1. אז כשהייתי בכיתה ג' כתבתי שיר שקראתי לו "הגמד והירח". (אינפנטילי חבל"ז. אבל בהתחשב בעובדה שהייתי ילדה בת 8, הוא לגמרי סבבה.) בכל מקרה, ג'נט המורה אהבה אותו ושלחה אותו מבלי לספר לי לאיזה עיתון ילדים, לא זוכרת איזה, אני חושבת ש"ידיעות אחרונות" ומשם הוא נדד לתחרות ארצית כלשהי. והופה הופה, כאן זה כן אירופה, גמדים עם מצנפת או כיפה מתקבלים בלבנט בהערכה, וכעבור כמה שבועות קיבלתי מכתב מבית הנשיא דאז. יצחק נבון. מסתבר שזכיתי! ואני, גור סופרות שאני, מוזמנת בכבודי ובעצמי ל"טקס קבלת התעודות" ב"משכן נשיאי ישראל", "במעמד נשיא המדינה ורעייתו", ו"בהנחיית דן כנר". יא אלוהים. איך אמא הייתה מבסוטה. היא העריצה את אופירה נבון, הכי נסיכה דיאנה שלנו. האמא תרזה של הנסיכות. גם אבא היה גאה, ואף שנורא רצה שאהיה "עורך-דינית גדולה", שאדפוק בוחטות של כסף, (בחלומות הגרועים ביותר שלו לא דמיין שאהיה סופרת דלפונית שמבסוטה שמשלמים לה את התמלוגים שמגיעים לה מהספריות) הפציר בי ללכת לטקס. למה הפציר? כי הטקס נפל על הטיול השנתי. "אני לא הולכת!" מרדתי. ואמא, "השתגעת? זה נשיא המדינה!" "אז מה?" "אין דבר כזה. אפילו אופירה לא מעיזה להגיד לא לנשיא המדינה." "אבל הטיול השנתי –" יבבתי. "טיול שמטיול. הולכים." קיצקוץ, ביום קיץ חם של יוני 1977 או 78 או 79, לא זוכרת, העלתה אותי אמא בכוח על קו 963 מקרית שמונה לירושליים, ואחרי תלאות מלאות הגענו לטקס באיחור של שעה. האמת? היה טקס מגניב, חוויה של פעם בחיים. תארו לעצמיכם! דן כנר ואני באותו סלפי! זה כמו להיות הרקדנית מאחורה של נטע ברזילי.
2. למה אני מספרת לכם את זה? כי זה הסיפור מאחורי השיר הזה, שמופיע בפרק "הילדה הבודדה ביותר על פני הפלנטה" ב"גבר אישה ציפור":
דן והירח/ דליה אבימאיר, בת שש וחצי
יֶלֶד קָט, הִבִּיט אֶל עָל/ מָה רָאָה אֶל מוּל עֵינָיו?
הַיָּרֵחַ הַמְּגֻדָּל,/ שׁוּב נִתְקַע בִּשְׁפִּיץ כּוֹכָב
וּכְמוֹ אָז, כֵּן גַּם עַכְשָׁו,/ מְנַסֶּה לְהֵחָלֵץ – לַשָּׁוְא
יֶלֶד קָט, אֲבָל חָכָם,/ חִישׁ טִפֵּס עַל הַסֻּלָּם
עוֹד שָׁלָב וְעוֹד שָׁלָב,/ הוּא עָלָה עַד רֹאשׁ מִגְדָּל
וּמִשָּׁם עַל כֶּתֶף עָב/ טָס הַיְשֵׁר אֶל הֶחָלָל
בְּעֶזְרַת פַּטִּישׁ וְקַב,/ וּבְכָל כֹּחוֹ הַדַּל
הוּא מָשַׁךְ אֶת הַכּוֹכָב,/ מִבִּטְנוֹ שֶׁל הָאֻמְלָל
לְבַסּוֹף, בִּשְׁתֵּי יָדָיו/ גַּם מָחָה אֶת דִּמְעוֹתָיו
3. שלושים שנה אחר כך זכיתי במקום השלישי ב"תחרות שירה על הדרך" עם השיר "ובכל ירח", (שמופיע בדש של "גבר אישה ציפור") וקיבלתי מעטפה עם שוברי קניה לסטימצקי בשווי 1200 ₪ "במעמד ראש העיר מר רון חולדאי". אני מניחה שאבא שלי שוב התהפך בעננו ונזף בי, "אמרתי לך עורך דינית! מאיפה הבאת את המשוררת הזה מאיפה." אגב. גם לטקס הזה כמעט לא הגעתי, אבל זה כי לא מצאתי חניה בתל אביב.
4. פעם בדקתי ומצאתי שהמילה "ירח" מופיעה בספרים שלי 234 פעם. (או 432 פעם, לא זוכרת.) מה שאומר שהירח לגמרי בקארמה שלי.