אַרְיָה – אשה שהיא אריה אשה, פמיניסטית, ישראלית, אנושית- מתלבטת מה יותר חשוב..בורידיה זורם "מופע הקולנוע של רוקי" ושוקולד
ג. יקירי,
אין ספק שאת הכישרון מילולי שלך לא איבדת. אתה פשוט מפנה אותו לאפיקים של עשיית
טוב לאנשים, והוצאת הצדדים הטובים מהם החוצה. לי למשל המייל, בו עודדת אותי (כמו פעם ששכנים היו מעודדים מעבר למסדרון ולוא דווקא במייל)עשה לי להרגיש עטופה בחיבה רבה וזה המון בימים האלו בשבילי..
אגב, איך מילים עשו לך את זה פעם.. ועוד חזק ובלילות.. ממ.. 
ולגבי זה שאתה נוטה לדחות דברים, זה קצת מזכיר לי (בצורה מוזרה למדי) את הסרט המצוייר
"למצוא את נמו"- היה שם דג שאמר לדגה אחרת שהיא מסוג דגים שהם "דיליי פיש"
ושהיא מעכבת אותו מלמצוא את נמו.. אבל אני סוטה.. לא חשוב..
העניין הוא שהקטע הזה של ה"דיליי פיש" תמיד עניין אותי לפעמים אנחנו סתם מחפשים
תרוצים להיות " דיליי פיש" של עצמנו. לדחות את הולדת היצירה שלנו, במקרה שלי ספר ביכורי השירה שלי, כיון שזה כל כך מפחיד. כ מ ע ט כמו לידה..
כל חוסר הוודאות של האם זה יצא טוב האם ז ה לא יתקלקל בדרך החוצה והאם יאהבו אותי אחרי כל המאמץ הכביר.
כל זה בהחלט יכול לגרום לכל אחד להיות לפעמים קצת "דיליי פיש" לעצמו. לא??!!
אבל זה לא תירוץ כי בסרט היא כן מצטרפת אליו ועוזרת לו למצוא את נמו.
וזה הלקח החינוכי שלמדנו היום ילדות וילדים-
צריך להמשיך ותמיד לחפש דגים קטנטנים ברחבי האוקיינוס האטלנטי!!
נ.ב.
נראה לי שאהפוך חלק מהמייל הזה לפוסט. בלי פרטים מסגירים או אישיים כמובן..
שלך מאד,
ענבל כהנסקי.
אני אהיה הדיילי פיש שלך