שחרחורת סופרת ומשוררת
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1228908.html
אוף. כל כך צחקתי. בעיקר בגלל הטיימינג. חייבים לקרוא.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1228908.html
אוף. כל כך צחקתי. בעיקר בגלל הטיימינג. חייבים לקרוא.
שמח ששיתפת
צחוק בצד :_)
🙂
תיקשורת היא עונשו של האמן.
(א"ש)
וד"ש חם ולבבי.
בוקר טוב, אבנר יקר. תודה רבה ויום נפלא גם אצלך.
:-)בוקר יקרה כמעט התפתיתי להרחיב,לאור חנה ולאורך 🙂 לאחר שעשרים שנה שמתנזר מעיניינים אלו …אבל לא כאן המקום אתן חכמות שלי בטח יודעות לא מעט 🙂
אגב התפסן אם זיכרוני אינו מטעה 100 הוצאות לאור דחו או יותר ..
בוקר נפלא יומופלא
היחצנות והפרסום בעיני הם בבחינת חרב פיפיות
ואני נזכרת בסופר נפלא שהתרחק מכל זה וחי לו בבידוד ואף על פי כן כתב את אחד מספרי הפולחן הספרותיים
"התפסן בשדה השיפון" (והסיפורים הנפלאים שלו)- ד.ג'.סלינג'ר
צריך למצוא תמיד את קו האמצע ,כדי לא להתמכר
מסכימה עם האמרה המוחצת של אבנר התקשורת היא העונש של האמןובעידן האינסטנט והסבבה היא לצערי
המולך החדש
חנתי, בלילה עוד אגיב לך על ההערה החכמה שלך על הסיפור, אבל אני חייבת להגיד לך שזאת לא חייבת להיות חרב פיפיות. אפשר לעשות את זה בלי להידקר ובלי לדקור. אפשר לעשות את זה בלי דם ובלי לפגוע באף אחד. אני יודעת שהצלחת הספר היא לצנינים בעיני לא מעט אנשים, וברור לכולנו כי היא באה, בין היתר, בגלל יחסי הציבור המאד אינטנסיביים, אבל די לזכור שלא פגעתי באיש בדרך. מי שקשה לו עם היחצנות של "מכתוב", שינסה לבדוק למה קשה לו, ותמיד תמיד נותרת לו הבחירה החופשית לנהוג אחרת לכשיצא ספרו לאור. כל אחד יכול ורשאי לנהוג באותה דרך או לנקוט בדרך ההפוכה, אם לא חשוב לו להגיע אל הרבה קוראים. זוהי התקופה. ואין לנו אלא להשלים עם זה. ואני חייבת להודות שלא קל לי עם הביטוי, "זאת התקופה", כי אני נאבקת עם אוריה שלי כבר חודשיים על איזה אייפוד שהוא רוצה שנקנה לו כי "לכולם יש", ואני מסרבת לקבל את התכתיב החברתי התקופתי, אבל זאת בחירה שלי.
נשיקות וחיבוק. נתראה אצל טובה?
לילה טוב יקרה.
איריס
נראה שתגובתי הקודמת נבלעה
התייחסתי ברמה העקרונית לנושא
איני דוחה כמובן על הסף פרסום או יחצנות ,הרי כולנו בקלחת הזאת נרצה או לא נרצה, אלא שיש לזה פן נוסף לא כל כך נחמד שהוזכר גם בכתבה
אני אישית מצרה על המחיר הרגשי, שאמן צריך לשלם ,כדי להגיע לידיעת הצבור
לנגד עיני עומדת דמותו של הזמר צינוביץ שהתחפש לזמר שרוף, כדי שיזמינו אותו לראיון טלוויזיוני זה ממש סטדי קייס ללימודי תקשורת באוניברסיטה
וזו גם לדעתי רוח הכתבה ההומוריסטית צינית משהו
ליל מנוחה
הי איריסקה.
אותי זה מבאס.
כי אני לא מסוגלת לעשות את זה עבור עצמי.
אולי פרסום שלילי.
לעומת המלצות על דברים של אחרים, שזה הכי קל.
אני אמנם מלהיבה על הספר שלי, אבל
איכשהו כולם חושבים שהוא בחינם..
מתנה.
חלקם נראים מתפלאים שהם לא קיבלו איתו גם כוס קפה ומאפה.
(כי סוכריות בסטנד, כן).
מתוקתי. לא יודעת מה להגיד. אני חושבת שזאת סוג של רכבת כזאת. מרגע שנתת ולא מכרת את הספר הראשון, אז יש מן תחושה כזאת. כי אחד מעביר לשני…. אני חושבת. אני נתתי את הספר לאנשים ספורים ממש, וקרובים מאד. בעיקר כי זאת הייתה ההנחייה של ההוצאה. בפירוש. לא לתת ספרים. כי חלק מהעניין הוא שהחברים הם הראשונים שנכנסים לחנויות, וככה מתוודעים המוכרים אל השם. אפילו שזה מה שהכי בא לך לעשות.אני חייבת להגיד לך שהיו חברות שלי שנעלבו, אבל הסברתי את הראציונאל, והן היום אלה שקונות את הספר לכל ימי ההולדת של חברות שלהן. ממש ככה. אז אני חושבת ששתינו נהיה חכמות יותר בספר הבא. וזאת השורה התחתונה. את חייבת להמשיך לכתוב. חייב להיות הספר הבא. אל תתייאשי בשום פנים ואופן.את זה אמר לי אמיר גוטפרוינד חזור ואמור.
נשיקות יקרה. בפעם הבאה תצרפי דיסק לספר שלך:)
שלום איריס ורונית
אני חושב שההבדל המשמעותי בין הספר של איריס לזה של רונית (בלי להתייחס לאיכות) הוא שסיפרה של איריס יצא בהוצאה ידועה ,המחזיקה יחצ"ן שתפקידו "לדחוף" את הספר.
אני לא יודע מה איריס עשתה מיוזמתה (חוץ מה"טריילר" שלטעמי היה מיותר) אבל אין ספק שחלק מ"הגועל נפש" כלומר, הלחץ והטלפונים למבקרים לכתוב על הספר, נמנע ממנה (גם ממני). גם מודעות הענק, שרק הוצאה גדולה יכולה להרשות לעצמה, בודאי נתנו נפח לפירסום. מאחוריה עמדה הוצאה שהאמינה בספר והייתה מוכנה להשקיע בו.
חלוקת הספרים כמתנה, הם לדעתי פרט שולי ביותר.
הרבה זמן לפני שסיפרי יצא לאור, היה לי ויכוח, כאן בבננות, עם גיורא לשם ז"ל.
הוא טען שעל האמן להתרחק מכל יוזמה של פרסום או ראיונות "חושפניים".
כתבתי לו אז, שכשהוא התחיל את "הקריירה הפואטית" שלו, היו תשעה עיתונים יומיים עם מוספים ספרותיים גדולים שהתגאו בפרסום שירים ומשוררים חדשים.
היום,נשארו ארבעה עיתונים יומיים ,עם מוספים ספרותיים מצומצמים, כשרק עיתון "הארץ" מפרסם שירים חדשים. כלומר, אין למשוררים אפשרות "להתפתח ,וליצור להם שם".
לכן (כך כתבתי לו) אם יציעו לי ראיון באחד העיתונים אסכים, ואדאג במידת יכולתי שהראיון יהיה מכובד.
לשמחתי, דפנה שחורי ,המשוררת, פנתה להוצאה וביקשה לראיין אותי.
אם אני הייתי צריך לפנות אליה או אל מישהו אחר, לא הייתי מסוגל לעשות את זה.
בברכה
גיורא
היי גיורא יקר. אתה צודק לגמרי. ובכל זאת, הייתה זאת הנחייה של ההוצאה, לא לחלק ספרים, אפילו לא לחברים, ולדעתי ההמלצה הזאת הוכיחה את עצמה. אין ספק, שכמו בכל דבר, האיכות של המוצר מאד חשובה, שהרי לא די בזה שתהיה ביקורת, רצוי שהביקורת תהיה טובה. לא די בזה שתהנה מודעות גדולות, רצוי שהן תצטטנה ביקורות מתפעלות…
מכל מקום, אני ממש מרגישה שאני עושה לביתי בהעלאה של כל ריאיון, כתבה, הקלטה, איזכור (טוב, יש כאלה שלא הצלחתי להגיע אליהם) לבלוג. ושוב, למרות שאני מקבלת גם ביקורות מתעצבנות ומבזות על העניין הזה. אני ממליצה על המהלך הזה בחום. עשרות אם לא מאות כניסות נרשמו בכניסה אל הפוסטים האלה בצד, ואני כל הזמן מקבלת תגובות מאנשים שבזכות המפגש הזה עם הריאיון/ הביקורת הלכו ורכשו את הספר, או החליפו אותו בספרייה, שזה חשוב חשוב חשוב לי, ומשמח אותי לא פחות.
רקפת יקרה. אתן צודקות. זה לא מצחיק. אבל הצחיק אותי הטיימינג. כי בעת האחרונה ספגתי הרבה ביקורת על העובדה שאני מעלה כל ריאיון, ביקורת, כתבה, מפגש וכו'… בגלל זה צחקתי. בגלל שזה כאילו מישהו ב"הארץ" נכנס לבננות והחליט לבוא לעזרתי… מעין "מכתוב" שכזה.
תודה גדולה על השיתוף ויום הכי טוב לכולנו.
נגעת פה בפצעים פתוחים. אני דווקא לא צחקתי.
תודה ששיתפת ומזדהה עם רונית
מעורר מחשבה, לדעתי זה האופי של האדם יש אנשים שעושים ויודעים לעשות בלהט גם מיחסי ציבור, לא מתארת לי את קפקא עושה יחסי מיבור לעצמו.
המגווי נהנה מכל שניה
אני דרך אגב מאוד אוהבת יחסי ציבור, כיף לי עם אנשים… לדבר… יש לי נושא… מתאים לשימחה שבי
להתראות
בוקר בשיאו
היי טובה יקרה. גם אני לא חושבת שזה עונש. אני חושבת שכמו כל דבר בחיים, אם אתה עושה משהו טוב, שאתה מתחבר אליו, הוא מעניין אותך והוא חשוב לך, למה שלא לדבר עליו? לי לא הייתה בעיה לדבר על הספר. בפרט שמה שהדריך אותי הוא הרצון, שמעטים לצערי מודים בו, אבל אני חושבת שכולם רוצים, להגיע אל מה שיותר קוראים. זה נחמד להסתתר מאחורי איצטלה סודית, איכותית שכזאת. אבל צריך לקחת בחשבון, שאלא אם אתה באמת איזה עילוי, אתה וקומץ חבריך תהיו היחידים שתגיעו אל היצירה, שעמלת עליה שנים.