שחרחורת סופרת ומשוררת
פעם היה איש, שהייתה לו אהבה. חמה ונעימה. האיש אהב את האהבה שלו, אבל קצת. לא יותר מידי. הוא לא היה טיפוס של אהבות גדולות. ובכל זאת רצה לשמור עליה, שלא יקרה לה משהו, (לא כל יום מוצאים אהבה) אז הוא שם את האהבה שלו בתוך קופסא. קטנה.
הוא לא היה טיפוס של קופסאות גדולות.
האהבה חיה בתוך הקופסא חיים רגילים למדי. היא אכלה ודיברה (אם כי בעיקר עם עצמה) וכתבה ולפעמים גם רקדה, אם הגיעו לאוזניה צלילים שעשו לה חשק.
מידי יום היה האיש פותח את הקופסא, ועושה אהבה עם האהבה. אם לא היה לו זמן, הוא היה מסביר לה יפה שאין לו זמן. אם היה עסוק, והוא היה איש מאד עסוק, הוא היה משקשק את הקופסא הסגורה, או מטלטל אותה קצת, מזכיר לאהבה שהיא אהובה.
אחרי ככלות הכול היא אהבה. ואהבה מאד צריכה אהבה.
לפעמים, כשנמאס היה לאהבה להישאר בתוך הקופסא, היא הייתה מבקשת רשות לצאת. האיש, שהיה איש טוב ואפילו מקסים, היה מרשה לה, ובלבד שלא תלך רחוק מידי. אז האהבה הייתה עושה טיול קצר, וחוזרת. היא לא רצתה שהאיש שלה ידאג. היא אהבה מאד את האיש שלה.
אבל יום אחד, זה קרה בראש השנה, הרגישה האהבה שעצוב לה בתוך הקופסא. בהתחלה היא חשבה שזה בגלל הסתיו. זו עונה מדכדכת. העלים נושרים ועננים משחירים את הרקיע והלב מסתִיו גם הוא. אז האהבה אמרה לאיש שהיא עצובה, שלא טוב לה והיא רוצה ללכת. והאיש, שבמשך הזמן אהב את האהבה שלו עוד פחות ופחות, (זה טבען של אהבות) השיב לה במהירות, בסדר. אין בעיה. אבל תבואי לבקר לפעמים. טוב?
לאהבה היה עצוב שהאיש שלה מוותר עליה בקלות. היא אהבה את האיש שלה. מאד. אבל היא התנחמה בידיעה שיש עוד הרבה קופסאות בעולם, אולי מרווחות יותר.
אולי אפילו שקופות.
מצחיק-עצוב וגם אפקטיבי איך מצד אחד בסיפור הזה "האהבה" בה"א הידיעה הופכת באמצעות ההפשטה לרדוקציה של הדבר הממשי, האישה, ומצד שני הופכת למרכיב אינטגרלי בנפשו של הגיבור, אפילו כשהיא נפרדת ממנו. יפה מאוד
היי אמיר יקר, שבוע טוב. תודה רבה רבה. תמיד הדברים שלך כל כך חכמים. (זה כנראה טבעם של אנשים חכמים, לכתוב דברים חכמים.)
שיהיה לנו הרבה מהדבר האמיתי. נשיקות.
שלום איריס
יפה ההמחשה שעשית לאהבה באמצעות הקופסה
הקופסא היא יכולה להיות החומה או המנעול שבו סגורה האישה
עצם הרצון של האיש לשמור עליה כמו על תכשיט בתוך כספת כבר הופכת את האהבה כמו שאמרת לקצת אהבה
וכמה עדיין מדוכדכות בתוך קופסא בראש השנה עדיין נשארות?
מזלה של זו שיצאה
לפעמים קשה מאד להאבה לצאת כי התרגלה לקופסא והגילויי מגיע מאוחר מידיי
אז לפחות הסוף של הסיפור שלך הוא טוב
היי דויד יקר. תודה רבה. ככה תמיד, אני חושבת. טוב לצד רע, עצב לצד שמחה. מה קטן המרחק ביניהם:)
תודה רבה, ושבוע נפלא. בהצלחה בחזרות.
היי דויד יקר. תודה רבה. ככה תמיד, אני חושבת. טוב לצד רע, עצב לצד שמחה. מה קטן המרחק ביניהם:)
תודה רבה, ושבוע נפלא. בהצלחה בחזרות.
הי איריס חמודה. שימחת את ליבי בגיבוש שיש בסיפור הזה.
הצעה למחשבה, לא שמה שכתבת לא טוב ומתאים.
אולי גם הוא אהב אותה הרבה? או שמי שסוגר בתוך קופסא קטנה קטנה גם אהבתו לאהבה? הוא מעורר חמלה בחולשתו אבל היא עשתה מה שהיתה צריכה אין ספק!
בעצם נראה לי שאין כמעט מקום לשנוי הסצנה. מה שקוראין מהודק.
מירנקה יקירתי שלי. ואני שמחה שאת שמחה! ככה זה מאז שנפגשנו.
אהבתי את הקריאה הטובה שלך. אפשר ואולי רצוי לקרוא את זה ככה. (אני מתכוונת לחלק הראשון)כי אני קראתי את זה עצוב ממש.
יש לזה המשך, את יודעת. אבל אתן לזה לנשום קצת לבד.
נשיקות יקרה. שבוע טוב.
ככה יעשה לאיש המתייחס לאהבה כמו לטבק הרחה
וככה יקרה לאהבה המחפשת קופסאות
ואני חשבתי שתתפוס ענן ותעוף למעלה כיאה לאהבה
ספור שרק בשלד הוא אגדה עם קריצה והתכווננות ,כך אני מרגישה, לאגדה אורבאנית
בוקר נפלא לך איריס
לגמרי אורבאנית, חנתי. אולי אפילו אשנה את שם הפוסט ל"אגדה אורבאנית". ורק רוצה לחזור על הקלישאה, לאהבה צריך שניים. גם האהבה הקטינה את עצמה. לא? יש לה חלק בסיפור העצוב.
ואגב, יש פה גם מידה של נרקיצסם, שלא כיוונתי אליו, אבל בהחלט נמצא פה.האהבה מאוהבת באהבה.
יום נפלא גם לך, יקרה.
כן דווקא שמתי לב ואהבתי את משחקי הלשון של: האהבה המאוהבת באהבה
כמו קופידון השולח חיצי אהבה כדי שיחזרו אליו כבומרנג בסופו של המסע הלבבי:)
מחכה להמשך
תודה רבה, חנהל'ה יקרה. אביא כשאוכל.
נשיקות ויום כתיבה מוצלח לשתינו:)