סְרָק, סְרָק, צוֹעֵק מֵאֲחוֹרַי
הַהִגָּיוֹן בְּחֹשֶׁךְ.
אֵלּוּ גַּעְגּוּעֵי סְרָק.
מעַל הַמִּרְפֶּסֶת הַכְּחֻלָּה דְיוּנוֹת
שָׁמַיִם וּכְנָף יָרֵחַ וְצֵל
נְשִׁיקָה שֶׁטָּמַנְתָּ בְּעַרְוַת שְׂעָרִי
וְהָיִינוּ עֵרִים מִתַּאֲוָה
וְשָׁמַעְנוּ כּוֹכָבִים
שְׁלֹשָׁה גַּעְגּוּעֵי סְרָק
מַדְלִיקִים אֶת הַלֵּב, עוֹד רֶגַע
יִכְבּוּ,
יִוָּתֵר זִכָּרוֹן
מִי הָיָה מַאֲמִין, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,
וּמוֹדִיעָה לְעַצְמִי
בְּתַדְהֵמָה
עַל מוֹתָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה.
כוכבים בחוץ ויורים בגב
מיוחד ומעניין הקשר בין הפרטי כל כך והכי ציבורי האפשרי
שבוע טוב איריס
שיר יפה וכואב מאד.
עפרה
תודה ריקי ועופרה יקרות, חיבוק לשבוע טוב
ובדיוק היום הורדנו לדפוס את מחזור 95 – אנתולוגיה לציון הרצח. שיר מעולה, מסכים עם ריקי שהחיץ בין הפרטי לציבורי בשיר כל כך דק ועדין. חבל שלא קראתי אותו כמה ימים קודם
ובדיוק היום הורדנו לדפוס את מחזור 95 – אנתולוגיה לציון הרצח. שיר מעולה, מסכים עם ריקי שהחיץ בין הפרטי לציבורי בשיר כל כך דק ועדין. חבל שלא קראתי אותו כמה ימים קודם
תודה רבה אלון יקר. בהצלחה רבה.