שחרחורת סופרת ומשוררת
http://ha-pinkas.co.il/?p=5084
תמר הוכשטטר מ"הפנקס" מציעה תת ז'אנר: ספרות ילדים הפונה בראש ובראשונה למבוגרים, ומכניסה אליו את "אסף חולה היום". http://ha-pinkas.co.il/?p=4823
בהנחה שאני מבוגרת, אני ממש לוקחת.
http://ha-pinkas.co.il/?p=5084
תמר הוכשטטר מ"הפנקס" מציעה תת ז'אנר: ספרות ילדים הפונה בראש ובראשונה למבוגרים, ומכניסה אליו את "אסף חולה היום". http://ha-pinkas.co.il/?p=4823
בהנחה שאני מבוגרת, אני ממש לוקחת.
היי איריס איזה יופי, נשמע אפילו יותר מענין מספרות ילדים נטו
כבר הרבה זמן שרומי נכדתי מנדנדת לי סבתא תכתבי לי ספר
אני חושבת שכשאתפנה לזה ( נפשית בעיקר) אצטרך לכתוב לה
רומן :)))
והספור על אסף הוא קסם אמיתי בעיני
יפהפה
שמחתי בו מצרפת לאוסף שאקרא לנכדתי החכמה רומי
תודה, חנתי! כל כך שמחה לשמוע. ממש אוהבת ספרות ילדים, וההצעה של תמר הוכשטטר פתרה לי הרבה בעיות עם עצמי:) זה זן חדש של טיפול ביבליותרפי…
הי מתוקה, יופי של סיפור ויופי של תת ז'אנר ורק דבר אחד, שכן, יודעת שאת אוהבת ומתעניינת בדעתי שתהיה מעבר לאיזה יופי:)
, אז כמו בשיר הפיל שהיה צריך סגירה גם כאן חסר לי משהו.
ואנסה להסביר…לדעתי, צריך להתייחס למבוגרים כמו לילדים כשרוצים להסביר או להזכיר משהו. מה שהסיפור שלך מזכיר להם או מסביר להם זה שהילד חולה והוא רק בן שלוש וגם שהמילה אחריות כמילה קצת גדולה עליו. אבל מה שחסר זה החלק המדריך ומכוון. כלומר זה לא מספיק רק לרמזר או לומר מה "לא". חושבת שחסר לי ה"מה כן" והאיך בעצם כן להעביר את המילה אחריות כערך לעולם של ילד. מה בעצם כן אומרים לילד בן שלוש כשהוא חולה. כלומר, לא בדיוק בזמן איסוף בלוטים כי למה באמת שיאסוף עלים, אבל יש כאן תת מסר שכאילו לילד חולה מותר לעשות הכל כי הוא קטן והוא חולה ושוב…לא בענייני הבלוטים, אבל הייתי כן מציעה לתכנן יותר את הכיוון ה"מחנך" מלמד ומנחה הורים.
אז בסיפור זה העלית שני נושאים חשובים אבל ללא פיתרון:
א- איך לפתח בילד תחושת אחריות כשהמילה היא רק מילה
ב- איך מתייחסים לילד חולה מבחינת גבולות.
ולגבי ילד חולה, בעיניי כאמא זה תמיד היה חשוב לאפשר לילדיי לבקש לבלות איתי בלי שיצטרכו להגיע למצב של חולי בשביל זמן אמא.
ועוד…השתדלתי שכשהם חולים באמת לא להפוך את זה לזמן הכי נפלא שיש להם איתי ואת האהבה והדאגה הפגנתי גם כשהיו בריאים ויצרתי מספיק כיופים עם אמא כשהיו בריאים כדי שלא יזכרו את ימי החולי בערגה:)
טוב, אני בטח נורא רצינית הבוקר לסיפור שרצה להיות חמוד וקליל.
אז רק חשבתי בקול,
ונשיקות ולהתראות,
סיגל.
הי מתוקה, יופי של סיפור ויופי של תת ז'אנר ורק דבר אחד, שכן, יודעת שאת אוהבת ומתעניינת בדעתי שתהיה מעבר לאיזה יופי:)
, אז כמו בשיר הפיל שהיה צריך סגירה גם כאן חסר לי משהו.
ואנסה להסביר…לדעתי, צריך להתייחס למבוגרים כמו לילדים כשרוצים להסביר או להזכיר משהו. מה שהסיפור שלך מזכיר להם או מסביר להם זה שהילד חולה והוא רק בן שלוש וגם שהמילה אחריות כמילה קצת גדולה עליו. אבל מה שחסר זה החלק המדריך ומכוון. כלומר זה לא מספיק רק לרמזר או לומר מה "לא". חושבת שחסר לי ה"מה כן" והאיך בעצם כן להעביר את המילה אחריות כערך לעולם של ילד. מה בעצם כן אומרים לילד בן שלוש כשהוא חולה. כלומר, לא בדיוק בזמן איסוף בלוטים כי למה באמת שיאסוף עלים, אבל יש כאן תת מסר שכאילו לילד חולה מותר לעשות הכל כי הוא קטן והוא חולה ושוב…לא בענייני הבלוטים, אבל הייתי כן מציעה לתכנן יותר את הכיוון ה"מחנך" מלמד ומנחה הורים.
אז בסיפור זה העלית שני נושאים חשובים אבל ללא פיתרון:
א- איך לפתח בילד תחושת אחריות כשהמילה היא רק מילה
ב- איך מתייחסים לילד חולה מבחינת גבולות.
ולגבי ילד חולה, בעיניי כאמא זה תמיד היה חשוב לאפשר לילדיי לבקש לבלות איתי בלי שיצטרכו להגיע למצב של חולי בשביל זמן אמא.
ועוד…השתדלתי שכשהם חולים באמת לא להפוך את זה לזמן הכי נפלא שיש להם איתי ואת האהבה והדאגה הפגנתי גם כשהיו בריאים ויצרתי מספיק כיופים עם אמא כשהיו בריאים כדי שלא יזכרו את ימי החולי בערגה:)
טוב, אני בטח נורא רצינית הבוקר לסיפור שרצה להיות חמוד וקליל.
אז רק חשבתי בקול,
ונשיקות ולהתראות,
סיגל.
סיגלי מתוקה, בוקר טוב. תודה גדולה. ההערות שלך ממש מאירות לי את הטקסט, שדווקא לא רצה להיות חמוד וקליל, הוא רצה לשקף סיטואציה, לשקף תחושות של אמא – בן, את האהבה הגדולה, כמו שכתבה תמר הוכשטטר, שצדה מבחינתי נכון את כוונותיי, אבל את יודעת, כמו שכל הזמן אומרים לי: מרגע שפירסמת, זה כבר לא שלך. כל אחד יכול לחפש ולמצוא בו מה שהוא רוצה. הבעיה, כך נראה לי, היא שהאמא שבי, ועל זה כתבה מחברת הרשימה, גדלה מידי והפכה להיות מרכז הסיפור. השאלה הנשאלת היא האם זה בסדר, האם זה מותר… האם ילדים יכולים להזדהות עם הטקסט…? בכלל לא כיוונתי למקומות שהארת, וגם לא בטוחה שבא לי להיות דידקטית, אבל אני מאד מאד שמחה לשמוע את זווית הראייה החכמה שלך, ועוד אחזור לסיפור הזה, לחשוב לאן הטקסט הזה יכול ללכת.
נשיקות, יקרה, ושבת הכי טובה.
איריסקה, כתיבה טובה כבר תנווט עצמה אל הקורא – עם או בלי ז'אנר. ואת זה יש לך. אז לכי בכוחך זה (והגבתי גם ב'פנקס'). ולאיזה גיל מתאים? לא תמיד היצירה נשמעת לכותב. התכוון 'לגדולים' ויצא מתאים לקטנים, ולהיפך. ולפעמים חוצה גילים ודורות, וזה הכי טוב, לא?