גִּלּוּי נָאוֹת
הָאַהֲבָה (לְהַלָּן
מַרְשַׁתִּי) וַאֲנִי
קְרוֹבוֹת
מִדַּרְגָּה רִאשׁוֹנָה. כְּלוֹמַר,
הִיא קְרוֹבָה
לְלִבִּי. כְּלוֹמַר,
מַרְשַׁתִּי וְלִבִּי מְצוּיִים
כְּבָר זְמַן מָה
בִּקְשָׁרִים
יְדוּעִים בַּצִּבּוּר.
יֵשׁ טוֹבוֹת הֲנָאָה.
עִם זֹאת, אֲצַיֵּן,
עַל אַף הָאָמוּר,
תְּבִיעוֹת נְזִיקִין
דְּרִישׁוֹת לְתַשְׁלוּם
אוֹ פִּצּוּי בְּגִין עָגְמַת נֶפֶשׁ
או אָבְדָן ימֵי עֲבוֹדָה,
יִדֹנוּ בְּמַעֲמָד
שְׁנֵי הַצְּדָדִים
בְּבֵית הַדִּין
לְעִנְיָנִי מִשְׁפָּחָה.
וְעוֹד, רָאוּי לְהַבְהִיר;
כָּל שֶׁאֶכְתֹּב
בִּגְנוּתָה, גַּם בְּאֵין כָּל
עִלָּה אוֹ תַּכְלִית מִשְׁפָּטִית
רְאוּיָה, בְּשׁוּם אֹפֶן
אֵינם כְּבִיסָה
מְלֻכְלֶכֶת