אַרְיָה – אשה שהיא אריה אשה, פמיניסטית, ישראלית, אנושית- מתלבטת מה יותר חשוב..בורידיה זורם "מופע הקולנוע של רוקי" ושוקולד
נזכרתי בשיר שכתבתי לפני שנים, ופוסט של רונן אלטמן קידר בישראבלוג ובעקבות קטע יפה מתוך כתבה על סתיו אינדיאני שפורסמה בYNET בסופ"ש האחרון http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3798998,00.html (הלינק לכתבה עצמה הארוכה והלא מעניינית, לטעמי..)
"..אל הרי אדירונדק הגענו בעקבות המרדף שערכנו אחרי ה"קיץ האינדיאני" – אותה שלכת מדהימה של שלהי הסתיו בצפון-מזרח ארצות הברית, שבה עלי העצים נהפכים צהובים וכתומים לפני שנצבעים אדום-אש ונושרים לחלוטין. השלכת הזו יוצרת מרבד אדמדם של עלים, המכסים את שטחי היערות באזורי ניו אינגלנד, ורמונט וצפון מדינת ניו יורק.האזור ההררי שבו ביקרנו מקדים את השלכת לפני האזורים האחרים. מדובר בתקופה של תחילת חודש אוקטובר ועד סוף נובמבר – קצת לפני תחילתה של עונת השלגים.המושג "קיץ אינדיאני" נהפך מטפורה המציינת פריחה מאוחרת של כל דבר. לא מעט סופרים איצמו את המושג, ותיארו באמצעותו את תקופת השלכת הצפון-אמריקנית.היה זה בעיקר בסוף המאה ה-18, כאשר התנהלו מלחמות רבות עם האינדיאנים שוכני האזור. מלחמות אלה נפסקו לרוב בתום הקיץ האינדיאני, ועם תחילת עונת השלג והכפור באזור שהפחיתה את תשוקות הלחימה של שני הצדדים." החלק הזה של הכתבה מסתיים בהתייחסות לכך שחבל ש"אצלנו" אין שלג. אבל אני מפרשת וקוראת את זה אחרת- כי יש לחימות שאינן מסתיימות בנשוב העונות. יש לחימות שנמשכות מאחורי וילונות נשובים, כל החיים.
סתיו אינדיאני
הוּא מַכֵּה בִּי בְּמָאַבַק עַלִים כַּתוֹמְחוּמְצַהוֹב כַּזֵה וְשׁוּב שְׁנִיוֹת דַקוֹת
כְּטִיפּוֹת מֵמַאָנוֹת לְהַרְווֹת אֵת שְׂפַתַיי הַטוֹעַמוֹת אֶפֵר וְדַם בְּבוֹקֵר
אַפְרִירִי הוּא חוֹזֵר עִם טָבָּק חַרִיף עִיתוֹן וְשְׁתִיקָה
שֵׁמָצְלִיפַה בִּי יוֹתֵר מִכֹּל סְתַיו אִינְדִיאנִי
ענבל, השיר יפה בדו המשמעות שבתכנו ובמשחקי המילים שבו.
השורה האחרונה נראית לי מיותרת (העובדה שהקטנת את האות מעידה שגם את כנראה התלבטת אם להשאירה).
אשר לניקוד, עשית כמעט את כל השגיאות האפשריות. בעיני, עדיף לוותר עליו מלהשאירו בצורה הנוכחית
אממ.. הקטנת השורה האחרונה נבעה מחוסר יכטלת למצוא מוצא עריכתי נכון על מנת שכל השורות יופיעו באתות גודל. א'קיצר ..הסתבכתי עם המחשב והתוכנות בו. אני לא בטוחה אם התכוונת להחמיא או לעקוץ על דברים בשיר כגון דו משמעות ומשחקים בשיר. השיר נכתב לפני שנים בכאב אמיתי על מערכת יחסים של חברה טובה שרק כעת הסתיימה לאחר שהתדרדרה עוד ועוד.
אשר לניקוד, אני מנקדת פונטית. כלומר, רע. אבל בכל זאת חשוב לי להעביר את הנקודות שאינן ברורות ללא ניקוד. יכולהיות שיכולתי לנקד לא רק פונטית אלא גם חקית. לרוב זה מה שאני עושה.. זהו.
ענבל, הכוונה היתה בהחלט להחמיא לשיר כך שאין צורך להכנס לעמדת התגוננות.
גם הצעות התיקון שלי נועדו לעשות טוב לשיר.
זכותך כמובן להשאיר את השיר כמו שהוא. מבחינתי, השארת הניקוד כמו שהוא יש בה משום זילות שלי כקורא. למה הדבר דומה בעיני, לאדם הבוחר להופיע בציבור בבגדים קרועים רק מפני שהוא מתעצל לתקן אותם.
חס וחלילה שאזלזל בקורא. הבעיה היא שאני עצלנית, מאד. לכן ב"אינטימיות של הבלוג" כפי, שאני מרגישה (אפילו במרחבי האינטרנט עדיין האינסופי..), אין לי בעיה להעלות טקסטים לא מנוקדים לעילא. בכתבי עת מקוונים או בדפוס אני מקפידה על כך, מאד. נכוותי פעם בפרסום של שירים בכתב עת בדפוס שנוקדו איך לומר- רע. וכיון שזה בדפוס.. טוב נו.. שווין!! אבל מאז אני מקפידה. על ניקוד "רשמי", ממש לא על לבוש "רשמי"..
מוֹדָה בחטא (העצלנות) ואפילו לא עוזבת – תרוחם
לא הייתי מתפארת בעצלנות הזאת. את בהחלט הודפת אותי כקוראת פוטנציאלית של הבלוג שלך.אני חושבת שזה בא לידי ביטוי בעוד פרמטרים. אבל
איש בעיניו הטוב יעשה.
מסתבר שאני נתונה על לשון המאזניים-
יש לי קטגורית אלמונית וסנגור רחום. ואפילו לא ידעתי שאני נתונה למשפט..
אבל זה דווקא מושך לגבי, להיות כך- מנסה לשמור על איזון על קו דק ואדום. אני חושבת שאשתדל לא לנפול לאף צד- המתח משאיר אותי עירנית.
היי ענבל
הבתדמה, והשיר נובע מתוכו
השילוב האינדיאני הטבק החריף- הוא מצליף רגשות חבואיים.
להתראות טובה
תודה מאד על נקודת המבט המעניינת על כתיבת השיר. לא ראיתי את זה ככה עד שהעלית זאת את.