בננות - בלוגים / / הרהורים על שבוע הספר ולינקים ל"הארץ"
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

הרהורים על שבוע הספר ולינקים ל"הארץ"

  • אתמול הייתי בשבוע הספר בכיכר רבין (גם היום אהיה) בפעם הראשונה בחיי, וזה מה שאני חושבת:
  • 1. תל אביב היא עיר שווה. היה ממש כיף.
  • 2. די כבר להגסיס ולהספיד את שבוע הספר. הוא בריא לחלוטין.
  • 3. יש המון אנשים קוראים. גם צעירים מאד.
  • 4. אצל הזקנים מאד אין לי סיכוי. הם רוצים רק את ברדיצ'בסקי וברנר.
  • 5. אין לי בעיה "למכור" את הספר שלי. אני חושבת שאני אפילו צריכה. כתיבה היא אומנות א – חזותית. היא לא כמו חברותיה, הקולנוע, התיאטרון, המוזיקה… אם אני רוצה שמישהו יקנה את הספר שלי, אני צריכה להציג לו אותו. גב הספר לא עושה את העבודה. (לפעמים אפילו ההיפך)
  • 6. אני לא ברדיצ'בסקי.
  • 7. לימור ליבנת ניראית טוב! צרויה שלו מהממת.
  • 8. אנשים (צעירים וזקנים) התרגלו לקנות ספר בשלושים שקלים. זאת בעייה.
  • 9. תל אביב היא עיר שווה. בא לי גם.

והנה הלינקים ממשאל "הספר הכי טוב שקראת השנה" שנפל עליי משמיים אתמול: (אני צריכה להוסיף…  10. תל אביבים קוראים "הארץ")

שולה קשת על "מכתוב"
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231186.html

שלומית כהן אסיף על "מכתוב"
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231188.html

11 תגובות

  1. רקפת זיו-לי

    אהבתי!!!
    ואני חושבת:
    1. תל אביב שווה… ביקור
    2. יש המון שקונים ספרים, הלוואי וגם קוראים.
    3. תמכרי! בלי בושה. שאפו ענק ומפרגן. ובספר הבא תמרי עוד.
    4.גם ברדיצ'בסקי הוא לא איריס
    5. תל אביב ממש שווה ביקור.

  2. גיורא פישר

    שלום איריס
    שמחתי לפגוש אותך אתמול, ולראות אותך "בפעולה".
    לא הייתי כותב את הדברים הבאים לולא את בחרת להתייחס אליהם:

    "5. אין לי בעיה "למכור" את הספר שלי. אני חושבת שאני אפילו צריכה. כתיבה היא אומנות א – חזותית. היא לא כמו חברותיה, הקולנוע, התיאטרון, המוזיקה… אם אני רוצה שמישהו יקנה את הספר שלי, אני צריכה להציג לו אותו. גב הספר לא עושה את העבודה. (לפעמים אפילו ההיפך)"

    אני לא מסכים עם ההנחה שתפקידו של היוצר לשווק באופן אישי ואגרסיבי (בעיני)כל כך את יצירתו בדוכן של "שבוע הספר". עובדה, יש יוצרים המצליחים למכור בלי לנהוג כמוך.

    לעולם לא הייתי נוהג כך, ואני לא ביישן במיוחד. אבל אני חושב שהדרך בה את נוקטת לא הגונה מבחינה מסוימת כלפי העוברים בדוכן, מאחר ומדובר באוהבי ספר ,יש להניח שמדובר באנשים עם רגישות. לתחושתי, את מעמידה אותם במבוכה ,שהרי מאד לא נעים לסרב ולהניח את הספר לאחר שמחברו עומד לפניך, מונה סגולותיו, ומנסה לשדל אותך לרוכשו.
    סיפרך ,בזכות טיב כתיבתך ימכר גם בלי הדחיפה בפרצוף.

    יחד איתי הייתה בדוכן "עם עובד" משוררת צעירה, היא הגיעה אחרי, בחנה את דוכן הספרים. הזיזה ימינה ושמאלה ספרים אחרים כדי שסיפרה יהיה במרכז. מה יש, היא אמרה לי. אני לא פוגעת בהם, אני רק מבליטה את עצמי. כשהגיעה לימור לבנת ,היא לא היססה לדחוף לידיה את סיפרה.
    זיהיתי גם אצלה את רוח היזמות הצעירה ,שאני לא התברכתי בה. אם כי אני חייב לציין,שאמנם אני לא הייתי נוהג כמוה, אבל היא לא העמידה במבוכה מבקרים, כמו שאני מרגיש שדרך הפעולה שלך עשויה לגרום.

    ואולי, אני רואה מהירהורי ליבי, וגם הלקוחות הצעירים יותר "מחוסנים" ממני, ולא חשים מבוכה בפני סוג של מכירה כזה.
    בהצלחה לכולנו
    גיורא

    • איריס אליה כהן

      גיורא יקירי, כתבתי לך תגובה ארוכה שנעלמה לי… ואני חייבת לצאת… אז במהירות:
      1. אף אחד לא מוציא 89 ש"ח כי "לא נעים לו" ממישהי שהוא בחיים לא פגש ולא שמע על ספרה.
      2. כל עשרים או שלושים הקונים שלי אתמול, היו בבחינת לשכנע את המשוכנעים, והאחים נשארו לשוחח איתי והיו לי שיחות מרתקות ומרגשות…
      3. כל מי שהניח את ספרי… קיבל ממני חיוך אמיתי לגמרי, ואיחולי הצלחה בבחירת ספרים אחרים. ויותר מזה, המלצתי על ספרים אחרים שאני מאד מאד אוהבת… ולא מעט מהם אכן עשו זאת.
      4. אני לא טיפוס אגרסיבי, ובטח לא על חשבון אחרים. זה כלל יסוד שקבעתי בו, ואני עומדת בו לעילא. הסופרות שעמדו לידי רק ברכו אותי וחזרו ואמרו שהן צריכות ללמוד ממני… בחיי. ולא משחצנות אני אומרת זה.
      5. אין, פשוט אין סופרים שמוכרים בלי לשווק. נקודה. רק שלושת הקאנונים ועוד כמה סופרות שמאחוריהן מערכת של יחצנות אדירה… מוכרים בלי לעמוד בחזית. אני, כמו שאתה בוודאי מבין, לא נמנית עליהם.

      חייבת חייבת לטוס. מצטערת על הטלגרמה, כתבתי תגובה ארוכה שצללה לאדמת המטע.

      נשיקות. גם אני מאד שמחתי לראות אותך!

    • רקפת זיו-לי

      לא צפיתי באיריס אתמול אבל נדמה לי שיכולות השיווק שלה מוכיחות עצמן. הלוואי והיה לי טיפה מכישרון השיווק הזה.
      בהצלחה לכל החותמים. שיהיו לכולם חוויות שבוע הספר טובות.

    • גיורא אני מזדהה עם מה שכתבת, זה עתה חזרתי מכיכר רבין הוא כיכר מלכי ישראל לשעבר…השנה כמו קודמתה חשתי בחילה, עומד לו קהל מדושן עונג , אדון השוק ,שהתרגל לקנות ספרים לפי משקל ואת אמורה לשעשע אותו ,ממששים את הספר בודקים מקדימה ומאחורה ועוברים לשני, ומבקשים שגם הספר הרביעי יהיה בהנחה.
      הרגשתי בחילה ברחתי כל עוד נפשי בי לאחר שקניתי שלושה ספרים שהבטחתי לעצמי לקרוא
      הנחמה היחידה היתה סדור תפילה נוסח הא"רי שצץ לי משמיים ורמז לי שהכתיבה מקורה ממקום זך מאוד ולאן הגענו. חברה שלי סופרת מסוימת עשתה כמוני, לקחנו את הרגלים וברחנו
      אוהבת את תל אביב של שוק בצלאל , שוק מחנה יהודה אבל לא שוק ספרים
      השוק הזה לא שיק
      מי שרוצה לקנות יבוא לקנות בחנויות לאחר שיתענין מראש
      לא מתפקידנו לשכנע אותם לקנות
      מצטערת זה עתה חזרתי והרשמים לא נעימים
      שנה שעברה היו לפחות טעימות של יוגורט היום עם עלית מחירי מוצרי החלב התקמצנו…
      אגב אולי יצא לי ולאישי סוף שבוע חינמי מכל זה,מילאתי טופס הגרלה כל מי שקונה ספר , רשאי להשתתף בהגרלה
      אז חברה תחזיקו לי אצבעות אולי עוד אזכה
      לפיצוי

      • לא שייך קלאסיקות שמאסיקות גם בהוצאה שלי יש רבי מכר וקלאסיקות מתורגמות שוות לא פחות , קהל זה קהל גם כאן הגיעו עם רשימה אבל אני ברמה העקרונית מתקשה לדבר עם אנשים על ספרי בשוק
        ולשכנעם לקנות כך גם עשו וחשו סופרים חברים שלי מהוצאות אחרות "כתר" למשל
        אני מדברת על ברמה העקרונית
        אם מבקשים את הסופר ואת ספריו זה בסדר אבל אם הוא עומד שם ונותן הרצאה ומשכנע בלי שיתבקש על ידי הקונים
        זה כבר משהו מעבר לעקרונות שלי
        משהו משפיל לטעמי
        שיעשו זאת המוכרים, שיכשירו אותם לכך
        סופר הוא לא מוכר ביצים

  3. הי איריס התגובות שלי מתאדות אז הפעם אשלח בשלושה עותקים ונראה…
    הרהורייך מספרים הכל ואני איתך בכל דרך שיווקית בה תבחרי. מי שמרגיש לא נעים וקונה…גם טוב:) אני בטוחה שהוא לא יתחרט על כך שכן את לא "דוחפת" לו חתול בשק אלא ספר מצויין והוא מסתובב שם בשביל לא בשביל להאכיל יונים.
    המון בהצלחה בשיווק.
    נשיקות,
    סיגל.
    נסיון רביעי:)

    • איריס אליה כהן

      רקפת יקרה, תודה ממש על החיזוקים.

      חנתי, הביקורת של גיורא לא הייתה על הקונים, אלא דווקא על המוכרים – הסופרים. בעיקר אלה מהסוג שלי. ואלוהים עדי שאני לא מאמינה שהיינו באותו מקום. אליי הגיעו קונים מדהימים, אנשים אוהבי ספר עם רשימות מסודרות, מעוררות התפעלות, מלאי אהבה ותשוקה גדולה לספרים. לא יודעת להסביר את הפערים. אולי בגלל שהקיבוץ המאוחד באמת מחזיק את הקלאסיקות.למרות שמכרתי הרבה פחות מאתמול, ממש התמוגגתי היום. היה לי פשוט כיף.

      סיגלי, תודה נשמה. על החיזוקים לאורך כל הדרך. חיבוקים ושבת הכי טובה.

      • איריס אליה כהן

        חנתי, לא יודעת. יש כאן שני עניינים: אחד, זה שהעלה גיורא, בעניין המבוכה בה כביכול, אני מעמידה את הקונים. לטעמי, אין שום מבוכה, לא בשיחות שלי עם קוראים שכבר נתקלו בביקורות ורשימות על "מכתוב" וגם לא עם קוראים שמעולם לא שמעו עליו. ויש את העניין שאת מציינת, שהמכירה והדיבור על הספר, מביך, מוזיל וכו'… ולא מתאים לסופרים. מבלי לפגוע במוכרי הביצים, סופרים ומשוררים לא מורמים מעם. לחלוטין, בעיני. הם אנשי מלאכה ככל האנשים. הכלים שלהם הם כלים של הרוח, אמנם, אבל הם שווים בעיני לאחרוני התגרנים. אני אישית, כמובן מעריכה ומעריצה אותם ומילדות נמשכת ונושאת אליהם עיניים, אבל אני בטח לא טוענת לאיזה כתר או כותרת, ואין שום סיבה עניינית, בעיני, שלא לדבר על היצירה שלי. לדעתי זה אפילו מבורך. אני לא מצפה מאף אחד שידבר על הספר שלי. אני מדברת עליו בעצמי. ואני מוכרת רק את האמת שלי. אני באמת מאמינה שמה שאני מוכרת הוא הדבר הטוב ביותר שיכולה הייתי להוציא תחת ידי. וזה מוכיח את עצמו. כלל יסוד מרכזי בעניין הזה, מבחינתי, הוא שלעולם לעולם לא על חשבון קולגות שלי, או ספרים של אחרים. בלי הדיבור הזה, לא רק בירידים, אלא בכלל, גם בבלוג הזה, לדוגמא, הסיכוי שמישהו ישמע על הספר שלי או שלך או של כל סופר במעמד שלנו, פשוט אפסי. השאלה היא עקרונית: מה מספר הקוראים שאנחנו שואפות להגיע אליו, בעשרה, עשרים אלף אלפיים קוראים ננוחם? מתי כל אחת מאיתנו תחוש סיפוק, ותגיד, די, אפשר להניח לילד לעשות ככל העולה על רוחו. אצלי התשובה חד משמעית וברורה, אני רוצה כמה שיותר קוראים. ואני מדגישה קוראים, ולא קונים. כי אחת השמחות הגדולות שלי הן הדיווחים ש"מכתוב" מצליח מאד בספריות הציבוריות. ועדיין קבעתי לעצמי, שאלא אם יקרה משהו יוצא דופן, יוני הוא החודש האחרון בו אמשיך לנסות להגיע אל יותר אנשים.

        זוהי משנתי. ככה אני פועלת. כל אחד יעשה כפי שנוח לו ונכון לו ובלבד שלא יבזה או יכתים או יגרום נזק לחבריו.

        • גיורא פישר

          שלום איריס אליה
          כאחד שראה אותך "בפעולה" אני יכול להעיד שעשית את מלאכת המכירה בחיוך, בנעימות ובאנרגיה מתפרצת.
          כאמור, אני חש מאד לא נוח עם דרך פעולה זו, אבל את ראויה להערכה על השלמות הנפשית והיושרה שלך לגבי דרכך.
          גיורא

          • איריס אליה כהן

            תודה ממש, גיורא יקר, אני מאד מאד שמחה שככה אתה מוצא את זה.

            סופ"ש הכי טוב. אנסה מאד להגיע אליכם בראשון, ובכל מקרה הצלחה גדולה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן