שחרחורת סופרת ומשוררת
עוד רגע של אושר, קטן, חמקמק… הלוואי שלא יתפוגג מהר…
מכתוב נכנס לרשימת רבי המכר של סטימצקי
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1219371.html
עוד רגע של אושר, קטן, חמקמק… הלוואי שלא יתפוגג מהר…
מכתוב נכנס לרשימת רבי המכר של סטימצקי
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1219371.html
אוללה!
כשידעתי על מה הספר וגם קראתי אי אילה פרקים ממנו קודם, ידעתי שיהיה להיט. הוא נוגע בקצות העצבים והקשר שלנו עם המציאות בישראל.
קשרי אהבה שנאה עם הפלסטינים
קשרי אהבה אשמה עם המזרחים (מהצד האשכנזי)
קשרי אהבה-כעס עם האשכנזים (מהצד המזרחי)
וכתיבה שופעת שזה מאסט. נתמזל מזלי שהיכרתי בך ואותך. רגעי חסד.
הי אל תסמיקי! תעבדי!
באהבה
מירי
תודה מירי נשמה. היתרון של שחורים זה שגם כשהם מסמיקים, אף אחד לא רואה. וגם הלב שלי מסמיק. תודה אהובה. חסד ההכרות ההדדית שייך לשתינו.
את לא שחורה, אולי לצערך, אצלך רואים….גם אם היית צהובה נשמה היא נשמה. אוהבת
מירי
מירינקה, מתוקה שלי. חשבתי עלייך אתמול בצהריים, כשילד קטן, דווקא לא בהיר במיוחד, בא אליי ושאל אותי: (ציטוט מדוייק) "מאיפה יש לך פנים כאלה שחורות?" וועניתי לו "מאמא שלי ואבא שלי." אז אחר כך הוא הלך לאספי ואמר לו: "אה. אז הפנים השחורות שלך זה מאמא שלך."
אז דעי שיש כאלה, באמת רוב ההערות האלה באות מילדים, שכידוע אומרים את האמת, שחושבים שאני שחורה.
אבל יש לי נשמה שחורה, בהתייחס לגין, המשורר הקובני ההוא.
נשיקות וסופ"ש נפלא.
איריס יקרה
לנשמה אין גיל ואין צבע ומזלנו שכך
זה מה שמחבר אותנו זה לזה
בסופו של דבר
גם רומא לא נכבשה ברגע אחד ואפילו לא ביום. ואם היית מקבלת הכול ב"מכה" אחת עוד היית עולה למכה. דונם פה ודונם שם רגב אחר רגב…
לגמרי, ענתי. כבר עניתי לכתבת ששאלה אותי אם אני יוצאת לחגוג אחרי כל הבשורות המשמחות האחרונות, ואמרתי לה שאני מרגישה כמו בתוך פסיפס גדול, שבנוי מהרבה הרבה התרגשויות קטנות, ושעדיין אני לא מצליחה לראות את התמונה מלמעלה… רק מחברת אבן לאבן, התרגשות להתרגשות, ומנסה לחזור לכתוב.
השבוע, במסגרת שיטוטי בחנויות, נתקלתי בכמה וכמה מוכרות שמאד מאד אהבו את "מסעותיי עם ורה", וכבר השווצתי גם בך. שערכת. ושאת חברה שלי… ושאת מוכשרת…. צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.
תודה יקרה.
לגמרי, ענתי. כבר עניתי לכתבת ששאלה אותי אם אני יוצאת לחגוג אחרי כל הבשורות המשמחות האחרונות, ואמרתי לה שאני מרגישה כמו בתוך פסיפס גדול, שבנוי מהרבה הרבה התרגשויות קטנות, ושעדיין אני לא מצליחה לראות את התמונה מלמעלה… רק מחברת אבן לאבן, התרגשות להתרגשות, ומנסה לחזור לכתוב. השבוע, במסגרת שיטוטי בחנויות, נתקלתי בכמה וכמה מוכרות שמאד מאד אהבו את "מסעותיי עם ורה", וכבר השווצתי גם בך. שערכת. ושאת חברה שלי… ושאת מוכשרת…. צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. תודה יקרה.
מזל טוב
איריס יקרה
תודה רבה, חנתי.
נפלא!
מאחלת שיהיו עוד רגעים כאלה והרבה שיצרו קו רציף של אושר.
תודה חמדתי סיגל סיגלי, אמן. מהפה שלך לאלוהים. לכולנו.
וואו, מזל טוב, איריסקה !!
אפשר היה לראות את העלייה הסלולה
מההתחלה. בעצם להרגיש, לא לראות.
מעניינת במצבים כאלה גם החשיבה מה זה אושר, הצלחה, נקודות של שמחה לעומת המשכיות וכולי.
לא שחוויתי …
תודה רוניתה מתוקה. כרגע אני חווה קצת אושר וקצת עצב, הכל במידה. וזה בסדר. אלה החיים.
מזל טוב ענק איריסקה. ואני מה-זה-לא-מתפלאת.
תודה תלמתי. שמש המטע. את האחראית על תהליכי הפוטוסינטזה במטע הזה… אם את שואלת אותי.
תודה ענקית וחיבוק בינוני. אני כבר יודעת שאת קטנה כמוני. אז די בחיבוק בינוני לחבק את כולך. אוהבת אותך.