שחרחורת סופרת ומשוררת
"הללויה!" אני אומרת לעצמי כשאני מסיימת לקרוא את הרומן "מַכְּתוּבּ" מאת איריס אליה-כהן. מזוככת אני סוגרת את הספר באטיות, מתקשה להיפרד. אני רוצה להתקשר לעירית ברנע, לומר לה משהו ולהזמין אותה לקפה. לרגע אני שוכחת שהיא הגיבורה של הספר ולא חברת ילדות שלי, ולא חברה מהשכונה ומהחיים. (שלומית כהן אסיף, מרמלדה)
לרשימה המלאה:
הללויה 🙂
אמיר יקירי, תודה ממש, ובוקר הכי טוב.
אחרי מילותיה אלה של שלומית כהן אסיף את לא זקוקה ליותר. את בםסגה איריס אליה
ענתי אהובה, אני חושבת שאת מכירה אותה… את שלומית. נכון?
אם כן, אנא מסרי לה בשמי תודה גדולה ושהתרגשתי עמוקות.
וכבר כתבתי לך, אוויר הפסגות דליל, וגם ככה אני בקושי נושמת. אין לי שום עניין בו. די לי בדברים שיחברו אותי אל הקרקע. ואגב הצלחה, הספר שערכת מככב ברשימת רבי המכר! אני בטוחה שזה קשור לעריכה המעולה שלך.
תודה גדולה, ענתי, את תמיד כל כך טובה.
ניפלא איריס, ניפלאה העירית הזו הטמפרמנט, הלשון, רגישות העין והלב המלא תשוקה, בתוך הניגודיות של חיי הנפש.
אורה, אור בבוקר שלי. תודה גדולה על המילים הטובות, המתמשכות שלך. (הן גם תמיד כתובות כל כך יפה, רואים שיצאו ממקלדת של משוררת מופלאה)כל כך שמחה שככה קראת את הספר.
אין מילים, ותודה שאת מפרסמת, להזכיר לכולם שצריך לעשות להתמיד ולהאמין.
להתראות טובה
וואו איריס,
נעתקה נשימתי מן המילים החמות והטובות האלה – ממש טובות, לא אגיד לך אמרתי לך, כי אני עוד אגיד לך ואגיד לך….
איריס אהובה,
חזרתי עכשיו מתל-אביב וכל הדרך קראתי בספרך. איני יודעת איך כולם קוראים אותו בנשימה אחת. אני קוראת וקוראת ומטעימה כל מילה וכל פרק, וכל תמונה וממשיכה לקרוא ולא נגמר והעזתי עוז לסמן את העץ שגודל מגופה של אירית ואכן, ככל שאני קוראת אני הולכת ואוהבת את אישיותה של אירית יותר ויותר על האומץ שלה, על יכלתה לעמוד על דיעותיה, על כושר הביטוי שלה והמעברים הסיגנוניים ומטעימה כל מילה, כל מצב רוח, ….
בינתיים לא נגמר לי הספר. הפסקתי כאשר הגענו למרכז השמונה…
וכן, אבוא, אבל רק אם ירצה השם ושעות הקימה שלי להשקה, בשקיקה.
חוה
גם נשימתי, חווה יקרה, את יודעת. תודה שאת מאמינה ומחזקת ולוקחת את מכתוב איתך… מוציאה אותו לנשום קצת.
תודה מאד.
היי טובה יקרה, תודה מאד. שמחה שאת חושבת שאני לא מעמיסה את ההתרגשויות שלי על המטע הזה.
שבוע נפלא.