בננות - בלוגים / / עשרת הדיברות (5) כבד את אביך ואת אמך
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

עשרת הדיברות (5) כבד את אביך ואת אמך

 

 

 

 

לא ידעתי שיש לו בכלל את הטלפון. "אנחנו בחיפה." הוא זורק לי. "אתם איפה?" לוקח לי כמה רגעים לזהות שזה הוא בכלל. "באנו לבקר את רובן." בלי שלום. בלי מה נשמע. כלום, ככה. "תרצה להיפגש?" 

"זה תרצו" אני אומר לו. 

"מה תרצו?"

"התחתנתי."

"באמת? מזל טוב. יופי. מי זאת?"

הוא מצליח להמם אותי. נפלט לי, "אתם רוצים לפגוש אותה?"

"אנחנו רוצים לפגוש אותך."

"בסדר." הראש שלי לא עובד. 


והנה אנחנו כבר צועדים בטור לקצה המסעדה. מחיצות מרופדות מפרידות בין התאים הצפופים. "אני רעב", הוא פולט בזמן שהיא נדחקת אל הכסא הפנימי, ומתיישב. ואנחנו עושים אותו דבר. אני מולה. וליה מולו. "קצת מלוכלך פה", ליה אומרת ומעבירה אצבע לרוחב השולחן. ומתחת. "דווקא בסדר." אני אומר כי אני דפוק. הוא פושט את המעיל ומטיל אותו לצידו ומצטמצם אליה, ואני מרגיש איך שוב העיניים שלי נכנסות לאמוק, ומתחילות למצמץ. כמו פרפרים שנפלו לכוס מים. והיד של ליה מנסה להרגיע, מלטפת לי את הברך, ובאותה עת, "יופי לפגוש אתכם סוף סוף."  

"כן, הגיע הזמן. לא?" הוא עונה בפנים שהזמן לא הגיע אליהן. אותו סנטר. אף. הזיפים שהיו משאירים לי חורים בגב.  שום דבר לא השתנה. רק המבט קצת יותר מקומט. 

תפריטים נפתחים ונטרקים. "אז מה תרצו?" "מה תרצה?" "מה תרצי." "אתה לא רעב? אני משלם, כן?" ופתאום היא מצביעה לעברי, "הוא נראה טוב." ואחרי עוד רגע, "הוא דווקא נראה טוב, לא?" ואני כבר לא יכול. "מה הוא? מה הוא?" דפוקה. "מה קרה? תירגע, דניאל. תירגע." בקול הלוחש תמיד רך תמיד נמוך תמיד, גם כשהוא גומר על הילד שלו. "למה אתה כועס, דני? אימא רק אמרה שאתה נראה טוב."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

10 תגובות

  1. מה זה איריס סדרה חדשה נוסח קישלובסקי :)))

    • איריס אליה כהן

      היי חנתי. כן. סדרה חדשה. אבל לא קישלובסקי…. אני חושבת. יותר היצ'קוק:)

      סתם. שונאת סרטי אימה. איך אומרת עירית הגיבורה שלי? "יש לי מספיק פחדים משלי. אם הם רוצים אני יכולה לתת להם…"

      זה כמובן נכון גם לגבי.

      נשיקות יקרה.

      • אבל קישלובסקי זה קלאסה מעולה
        בכלל לא אימה
        אבל נקרא מענין מה שאת כותבת
        יופי

  2. אבנר אריה שטראוס

    שלום רב שובך
    אני אוהב אותו כמשורר בעל היגיון פואטי משובח.
    אהבתי את הקטע שלך. לא יכולתי לא להביא תמצות של הדיברות
    http://www.youtube.com/watch?v=BYUpLP5PHpw&feature=fvwrel

    • מי משורר אבנר? הדיאלוג הזה נשמע כמו שיח חרשים אתה מתכוון לקישלובסקי הוא היה במאי סרטים מחונן אולי קולנוען פואטי
      עם סרטיו: הדקלוג(עשרת הדברות)שלושת הצבעים
      וחייה הכפולים של וורוניק(סרט מדהים)
      או אולי התכוונת להיצ'קוק הוא היה משורר?!
      מתה על הדיאלוגים האלה:))
      הרבה חומר
      למחשבה

      • ואולי לא הבנתי כלום

        • איריס אליה כהן

          היי חנה ואבנר יקירי. יכול להיות ששיח חרשים… אבל אני חושבת שאבנר התכוון לקישלובסקי. אני לא אהבתי את הכל שלו, אבל הוא בטח יוצר מופתי "בעל היגיון פואטי" מדהים. היצ'קוק לא היה משורר, לדעתי, כשיהיה לי זמן אנסה לכתוב למה, ואביא דוגמאות. אבל בעיקרון אני מאד מעריכה ומעריצה את היוצרים שיש להם יכולות בכמה דיסיפלינות של אומנות. לא בהכרח מוכחות, אבל בהחלט אלה שידם עסקה גם בזה. (וגם בזה)

          נשיקות, יום טוב ומשמח.

  3. גליה אבן-חן

    בקריאה שניה, נהדר.

    • איריס אליה כהן

      תודה גליה יקרה. ממש מקווה שאת בטוב, והשתיקה הארוכה מקורה בעשייה יצירתית אינטנסיבית. שבת שלום.

  4. רונית בר-לביא

    מבהיל..

    חזק – הטוויסט בא כהפתעה מסויימת.

    אכן – כבר את אביך ואת אימך, שלם את החשבון..

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן