.
עדה,
המבטא העברי העכשווי הביא אותי לחשוב על הייקו בהגייה אשכנזית. נסי את השורות הבאות (במבטא הנכון!)
שלום רב שובך
ציפורה נחמדת מן
ארצות החום
זה כמובן איננו הייקו, אבל להשתעשע מותר…
…נשמטה לי מילה, צ"ל, כמובן
שלום רב שובך
ציפורה נחמדת מן
ארצות החום אל
וכן הלאה אל תוך השיר
הי ארז, במקום עצוב הייתי נותנת מילה שהיא צבע לעץ כזה שמסמן עצב. ההיקו השני מלא הומור והשלישי מוזר כי היקו הוא יפני והמילה שבת נטועה בו כחריגה. (חולצה לבנה אולי?)
חוץ מזה המשולש הוא ממש דובדבנים לנשמה:)
סיגל,
אני חושב שיש צדק בדבריך, במיוחד נוכח הערה חדשה שצצה אי-שם למעלה בין התגובות, שדנה בצדק מסוים בהאנשה שעשיתי שוודאי שאיננה חלק אורגאני מקלאסיקת הייקו. צבע לעץ (שחור הוא אפשרות מצוינת, מן הסתם) הוא רעיון שאני מאמץ בחום.
אני יודע שהבית השלישי הוא כבר חריגה אפילו גדולה יותר, אבל הוא נכתב מעצמו וכבר לא יכולתי לוותר עליו.
תודה!
הי ארז, מאוד שמחתי שלא נעלבת שככה נכנסתי להיקואים שלך והערתי הערות, בדרך כלל אינני נוהגת לעשות כן אבל הייתי סקרנית לדעת אם יש למחשבותיי איזשהו ערך שיכול לתרום. מה שמעניין אותי לשאול לאחר תגובתך זה למה אתה מתכוון כשאתה כותב על שיר שהוא נכתב מעצמו? לא פעם יצא לי לקרוא תגובה כזו של כותבים ומעולם לא הבנתי את זה. לפעמים אני כותבת ואז אני משנה ואף פעם לא קורה לי שאני אומרת לעצמי שככה השיר כתב את עצמו ואני באמת מנסה להבין למה הכוונה. ואין חלילה בדבריי להתעקש על נושא חולצת השבת. מבחינתי חולצת השבת היא ההייקו שלך וכזו תישאר:)
סיגל,
כתבתי ממש כאן למעלה למירי פליישר שאני כאן כדי ללמוד, ואני עומד מאחורי זה. בנוסף, אין בעיניי קיום לשיר בלי הדיאלוג עם הקהל. איך אפשר להיעלב בכלל? הרי אנשים השקיעו מזמנם הפרטי ומרצם למענך, וצריך רק להודות לכל מי שטרח להתייחס. תמיד אשמח אם תמצאי את הרגע לכתוב משהו, ביקורת אוהדת או נוקבת, כהתייחסות לשיר שכתבתי. היעדר התייחסות מצערת אותי וביקורת (אפילו קשה) היא משהו שאני מרוויח ממנו.
ובאשר לכתיבה: לפעמים שיר נתקע לחודשים ושנים ואני מוחק וכותב ומזיז עד שזה עובד. ולפעמים יש מתנה והעט (או המקלדת) זריזה אפילו מהמחשבה. לשנות תמיד אפשר, בלי קשר באיזה משתי בדרכים נכתב השיר. אם השתמע ש"נכתב מעצמו" הוא תירוץ לא לשנות – ממש לא. אין לי תירוצים כאלה, השיר אינו ישות עצמאית: למרות השורה האלמותית; "והוא הולך לבד, איך שיר נולד", אני דווקא מאסכולת רשב"ג; "אני השר והשיר לי לעבד".
חולצת השבת היא חוויה אישית שלי עם עץ התות. גם שכבר עקרו את עץ התות ההוא (לצערי) הכתם על החולצה עוד נשאר שנים אחר-כך, כמו גם הזיכרון. כל מה שנשאר לנו הוא לתת סימנים בחיים העוברים דרכנו לבלי שוב.
ארז, תודה על ההסבר הנעים לקריאה כמו גם מובן והגיוני. לגבי העניין הזה של להיות פתוח ללמידה בעיניי זה נפלא ובכל זאת, לא פעם קורה שמישהו כותב משהו ומבקש התייחסויות מלמדות ואז נכנסים המגיבים וכל אחד אומר או מציע משהו אחר ואני קוראת את כל התגובות ונבהלת עבור אותו כותב, הרי זה יכול לשגע כשכל אחד מציע משהו אחר ובסך הכל זה נורא מבלבל עד כדי סכנת אובדן הביטחון העצמי של הכותב. הנה ההייקויים שלך מאוד יפים בעיניי ולא באמת צריך או חשוב לשנות בהם משהו אבל אם כל אחד נכנס ומציע שינוי הרי שאם באמת היית משנה על סמך אלף הצעות היה נהיה לך הייקו שלא אתה כתבת כי משלך לא היה נשאר דבר, במיוחד בשיר קצרצר:) אז למרות שנכנסתי והצעתי הצעות בכל זאת חשוב יותר בעיניי למי שכותב שיפעיל בתוכו את המורה הפנימי ואם שינויים אז שינויים של עצמו. לגבי למידה מהאחר, לדעתי לשם כך צריך האדם לבחור לו מורה שהוא מעריך ורוצה ללמוד ממנו ולא כל סיגלחי פרחי שעוברות כאן ומעירות הן במקום שכזה. הלא כך? 🙂
יפים ההייקו שלך עדינים וציוריים, חרישיים ונוגעים. גם אני מאוהבי ההייקו.
חני,
פשוט תודה. שמח לחלוק איתך.
שירת הייקו מדברת אלי מאד, ולמדתי אצל יואל הופמן , אחד המורים המרתקים שהיו לי בחיי, את סוד כתיבת ההיקו. מאד אהבתי את שני האחרונים, הם נאמנים לעקרונות הסוגה ומעבירים באופן משכנע תמונה, רגש וחוויה. הראשון לטעמי חורג מרוח עקרונות ההיקו משום שהוא שבוי בהלך המחשבה השירי המערבי המשליך על הטבע רגשות אנושיים. והתיאור שלך על סוגי הפטלים נפלא.
משה יצחקי,
תודה, משה. למעשה לא רק הראשון אלא כל השלושה לוקים באותה בעיה, כפי שהפנו כמה כאן את תשומת לבי: גם הצעקה וגם החולצה הזוכרת. ניסיתי לשכנע באמצעות מובאה כאן למעלה, שבעקבות תמורות שחלו בשלוש מאות השנים האחרונות ביפן זה הפך להיות יותר "חוקי", אבל אין ספק שליבת ההייקו היא התבוננות עמוקה ונקייה מכל אלה.
לקח חשוב בשבילי (איך לא למדתי אותו עד היום, אחרי שנות הוראה באוניברסיטה?), הוא שבבואי להנחיל אמת מידה, כדאי שהדוגמה האישית תהיה אבסולוטית, לא פחות מזה.
אם תזדמן לחוף המערבי, אני מבטיח לך עוגת פטל שעוד טרם טעמת מימיך.
יש סיכוי רב שתצטרך לפרוע את ההבטחה הזו אם תישאר שם עוד שנה
הו! אופק השירות שלי כאן עוד ארוך.
שאתחיל ספירה לאחור ולתלוש דפים מלוח השנה?
ארז, לטעמי היפה שבהם הוא השלישי.
אלמלא סד ההברות, חושב שבעצם השורה השניה היתה צריכה לחתום אותו ( = חולצת השבת / על חזה פועם / זוכרת כתם אסור)
אמיר,
הופתעתי, כי הייתי חשבתי שתאמר כמו אחרים כאן שיש בחולצת השבת משהו פחות יפני, ושההאנשה איננה חלק ממוסכמות ההייקו.
ראית נכון; סדר המשפטים הנכון הוצלב בשם השמירה על מספר ההברות.
היי ארז
יפה המרחב עד הפרטי, החולצה שבעצם זה גם קוד דיבור רחב, אין את הבן אדם המסוים, ובכל זאת הבית האחרון יש תחושה אישית,,, הלב הפועם.
להתראות טובה
כל עוד הלב פועם, אני יכול לרשום לעצמי נקודות זכות.
תודה, טובה.
ארז על המים, אהבתי את כל השלישיה, מאד מדבר אלי בתור מבשלת ריבות סידרתית לשעבר, "ורק איוושת העלים צועקת ריבה", נפלא! חיי הפרי נמשכים בריבה ובכתם על חולצת השבת.
תודה, אסתר,
אני כל-כך שמח שזכרת אותי, על-אף הזמן שעבר, ושמחה כפולה ומכופלת שכבר קפצת לבקר כאן.
יפים השירים. נהנתי גם מהדיון בסוגי פטל. את הקדוש אני פוגשת הרבה בטיולי בנחלי הגולן.
סבינה,
עכשיו, כשהדיון כבר כמעט הסתיים, אני יכול לגלות מניין ההשראה לשילוב:
שִׁירָה יְכוֹלָה
לִהְיוֹת קוֹנְפִיטוּרָה:
פְּרִי מֵת וְטָעִים.
מזהה?
אחד מהשמות באנגלית מיתרגם ל"אוכמניות" שזו מילה נפלאה בעברית.
תותי יער, תותי גינה.
אהבתי מאד את 3 ההייקו האמיתיים.
דווקא הראשון הכי דיבר אליי חזותית בעיקר, כאוהבת טבע מושבעת.
שטיח אדום לראשון, בקיצור.
ושכחתי דומדמניות.