שחרחורת סופרת ומשוררת
"אז שָׁנָה זֶה הַרְבֵּה?" אֵיתָן שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה, מנומנם. מִן הַחַלּוֹן מַצִּיץ הַלַּיְלָה.
אֲנִי מהנהנת. "כֵּן. שָׁנָה זֶה הַרְבֵּה… זֶה הַרְבֵּה יָמִים שֶׁל סְתָו וְהַרְבֵּה חצבים עַל הַגִּבְעָה לְיַד הַבַּיִת, וְהַרְבֵּה רִמּוֹנִים עַל הָעֵץ בָּחָצֵר. וְגַם הַרְבֵּה תפוחים שיִתְבַּסְבֵּסוּ לך בתוך הפה."
איתן מקשיב ואני מושכת את השמיכה עד לסנטר. שלא יהיה קר, וממשיכה, "שָׁנָה זֶה גם הַרְבֵּה ימים של חורף והרבה עֲנָנִים, וְהַרְבֵּה טיפות גֶּשֶׁם, וְהַרְבֵּה שְּׁלוּלִיוֹת שירטיבו את הדילוגים בדרך לגן… שנה זה גם הרבה ימים של אביב והרבה כלניות בשדות. והרבה רקפות. והרבה דבורים שיציפו את הנשימה בריח דבש."
איתני מַמְתִּיק חִיּוּךְ וַאֲנִי מְלַטֶּפֶת אֶת שערותיו: "וְזֶה לֹא הַכֹּל, איתני. שָׁנָה זֶה הַרְבֵּה יָמִים שֶׁל קַיִץ וְהַרְבֵּה גַּלִּים בַּיָּם, וְהַרְבֵּה אַרְמוֹנוֹת בָּחוֹל. וְגַם הַרְבֵּה קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ שֶׁיִּרְקְדוּ לְךָ עַל הַגַּב סמבה."
"אוף." איתני מוחה, אבל צחוקו מדגדג את החלומות, "שָׁנָה זֶה מַמָּשׁ הַרְבֵּה."
"אהממ.. כֵּן. וְשָׁנָה זֶה גַּם הַרְבֵּה בְּגָדִים חֲדָשִׁים. מְעִיל וְכוֹבַע צֶמֶר וּבֶגֶד יָם וּפִיגָ'מָה רְחָבָה יוֹתֵר. וְחֻלְצוֹת וּמִכְנָסַיִם וְתַחְתּוֹנִים וְגַם גַּרְבַּיִם הַרְבֵּה יוֹתֵר אֲרֻכּוֹת. אה. וְכַמּוּבָן. נַעֲלַיִם בְּמִדָּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, כְּדֵי שלבהונות לֹא יִהְיֶה צָפוּף…" עתה תורי לצחוק "וְזֶה גַּם הַרְבֵּה מִשְׂחָקִים. דמקה וְדוֹמִינוֹ וּמוֹנוֹפּוֹל וּמַחֲבוֹאִים וְתוֹפֶסֶת וְגַם הַרְבֵּה רְגָעִים מְשַׁעְמְמִים שֶׁלִּפְעָמִים טוֹב לָנוּ שֶׁהֵם בָּאִים לְבַקֵּר אוֹתָנוּ…"
"שָׁנָה זֶה מַמָּשׁ הַרְבֵּה לְחַכּוֹת." איתני נֶאֱנַח וְעוֹצֵם אֶת עֵינָיו בְּנוֹת הַשֵּׁשׁ פָּחוֹת כַּמָּה שָׁעוֹת, וַאֲנִי לוֹחֶשֶׁת, "כֵּן. אָהוּב שֶׁלִּי. אֲבָל עֲדַיִן אֶפְשָׁר לְאַחֵל לְךָ מַזָּל הֲכִי הֲכִי טוֹב… וְלֵיל הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ."
איריס מקסים!! ושנה בגיל הזה זה הרבה, והרבה ימים נפלאים לכם של קיץ וחורף ומה שביניהם!!!
הי איריס
סוף, סטף, אני תופסת אותך.
אז מזל טוב, ושיהיו עוד המון שנים.
איריס מתוקה, תתפסי את הזמן שלא יברח לך בין הידים ואיתני פתאום יהיה גדול.
לא אמרתי לך מעולם, ואולי כן, הרי גם לבן שלי קוראים איתן. שם החיבה הוא תני. איתן מאוד קשור אלי. אני זוכרת אותו בן שנה. שמנמן, מתחיל ללכת. לשמחתי עם מוצץ בפה. (מירבי לא רצתה). כאשר היה בן ארבעה חודשים, דווקא אני נסעתי לאחי לארהב לחתונתו. הייתי חייבת, אחות וגם שושבינה.
חזרתי הביתה. איתן היה פיצפון, אבל חודש אז זה היה המון, אבל המון זמן. הבית היה מלוכלך (הייתי אז כמובן נשואה), ולא היה אכפת לי, האוטוביאנקי שלי עברה תאונה, ולא היה אכפת לי.
רק רצתי לאיתן, ששכב וכבר התהפך במיטה. אפילו היה נדמה לי שהוא כעס, כי אמא נעלמה לכל כך הרבה זמן.
עד היום (עם המחלה) איתן הוא בבת עיני.
אז איריס, תתפסי את הזמן, ותיהני מכל רגע בגיל הזה. אל תספרי זמן, רק תהני מן הילד,
אם הייתי יכולה להחזיר את הזמן. אולי הייתי עושה עם איתן הכל אחרת. וכמובן גם עם מירב.
ולגבי השחורה.
איריס מתוקה שלי, אני אשכנזיה וזה כל כך מבאס, אין חום, הורים מנוכרים, בעבר גם היו קצת רגעי התנשאות. והיום, החברים שלי, וגם החברות כולם, כמעט כולם "שחורים". החברה הכי טובה שלי היא עירקית. גברים שאני אוהבת הם בדרך כלל מרוקאית ובכלל כתבתי על זה פרק שלם בעבודת הדוקטורט שלי.
מה זה, אין כבר היום כל אפלייה. שום אפלייה. אפילו כאשר הייתי בת 17 עשיתי לאבא שלי דווקא ויצאתי עם עדות המזרח.
אז צאי מזה חמודה, אנחנו מקבלים אותך בהמון אהבה, בדיוק כמו שאת.
שלך
חוה
חוה יקרה. קודם כל תודה רבה על הביקור הביכורי, מאד שמחה לפגוש אותך אצלי. אחר כך תודה על התגובה הארוכה והמושקעת, לאט לאט היא הופכת להיות סימן ההיכר שלך.
זכרתי, מקריאת תגובותייך אצל אמיר, שגם לך בן איתן. (במילעיל או במילרע?)אני מאד מקווה שהוא ואת וביתך, מרגישים טוב. אז, כשקראתי את התגובה ההיא הייתה לי הרגשה לא כל כך טובה.
ואני מאד מרגישה שהזמן בורח לי מבין האצבעות.
ואני מאד אוהבת את הצבע שלי, היום. היו לי הרבה ימים אחרים. אבל זה לשיחה אחרת, אולי כשבעזרת השם יצא ספרי.
אבל הכי חשוב, מתי את פותחת בלוג?!?
מאד מחכה לקרוא מפרי עטך. או מפרי מקלדתך. אני חשה שכולנו נזכה אם תשתפי אותנו באבחנותייך רחבות היריעה.
שוב תודה גדולה, ומבטיחה ובטוחה שאבקר בבלוגך כשיפתח.
לאיריס, שלום מתוקה ואהובה.
רציתי כבר מזמן לבקר אצלך. ועשיתי זאת, ואני שמחה בשבילך יקירה על כל התגובות, האיחולים והברכות.
אני לא פותחת בלוג. זה נמצא בדיסקוס עם יעל ישראל, אבל תראי. תמיד חשבתי שיחסית לצהלות ולתגובות, ולארועים המשתנים אצל אמיר – מה אני כבר הדלה ביהודה יכולה להגיד, לומר, להנחיל לקוראים.
כמו שאומר אמיר שוםכלום. וזה הכל יחסי.
את יודעת נשמה לאיתן חיפשתי שם במשך שלושה ימים בבית-החולים בקריה. לקחתי את ספר השמות ולא מצאתי. (למרב למשל, איך שראיתי אותה ידעתי שזאת מירב) בסוף נתתי לו את השם איתן – כדי שיהיה איתן בחייו ותראי לעג הגורל,
בכל אופן הוא אצלי עכשיו. והוא בן 25 והמקרר מתרוקן במהירות אטומית. ואני שמחה שהוא אצלי. ואני תמיד אהיה אמא של איתן.
ובלוג, אין.
ולא הבנתי מדוע הרגשתי גרוע.
פשוט איחלתי לך מכל הלב שהזמן, אוי הזמן, והאינטימיות המצויינת הזאת שיש לך עם הבן שלך יהיה יקר לך תדיר.
אהבה ונשיקות
חמודה
חוה
חוה יקרה.
תודה גדולה על הברכות והאיחולים. מאד מרגשים דברייך אלי ודברייך על איתן שלך. אנחנו התלבטנו ארוכות עם השם איתן, למרות שאהבתי אותו תמיד, מאז שאני זוכרת את עצמי, אלא שבן כיתה שלי, איתן בלחסן, חכם ויפה תואר, נפל בלבנון.והכי מפחיד הוא צחוק הגורל.
אני משוכנעת, מקריאת תגובותייך אצל אמיר, שיש לך מערכת הקשרים וידע נדירים, ואין לי בכלל ספק שאוכל ללמוד ממך רבות. אני מאד אשמח אם יהיה לך בלוג, כי באיזשהו שלב קשה מאד לעקוב אחרי מהלך ההתכתבות ביניכם, אם לא נמצאים און ליין בזמן אמת.
שוב תודה על ברכותייך ורק טוב לך ולאהובייך.
איריס,
בנושא הבלוג, נא לפנות ליעל ישראל!!!
שלך חוה
תודה רבה חני מתוקה, מהפה שלך לאלוהים! (זה מזכיר לי שגם עליו אני צריכה לכתוב. לאיתני יש עליו המון שאלות מצחיקות) יום נפלא!
גם לביתחי היה בד' אייר. 17 שנה תארי לך. כאילו אתמול. כתוב מעולה.
אביטלי מתוקתי. לחרפתי אני לא זוכרת את תאריכי הלידה העבריים של ילדי, למעט זה של נעמי שלי, כי נולדה בא' תשרי, בעיצומה של ארוחת החג. בחיי שזה סיפור. אני חייבת להעלות אותו על הכתב.
ואיתני יחגוג ממש עוד שבוע בדיוק, הסיפור, שהוא הרחבה, כמו תמיד של אירוע שקרה, נולד בעקבות זרם שאלות בלתי בלתי פוסק שרובו ככולו: "מתי מגיע היום הולדת שלי?" וכמו שאני מכירה אותו, ביום שאחרי ימשיך לשאול מתי יגיע יום ההולדת הבא…
נשיקות, מתוקה. אכתוב לך. קיבלתי את הקישור שלך.
ליל הולדת שמח, איתני. זאת הדודה מהרצליה. מכיר?
מזל טוב, חמוד, איחולים וחיבוקים וד"ש חמה לאמא'לה.
מדודה תלמה.
הי דודה מהרצליה מתוקה,
תודה על התיקון בזמן אמת… צריך להגיד ליל הולדת שמח… מה?
נשיקות, תלמתי.
הלו!!! הלו!!! זאת הדודה מהרצליה? קיבלת את המיילים שלי?!?
ותודה על הברכות לאיתני. הוא עוד יכיר. אני בטוחה.
יום נפלא יקירתי.
הלו, הלו! הדודה מהרצליה קיבלה את כל המיילים. תודה ותודה.
איריסקה,
אשיב 'בלילה שלי' (תוכלי כשתשובי ארצה בשעה טובה להגיד סתם 'בלילה'? בטח יהיה קשה להתרגל :)). ובינתיים המשך יום טוב ביום שלך ובלילה שלי ולהיפך.
"לילך היה לילו
לילו היה לא לך"
לא התאפקתי מלצטט את השיר הנפלא (אלכסנדר פן)
אוי. תלמה. בחיי. איך אני אתרגל ללילה שלך?!? אבל מתה מתה כבר לחזור להתרגל ללילה שלך.
ויאללה הלכתי. (להתמאמא)
נשיקות.
וחיבוק לשניכם מתוקים
חיבוקים ואהבה לסבתא המאמצת. (אגב, הסבתא הביולוגית באה לבקר עוד שבוע!!!!!!! הוריי! איזה אושר.) ורפואה שלמה, הכי מתפללת שאת חוזרת לקו הבריאות, ושהקו הזה ישר ישר.
נשיקות.
מזל טוב לאיתני שאמא שלו כל כך מוכשרת בסיפוריה. איזה כיף לו
איריסי חמדתי, תודה גדולה. על הברכות ועל המחמאה.
נשיקות ויום נפלא. (אצלכם כבר צהריים… אז המשך יום נפלא)
מזל טוב.
הוא בגיל של אחיין שלי, שזה גיל כייפי כל כך להימצא לידו !!
סופסוף מישהו שמסכים להקשיב לדברת שלנו ועוד להשתתף בה,
הרי רוב המבוגרים לא בנויים לזה 🙂
תודה רבה, רוניתי. אבל במציאות גם איתני לא מקשיב לכל מילה של אמא שלו, הדברנית הבלתי נילאית… זה סיפור. זה לא התרחש ככה. זה נולד מתוך שרשרת שאלות לא נגמרת ואמיתית לגמרי שכל כולה: "מתי מגיע היום הולדת שלי?" או "עוד כמה זמן יש לי יומולדת?". והוא באמת סוף סוף הגיע, ונחגוג לו אמיתי אמיתי בסופ"ש הבא.
נשיקות נשיקות.
איך הענקת לזמן צבע וניחוח משלו איריס מאוד יפה
ומזל טוב לאיתן גם לנכדתי מיקה מלאו היום שלוש ,כך הצטרפה השוורה הזערורית הזאת לתגבר את הסבתא שלה
תודה רבה, חנה יקרה ורחוקה. אין לי שמץ של הבנה במזלות, ואלמלא גם האיש שלי היה שור, ויום הולדתו נושק לזה של איתני, לא הייתי יודעת כלל שמדובר בשוורים… אבל עיזבי הכל… הגם את בחוגגים החודש?
אם הבנתי נכון, נשיקות ואלף אלפי ברכות לטוב ובריאות אמת ואהבה. ומזל.
חנל'ה, גם את שור??? כמה שוורים יש כאן בבלוגיה, בעיקר נשים. גם אני שור.
ואירוסית, איך תאומים הולך עם שור? לא ברור לי. תאומים ושור נשואים. וואלה, את בטח יש לך מזל עולה באדמה, שור או גדי. אחרת לא היית מוקפת ככה בשוורים.
"מזל עולה באדמה"?!?!
שכה אחיה, יעלה, קרעת אותי. רוצה להסביר לי מה הפשר ומה הקשר…?!?
אני לא טובה במזלות אבל בזכותך יש לי מזל.
מזל טוב!!!!!!
איריס, את מעבירה את העיניים הפקוחות לרווחה לדור הבא, ואת התחושה הנעימה עד לכאן כמו אבן מוקפצת על האוקיינוס האטלנטי
תודה רבה, נועם יקר במאוד. אתה חושב ככה? אמן ואמן.
בכל מקרה אשלח עוד אבני מזל על פני האטלנטי.
נשיקות.
מקסים!!!
תודה רבה, יעלה אחותי. אני נפעמת נפעמת מהחדש שלך. הפרק הראשון מאלף בתיאוריו.
איריס, מזל טוב לך ולבן. דבש, הכל דבש…
אמן ואמן תמי יקירה. רק דבש. גם אצלך!
פוסט נהדר – ברכות:))
תודה רבה, אומי יקרה. רק ברכות. מהפה שלך לאלוהים. מהמקלדת שלך לאלוהים. לילה טוב!
מקסים. גודל/נפח/עוצמה/זמן של שנה משתנה כל הזמן…פעם הרבה, פעם קצת.
וכמובן מזל טוב לאימא ולילד
לוסי יקרה. תודה גדולה. כל כך אוהבת את ההארות שלך, התגובות שלך. קראתי גם מה שכתבת אצל רות בלומרט ומתחברת לכל מילה. יש לך רוח כל כך מחזקת.
לילה טוב טוב.