שחרחורת סופרת ומשוררת
פורסם ב עכבר ספרים – מוסף מיוחד של עכבר העיר לרגל שבוע הספר תשע"א, בשיתוף התאחדות הוצאות הספרים בישראל:
הקיץ של 1989 חם ועני. אני בת עשרים פחות שבועיים. ואני בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. הצלחתי להגיע לעיר הגדולה בלי שהוצאתי עד עתה אגורה שחוקה. לא על אוכל. לא על שתייה. לא על נסיעות. מאיציק, הטבח של הבסיס בירוחם, בו אני משרתת, קיבלתי, לפנים משורת הדין ומאחורי שורת המקררים, את מנת הפחמימות הדרושה לדרך. זאת בטח הייתה איזה עוגת קרמשניט בלי קרם או בורקס פטריות בלי פטריות או שניצל בלי עוף.. משהו. לא זוכרת. אבל הוא אהב אותי, איציק. אולי כי היינו שנינו שחורים ומרודים. מים, כדי להעביר את הטעם, אני שותה מהברזייה בשירותים הציבוריים. צריך מקסימום 10 א"ג כדי לעבור את הזקנה בפתח. (אף פעם לא הבנתי אם היא קבצנית או מתחזה) הנסיעות הן חינם. כי אני חיילת. (את הזכות הפיננסית הזאת אני מנצלת עד הרגע האחרון. אפילו לבקו"ם, כדי להשתחרר, אני מגיעה על מדים). בקיצור. אני לא צריכה כלום. רק עשרים או שלושים שקל, לקנות לעצמי מתנת יום הולדת מוקדמת. אז אני עומדת מול הכספומט, מיוזעת, מתחננת לאלוהי המרשרשין שלא ישיב את פניי ריקם. אני ממש לא זוכרת כמה הוא הסכים לתת לי, אבל על הספרים שקניתי באותה תקופה נהגתי לרשום את שמי, כדי שיחזרו אליי אחרי השאלה, (הפלא ופלא, זה כנראה קרה!) ואת תאריך הקנייה: חודש ושנה.
עשרים ושתיים שנים אחרי, והמחיר עדיין רשום בעיפרון לא מחודד בדף הראשון של הספר. אז אלה הספרים שקניתי בשבוע הספר של 1989:
1. אינטימיות של ז'אן פאול סארטר : 16.60 ₪ (לא יודעת מה חשבתי לעצמי באותו יום, אבל חוץ מהנובלה הראשונה הנושאת את שם הספר, לא זכור לי שקראתי ממנו עוד משהו.)
2. וזרח השמש ובא השמש: ספר הצילומים של ליאור יונתן בעריכת נתן יונתן (הייתי יושבת וקוראת ובוכה. קוראת ובוכה. שעות.) : 17.50 ₪
3. ממורדות הלבנון של עמוס עוז: אין (משום מה) מחיר. אז נניח 20 ₪.
4. העלמה יוליה של א. סטרינברג (אז עוד האמנתי שאהיה שחקנית) : 12.70 ₪.
אני אחסוך מעצמי את החישוב. אף פעם לא הייתי חזקה בחשבון. אבל אני לא יכולה לשכוח את האושר נח בתוך תיק הצד השחור, הצבאי, שתלוי לי על הגוף בהצלבה אופנתית.
3. המלצה על ספר בלתי נשכח: "חמדת" של טוני מוריסון.
אני תמיד זוכרת איפה קראתי ספרים שהשאירו בי חותם. אז את "חמדת" קראתי בשנה שהתגוררתי בארה"ב. אני חושבת שאין ספק שהתפאורה הפיזית השפיעה עליי עמוקות, למרות שעלילת הספר מתרחשת בדרום ארה"ב, ואנחנו התגוררנו בבוסטון, בצפון ארה"ב. הייתי מסתובבת ברחובות, מתבוססת בשלג, מחפשת את השמש, חוקרת את הצבעים של הסתיו ומדמיינת את סת', בייבי סאגס וחמדת, הגיבורות המופלאות, הנערצות של הסיפור הזה. אי אפשר לכתוב ככה. רק טוני מוריסון מסוגלת לערבב פנטזייה בריאליה. עצב בצחוק. ברוטאליות ועדנה. הווה ועבר. "חמדת" הוא ספר מופתי שלא עזב אותי עד העמוד האחרון, ועוד ימים רבים אחריו.
תודה איריס מתוקה הזכרת לי נשכחות.
זוכרת ספרים שרכשתי בזול בחיפה רחוב החלוץ מהערימה על הריצפה את אני קלודיוס של גרייבס והבית בקרן פו שבתוכו על הדף הראשון כתבתי בהתרגשות שיר על האוצר שמצאתי בעיפרון כמובן , אז עוד חשבתי שאהיה משוררת. לא מצטערת על ההסבה המקצועית. העיקר שהנפש משוררת באיזה ערוץ . וכן היינו עניים אבל לא ברוח מסתבר שזה אוצר גדול!
אח. מירינק'ה. גם את מזכירה לי נשכחות. כי גם אני נהגתי לקנות בחנויות האלה, ברח' החלוץ. נדמה לי שיש כמה וכמה שלא חלפו מהעולם, אולי רק מתנוססת מעליהן כתובת בקירילית. מדהים איך הזמן עובר, אני אומרת לך. פתאום אני קולטת שזה קרה לפני עשרים וכמה שנים, ואני אומרת לעצמי, רק אתמול הייתי החיילת האבודה הזאת…
נשיקות יקרה. מקווה שהכל טוב, ויותר.