היישר מן הגלות/ הבלוג של בוריס גֶרוּס מתרגם, סופר, מסאי, משורר, חוקר תרבות, מוסיקולוג
אגדה רוסית
זביגנייב הרברט (1924-1998)
מפולנית: בוריס גֶרוּס
הִזְדַּקֵּן אָבִינוּ הַצַּאר, הִזְדַּקֵּן. אֲפִלּוּ יוֹנָה כְּבָר לֹא הָיָה מְסֻגָּל לַחֲנֹק בְּמוֹ יָדָיו. יָשַׁב לוֹ עַל כֵּס הַמַּלְכוּת כֻּלּוֹ זָהָב וְצִינָה. רַק הזָקָן צָמַח לוֹ עַד הָרִצְפָּה וּלְמַטָּה מִזֶּה.
מָלַךְ אָז מִישֶׁהוּ אַחֵר, לֹא יָדוּעַ מִי. עַמְךָ הַסַּקְרָן הִתְבּוֹנֵן בְּתוֹכְכֵי הָאַרְמוֹן דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, אַךְ בַּעַל הָאַף הַמְדַמֵּם הִסְתִּיר אֶת הַחַלּוֹנוֹת בְּעַמּוּדֵי הַתְּלִיָּה. עַל כֵּן רַק הַתְּלוּיִים יָכְלוּ לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ.
לְבַסּוֹף מֵת לוֹ הַצַּאר אָבִינוּ לְגַמְרֵי. הַפַּעֲמוֹנִים צִלְצְלוּ, אוּלָם אֶת הַגּוּפָה לֹא הוֹצִיאוּ. הצאר נִדְבַּק אֶל כֵּס הַמַּלְכוּת. רַגְלֵי הַכֵּס הִתְעַרְבְּבוּ בְּרַגְלֵי הַצַּאר. הַיָּד צָמְחָה אֶל תוֹךְ הַמִּשְׁעֶנֶת. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִכְרוֹת אוֹתוֹ מֵהַמָּקוֹם. וְלִטְמֹן אֶת הַצַּאר יַחַד עִם כֵּס הַמַּלְכוּת הֶעָשׂוּי זָהָב – חֲבָל.
איזה משל יפה הבאת לנו, בוריס, וכל כך אקטואלי לפוליטיקה שלנו ולכל פולטיקה בעצם- החרדה האובסיסיבית הזאת לכיסא…
תודה. אמנם זהו קטע קצרצר שמבטא באופן מדוייק מאד את חוסר האהדה – בלשון המעטה – שהפולנים חשים לרוסיה, אולם אכן, זה יכול להיות אוניברסלי.
נפלא.
תודה על תגובתך!
בסודריים אוסיף, שאני נורא שמח שאת בין קוראיי. אני מעריץ של כתיבתך, וחושב שמה שאת יוצרת זו ספרות במיטבה.
אגדה מצמררת הבאת לנו. תודה על התרגום היפה.
תודה! אכן, זה מטען של ארסיות צבעונית מאד, אומנות במיטבה!
בוריס תודה! זה מרגש. וכשאני פה, אני קוראת. תודה שוב. אגב, מחר יש לי איזו פגישה מהסוג שמכונה "מעניינת". אם בסוף באמת תגדל להיות כזאת, אכתוב לך.
לאה, תודה רבה!
בכל מקרה אשמח לשמוע כל פרט, במיוחד על פגישות ודברים מעניינים. נעמוד בקשר, אנא כתבי לי – אפשר בכתובות המייל הבאות:
borisgerus@013.net
או:
borisgerus@neostrada.pl
או לחילופין:
borisgerus@gmail.com
ברכות, בוריס
הומור גרדומים ארסי במיטבו
יש לדעתך קשר עם השיר של מאנדלשטאם על סטאלין?
אני קורא,קורא,ולא יודע להחליט.
את שפות המקור איני יודע.
ושאלה שלא לעניין: האם אתה נגן צ'לו?
בתי סיפרה לי שניגנה אתך בתזמורת האקדמיה.הכנר הראשי היה אז גרישא אס.
אתה חסר כאן.
הכול מתפורר.
שלום!
תודה על המילים החמות והתגובה המרגשת. אני מניח שלפחות מבחינת הרעיון של השלטון שלא יודע שובע, ושלועגים לו כאן, יש בהחלט קשר – גם עם הסטאליניזם, לפחות בעיניים פולניות…
אכן, אני נגן צ'לו. לפחות, בעוונותיי, סיימתי תואר ראשון באקדמיה למוסיקה – בין השאר. ואכן, ניגנתי בתזמורת האקדמיה כשהכנר הראשי היה גרישה אס. מה שמה של בתך? אשמח לשמוע, ולהזכר בימי האקדמיה.
ושוב, תודה.
שירילי (נגנית חליל צד)
אני מבין שגם ג.א. לא בארץ.
הוא נגן ראשי בתזמורת מאהלר.
הטובים עוזבים בהמוניהם
ואנו נשארים עם שארית הפליטה
(או בעברית עדכנית) עם הבררה.
ואת זה רואים טוב טוב פה בבלוג –
לא רק באקדמיות למוסיקה בארץ
למעשה, גם רוב הכיתה שלי מהתיכון (עירוני א' בת"א) לא בארץ… אני חושב שמתוך 41 תלמידים שסיימו י"ב יחד עם עבדכם הנאמן בשנת 1997 (באלף הקודם) כ- 30 ואולי יותר, נמצאים בחול – מקנדה עד צפון אירופה. עבדכם הנאמן נואש מארץ הקודש גם הוא, ועבר לארץ אלף האגמים (הלא היא הרפובליקה הפולנית) ומקווה גם להשלים בה את ימיו בבוא העת ולהניח עצמותיו באדמתה. אבל אחוז עזיבה שכזה הוא לא רק קטסטרופה לאקדמיות למוסיקה או לאמנויות, הוא קטסטרופה באופן כללי, ועד שמי שיושבים שם על העץ למעלה לא יבינו מה קורה ולא ינקטו צעדים להקלת מצבו של האזרח במדינת היהודים, לא יהיה להם על מי להסתכל שם מתחת לעץ…
אלא גם ארץ מחנות ההשמדה.
ואפשר לשיר את פלאי אגמי פולין ויחסם ליהודים שנשארו בפולין בשנות החמישים של המאה שעברה.
כמה עלוב וכמה פטטי.
תשאר ותשנה!
להישאר? לשנות?
את מה?
אם יתייחסו אליך בני עמך כמו אל אזרח סוג ג', ואם אתה משכיל, כשרוני – יעשו הכל כדי לחסום אותך, ועוד אלה בני עמך, הכיצד תוכל לשנות, ולשם מה להישאר?
ואם מחנות ההשמדה כל כך מגרים אותך לזעם הקדוש שכנראה אתה כל כך אוהב, אתה מוזמן לקנות כרטיס ולבקר בכל מחנות ההשמדה שתרצה. אני רק מציע שתתחיל בגרמניה הנוחה והאהובה, בדכאו למשל.
כמה עלוב לכנות 60 שנה אחרי השואה את הזעם על יהודי שחוזר לחיות בגרמניה או בפולין כ "זעם קדוש".
אני מבין את התסכול מהידיעה שלא מעריכים את כשרונותיך או לא מצאת עבודה ההולמת בדיוק את כישוריך.
אבל זה הגורל בכל המקומות בעולם למי שקושר את גורלו עם אומנות שתמיד יש בה עניין של מזל, קליקות, אופנות.
לא הזכרתי "כשרון", אבל,מוכשרים במיוחד צפים בסופו של דבר.
אני מניח שיותר "נעים" להיות סבל או נהג מונית בניו יורק מאשר לעשות את זה בארץ.
עמוס עוז ויהודה עמיחי היו שנים רבות מורים בתיכון, גם אתה יכול למצוא את מקומך במסגרות החינוך השונות, ללמד ספרות ,מוזיקה, לנהל קונסרבטוריום בגליל או בנגב.
אלא שבלונדון (או ווארשה) היאוש יותר נוח.
קונסרווטוריונים? מצטמצמים ונסגרים בזה אחר זה.
מוסיקה בבתי ספר? קוצץ עוד לפני שנת 2000
תזמורות? מצטמקות מורעבות ונסגרות בזה אחר זה.כדי להישרד הן משתתפות בפרוייקטים מעוררי בחילה מן הסוג שיזם לעצמו חייםמגורנישט,משוררנו
הלאומי.
ספרות? נא לפנות לבלוג בננות.
ספרות? אין תלמידים ואין סטודנטים.
רוצה למכור ספרים? תהיה זבן בצומת.
רוצה למות מרעב? תהיה דוד אבידן.
דוד אבידן מת בגלל שהיה חסר כישורי חיים. כך גם דליה רביקוביץ'.
לא בגלל מחסור בכסף. הם זכו לתמיכות ולמלגות אך בכיסם ובנפשם היו חורים.
אני לא בטוח שאני צודק, אבל אני לא חושב שהתנאים לאנשי אומנות טובים יותר בפולין או בארה"ב.
דרך אגב, כמות התזמורות שיש בארץ היא גדולה יחסית למספר התושבים.
האם מצב התזמורות הסמפוניות בכל העולם הוא טוב יותר?. העולם הדיגיטלי ואיכות הדיסקים מקשה על גרירת הקהל לאולמות הקונצרטים.
ומה עם הציונות?
מהגבוהים בעולם לנפש, והמצב בתיאטרון, ספרות, מוזיאונים אינו שונה. גם בפרס נובל למשל, מאז שנת אלפיים זכו חמישה ישראלים, שזה בערך חמישה יותר מפולנים באותו פרק זמן.
ובכן,שטויות.אני יודע בדיוק נמרץ מי תמך באבידן ורביקוביץ. (בשני המקרים
היו אלה אנשים פרטיים,אם אפשר להגדיר אותם ככאלה)
ובאשר לסיפא – מידיעה במתרחש בחמש מדינות אירופאיות,הלוואי והמצב כאן היה מתקרב במקצת מבחינת התמיכה האינטנסיבית באמנויות ומוסיקה.
הלוואי והיינו עומדים היום במצב של מדינות כקוריאה הדרומית מבחינת תמיכתה
במוסיקה קלאסית לילדים – ומטעמים פרקטיים לחלוטין.
ודרך אגב,גם בפולין המצב הרבה יותר טוב מבחינה תרבותית.
המעבר כאן לקפיטליזם קרנפי היה כל כך נחרץ ומהיר,עד שנדמה שעל התרבות בארץ
עבר עדר קרנפים משתולל.
מאות גופי תרבןות הצטמקו בעשור אחד לכדי שליש או חצי.
כמה גופים שהתקרנפו כהוגן הצליחו לשרוד
ללא פגע,אחרים יצאו בשן ועין ("אני רועד" אמר לי אמרכל תרבות אחד "למחשבה
שהעזבון של קפקא ישאר בארץ ,יתכלה מהיעדר טיפול ויהיה למשיסה כמו ארכיונים אחרים"
על יהודה עמיחי אתה מדבר? הלא כל עוד נשמה באפו דאג שמארכיונו לא ישאר בארץ זכר! אני מכיר עוד כמה שאלמלא
דאגו למכור את עזבונם,גורלם היה זהה לזה של אבידן (וגם גורל עזבונם).הא לך!
האם מקרה הוא שתמונה של אימפרסיוניסט
ידוע שנתרמה לעיריה אחת נמצאה מקשטת את סלונו של אחד ממובילי הפשע המאורגן?
ארץ היהודים מתפרעת ומיטמטמת ומתבהמת ומתקרנפת.הלא גם אני חשבתי כמוך עד שהתחלתי לבדוק את מצב התרבות – חושך בעיניים!
הגופים הממונים על התרבות כאן מסואבים
באורח מעורר חלחלה!
קיבלתי דיווחים מקפיאי דם על התנהגות
מעוררת חלחלה של פקידי תרבות,שקיצצו תקציבים בטענת מחסור אקוטי בכסף,ולגופים אחרים הרחיבו את התקציב.
בבדיקה הסתבר שהגופים הנהנים נהנו משום שפרסמו והדפיסו שירה גראפומאנית
של אותם פקידים!
מה עוד נרשה לעצמנו בטענה שאחמדינג'אד
שונא ישראל?מה פלא שיותר מ200 מוסיקאים ישראלים מאישים היום את תזמורות אירופה וארה'ב לאורך ולרוחב?
מה פלא שקמה בארץ תזמורת המורכבת ברובה מנגנים המנגנים בחו"ל,שבאים במיוחד בטיסה מאירופה? זוהי,לפי שעה,הצורה של הציונות אחרי מאה וחמישים שנה.
אין לי כוונה להגן על חוליי התרבות בארץ. אני מסכים אתך בדבר השתלטות הקפיטליזם הדורסני.
אני מניח שאתה בקי ממני בחיי התרבות המתוקצבת בארץ. מתוך דבריך הבנתי שיש גם קנאת קליקות ומלחמה על תקציבים.
גם אני יודע (מתוך העיתונות) על בעיותיהם הכלכליות של דוד אבידן ודליה רביקוביץ' והתמיכה הפרטית ממקורבים שלה הם זכו.
עדיין ,הבעיה המרכזית אצלם הייתה עניין של כישורי חיים ובזבוז כספים.
שניהם היו כשרוניים מספיק והיו מתקבלים כמרצים בכל אוניברסיטה או מכללה. אך הם פשוט לא היו מסוגלים לזה.
האם המדינה צריכה לתמוך באומנים? מי מחליט במי ובכמה לתמוך?
זו בעיה.
הסיפור של הארכיון של יהודה עמיחי הוא עניין אחר. לא קשור ליכולת ההתפרנסות.
מדינה שלא תדע להגן על נכסי וערכי התרבות שלה תתחסל.זה פשוט וברור כשמש.
הבעיה לא תהיה החיסול הסופי,שהגעגוע
אליו כתוב יפה ב'סמלה של העיר' לקפקא
אלא הדרך.תסתכל טוב בבלוג בננות ותבין לבד איך נראה טירוף מערכות
ומצעד האיוולת וטמטום המידות.זה באמת יאה למכחולו של צייר כהירונימוס בוש.
אנא הסבר לי כיצד אתה רואה בבלוג ה "בננות" את טרוף המערכות.
בתודה מראש.
ובכן,הבלוג הזה,שלא במתכוון אבל באופן לא מיקרי מייצג בעיני סוג של לימבו,סוג של איד,שבו מהויות חסרת צורה ,תואר ,מובחנות ותובנות נעים במרחב חוץ ערכי,חוץ שיפוטי, לא בהכרח טכסטואלי,מעין עיר מפלט לכל מה שנשבר
וקרס ולא מתפקד במרחב המסחרי = תיקשורתי שהוא היום מבחנה הבלעדי והיחיד של ה'ספרות'שאין לה לא הירארכיה פנימית או חיצונית ולא מערכת שיפוטית,אם בצורת דיקטאט,ועדה מסדרת או אפילו דיקטאטורה של הרוב.הכל כאן נאכף,נעקף,שוחה בנוזל חסר צורה וצפיפות של מילים שאינן נאחזות במאום,מעין ספינת שוטים קוסמולוגית,כשהמוסכמה היחידה שמנסים כאן לאכוף היא תגובה מנומסת ו'מקבלת'
את ועל כל מה שמתפרסם,לא שמישהו מאמין
או נוח להאמין בכך.העיקרון השני השולט כאן הוא סירוב מראש לכל דבר ביקורת- והעניין הוא כאן אפילו לא הסכנה שבביקורת,אלא ניסיון מכאני מצחיק ומבעית לשקם את אמון הקורא,היינו,את האמון של הכותב בקורא האנונימי! (שהביקורת מקרקרת ומסכנת כביכול או לא).משורים וסופרים שאינם משוררים וסופרים בונים כאן קריירה במין יקום מקביל.כל ניסיון יציאה מן הלימבו הוא טראומטי.הניסיון המצחיק ביותר הוא של פלוני,מרצה לספרות ומשורר שהעז להוציא קובץ שירים בחוץ
וזכה לאפס קוראים ותגובות.ומאז אותו ניסיון מבעית הוא מופיע בצילום המלווה את בלוגו כגוייה טמונה בין סלעים!
טוב,נוותר על המשך התיאור.הרי אנו דור
האמון על הומניות ולשון המעטה.
אני מסכים איתך בכל מה שכתבת.
זה באמת מקרה פטטי מה שתארת בשורותיך האחרונות.
אבל, גם אתה וגם אני נמצאים כאן כי זו דרך נוחה וזמינה להביע בה את דעתנו או להביא מפרי יצירותינו בידיעה שרבים מהקהיליה הספרותית קוראים כאן ויודעים לבור את הבר מהמוץ.
בברכה
שבת שלום
שלך
לא מה שנוח וזמין הוא נכון
ומי כאן יודע לבור את הבר מן התבן?
אולי הסוס אמון על כך.ואנחנו למרבה הצער,לא כסוסו של אלכסנדר מוקדון,
לא כחמורו של משיח ואפילו לא כחמורו המפורסם של ציון מ'היושבת בגנים' לחיים הזז.
שלך
גם אני לא מוותר.
יש מידה מסוימת של יהירות בדברייך, שהרי אתה חושב שאתה בעל יכולת לבור את הבר ,ובודאי אתה לא מחשיב את עצמך כחמור (אפילו לא כזה בעל יחוס כמו זה של המשיח).
אני בודאי לא בקיא כמוך בספרות העברית ולא אוכל לשלוף ציטוטים מברנר או הזז. למרות זו אני חושב שאני בעל טעם טוב ויכול לזהות כתיבה טובה.
כמוני גם אחרים.
ומאחר ואין במה מוצלחת יותר, נסתפק בזו הקיימת.
מענייו אותי לדעת אם היית מצליח להרכיב נבחרת (כדורסל) מבין היוצרים המפרסמים בבלוג.
לא אעז לשאול את מי תזמן לאותה נבחרת.
שלך
ואודה שאני מובחן באיתור הבר בתבן-
כסוסו של מוקדון\כחמורו של משיח\ של ציון סעיד הדבר הוא חסר משמעות,משום שאני נותרתי בודד במועדי,ודעתי שערכה לא ברור,מתקבלת בדיוק כמו דעתה של רוסיננטי סוסתו של קיחדה.לאמור,במקום שבו תם עידן האבירים,אפילו סוס האבירים הוא בדיחה מעצם המושג.
סופר לי שבתזמורות קאמריות וסימפוניות
ידועות בהולנד אין נגן מעיר לרעהו דבר וחצי דבר בענייני נגינתו.נגן ראשי
אינו מעיר לסקציה שלו,נגן ראשון אינו מעיר לנגן שני וכ.ה..יכול להיווצר מצב שנגן אחד מזייף קשות בקונצרט שלם בלא שיוגב הדבר בניד עפעף.זה אמנם משחק מקפיא דם בסכום אפס,אבל אולי זאת השיטה הנכונה.אתה מוזמן לזייף כרצונך,איש מהקולגות שלך אינו אחראי.
כל אחד אחראי לעצמו בלבד מול התזמורת ומול הקהל.כאן = תזמורת שלמה מזייפת.הקהל האנונימי זורק ביצים רקובות.התגובה – מחיקת הקהל.אבל כאן הרוב יודעים שלא קהל,לא תזמורת,לא נגנים ולא כלי נגינה,אלא רמייה עצמית.
ומה ערכם של הבודדים שכן מיודעים לנגן בקאקאפוניה הכללית?
מקווה שהשבתי לך באופן בהיר.מעבר לזה,ניאלץ להיאחז בדוגמאות ספיציפיות,וזה יהיה מאוד לא נעים.ובכלל,אנו אך אורחים בבלוגו של מתרגם שטעמו משובח,ואין להעכיר את אתרו.
אם בתזמורות הקאמריות בהולנד נפלה שלהבת מה נגיד אנו אזובי הספרות העברית.
ועדיין, אני חושב שיש פה מספיק קוראים אינטיליגנטיים (לא מהיוצרים המ(נ)גבים אחד לשני) המצליחים לזהות יצירה טובה ויוצר טוב.
יש כאן עשרות רבות מאד של קוראים אנונימיים כ שחוזרים ומבקרים ומביעים את הערכתם בדרכים ובהזדמנויות מפתיעות.
שבת שלום
שלך
נטוח טיח על עינינו,נסכם שהקורא האנונימי,המקרי הוא התחליף העדכני
לרובדים המרכזיים של ה'רפובליה הספרותית'נסכים ונקבל בברכה את פירוק ההירארכיות,את הויתור הסופי על האינסטאנציה של ביקורת הספרות בלא לתהות מה האלטרנאטיבה שלה (שהרי אין חלל ריק בטבע הדברים)נתבונן איך מי שהיו ראשי הדברים בספרות הישראלית עדיין ממשיכים לכתוב עברית,כביכול,אבל הם עומדים בגבם לספרות ממנה יצאו – מעוז יעוז ועד השד יודע מי ממועמדי פרס נובל,נאמץ אל חיקינו בחום את הפוסטמודרניזם משום שהוא פוטר אותנו (כביכול) משיקולי רמה וערך,הוא ישמש קאטאלוג
הדקוראטורים שלנו,ובצדקנות עילאית נגער במתרגם מובחן ומדוייק שבחר לחיות
למרות שזה בחו"ל ולא לגווע כאן בהמתנה
לקיצבת הביטוח הלאומי ו\או הכרת הטובה
הכלכלית של איזה הוצאה לאור ממוסחרת עד אחרון ברגיה הרקובים או סתם בית הוצאה צולע שחשבונו על בלימה.רק שלא נוציא את הראש מבלוג בננות!
שכחנו את הבבושקה באגדה הרוסית שלנו,את ד"ר חוה!
אתה מבלבל בין כמה דברים.
בין "מות הביקורת" ומות "ההררכיה הספרותית". לבין בחירה במגורים בארץ או בפולין "ארץ האגמים" והאפר.
כציוני, אני טוען שאפשר לנהוג כמו יהודה עמיחי, רוני סומק, אגי משעול ,רפי וויכרט המוצאים פרנסתם בהוראה, או אחרים המוצאים לעצמם פרנסה בטוחה (אם כי לא מבטיחה אושר) בתחומים אחרים.
מי יקבע למי מגיעה תמיכה ובכמה?
אנא הדגם לי לפי מודל אסי דיין
שלך
הציוני
טוב,התבלבלתי.אני מבולבל וכל השאר והיתר לא.ןהתוצאות הנפלאות של האי בלבול הזה אתה מוזמן לקרוא פה בבלוג
וברשתות שיווק הכותרים.
אסי דיין לא קשור (למרות שבשנות השישים כתב פרוזה רצינית מאוד).
בוא נסכים לפחות על שיר המחירון (לכל דבר מחיר|לדל ולעשיר|לפתוח תגרון| זה שיר המחירון);בספרות מושקעת כאן בפועל עשירית ממה שמושקע בקולנוע הישראלי,והתוצאות בהתאם.וגם הבלוג שווה מה שהוא עולה לנו.אפס שקלים ותועפות זמן לתוהו.
האמת היא,שהספרות הנכתבת כאן אינה שווה אפילו דמי קבורת חמור.
כסופר עברי החי מקצבת ביטוח לאומי בהוד ויקר,וכציוני בהכרה מלאה,אני ממליץ לבוריס גרוס להישאר בפולין
– שרק יבוא לבקר בחגים ובחופשות.
ושיהיה לכולנו פה צום קל.
חזרתי וקראתי ואני מבין שאנחנו לא מדברים באותה שפה,או כמאמר אחד מדגולי משוררי הבלוג,אנחנו שוכבים במיטה והמרחק בינינו גדול מהמיטה,
וחיים את הנסיעה ברכבת ואידך זיל גמור.
ריק האבוס! והיתר זה מילים שמקשקשות
בקומקום וירטואלי.
לדוגמא,לא ברור לי עד היום מה עושה אגי במשעולי הספרות העברית.התשובה,מה זה חשוב מה היא עושה כי ממילא אין משעול ואין ספרות.שתקשקש לה את חרוזי החי צומח דומם כרצונה.אין היא מפריעה לאיש.בזה כוחה ועוצם ידה.כוחה באי רלוואנטיותה הטוטאלית.בספרות הרוסית מפורסם הסיפור על טעות דפוס ברשומות הצבא שיצרה סגן בשם קיג'ה.סגן זה זכה לאותות הצטיינות ,התקבל לראיון אצל הצאר ויצא לגימלאות בדרגת גנראל שלושה כוכבים ואפילו קיבל אחוזה עם שלוש מאות איכרים לשירותו.
אוי אוי אוי
הזכרת לי את לוטנט קיז'ה של פרוקופייב. כמה זמן לא שמעתי את היצירה המקסימה הזו!
אני לא יודע מדוע בחרת דווקא בדוגמא של אגי משעול. יש אנשים שהיא כנראה רלוונטית לגביהם אחרת לא היו רוכשים את ספריה. וכך גם את ספריהם של רוני סומק, יהודה עמיחי ודליה רביקוביץ' (אני יודע שיש הבדל, אך מה שרציתי לומר הוא שפופולריות אינה בהכרח הכרזה על טעם ירוד).
הרגשתי מעט זלזול בדבריך על אחד ממשוררי הבלוג. העובדה שזכרת את דבריו וציטטת מהם במקום הנכון מצביעה על כך שהמילים מצאו את דרכם אליך.
אנא הסבר לי ,איך הצלחתם של רוני סומק ואגי משעול מפריעה למשוררים אחרים להופיע ולהתרומם?
לא הבנת דבר.אגי משעול מצטיינת בעיקר בזה שאינה מפריעה להצלחתו או כשלונו של איש.היא לא רלוואנטית במובן התמציתי של המושג.היא לאורך עשרים השנים האחרונות סימון הוי על יד משבצת השירה בלא שיהיה צורך להתעכב עליה.חוקר ספרות מרכזי יוכל אפילו לכתוב מסה בת מאה חמישים עמוד על הפילוגניה של התרד בשירת עציצי כיור המטבח ולהרגיש טיפש כמו קוראו.היא אינה מעיקה על תודעתו של איש משום שהתודעה בשירתה היא חלל ריק.היא הסגן קיז'ה של השירה העברית.אפשר העניק ךה דרגת גנראל ולכתוב עליה ספרים.הכל מתקבל ונוכח בחלל ריק .
הבנתי את דבריך. אני מניח שלגביך אפשר להחליף את השם אגי משעול ברוני סומק ועדיין תתקבל אותה משוואה של לוטנט קיז'ה.
אני מבין שאני תלמיד קשה הבנה. אנא הסבר לי ,אבל לאט.
נניח שאתה צודק במה שאתה כותב. עדיין לא ברור לי מה יגרום לפרחי שירה מוצלחים יותר לצוץ.
איך "החוסר ההררכיה" או "חוסר הביקורת" מונעים ממשוררים (או סופרים) טובים לצמוח.
האם אתה יכול להצביע על משורר או משוררת שהם "ניצני" דליה רביקוביץ' או יוסף חיים ברנר שהמצב הכלכלי, הביקורת הספרותית(או החוסר שלה) או הבמות הספרותיות לא נתנו להם אפשרות להתפתח.
דווקא במת האינטרנט שאתה כל כך יוצא נגדה מאפשרת גם לשמן הטוב לצוף על פני המיים . (אני יודע, גם חרה צף).
ובקשר למצב הכלכלי והקצבאות. אני מסכים שהן עלובות ומבזות.
צר לי.
למרבה הרווחה נעדיין יש פער ערכי עצום
בין עציץ המטבח הנחות לבין רוני סומק – שהוא נגזרת מובהקת של הפופ|אופ
מכ ארט של שנות השישים והכתיבה הביטניקית האמריקאית.
רוני סגומק הוא משורר שנע בין שתי זהויות שהיחס הטבעי ביניהן הוא אפולוגטי,ומתעד את כפל הזהויות,המערבית בפאן המוקצן ביותר שלה והמזרחית,לאורך רצף הזמן.ומבחינה זו הוא נע על רצף שכיזואידי ומנסה לעצב בלי הרף סימביוזה בלתי אפשרית.כאן מקור הכוח והחולשה כאחד.
אבל הוא התבסס בשנות השבעים והשמונים,
במיליה תומך (ומתנגד) כאחד.לשירתו היתה כתובת.היה לו על מי להסתמך ועם מי להתיעץ – מאמיר גלבוע ועד אבידן.
ברנר היום? רביקוביץ'?האם הם אמורים להסתמך על ההתקבלות של בלוג בננות?
שמן על פני המים?ברנר או רביקוביץ יכולים להתקיים בהקשר כלשהו.הם צריכים לעבוד מול מישהו שהוא יותר מעציץ חצי נבול על חלון המטבח.ברנר עבד מול ברדיצ'בסקי מחד וגנסין מאידך.
דליה רביקוביץ כתבה שירה ורעדה מקורצוויל,המורה לספרות שלה בתיכון.
היא לא הסתכלה ימינה ושמאלה אבל ידעה בדיוק מי נמצא שם (וולך,הרץ)גלים
חשמליים עלומים? אלוגריתמים של מחשב?
ואולי ידידנו טינטן מריו,הגמד הישן במיטת כולנו ואוכל מצלחת כולנו הוא יהיה בן הלויה? הוא יחנוך את הברנר והרביקוביץ הבא? באמת הכל אפשרי.קדימה
מריו,גש למלאכה.מכתב הסמכה בדרך.
די כבר אתם משחיתים כל חלקה טובה את מי לא טחנתם תחת לשונכם ? משוררים שלא תגיעו לציפורן שלהם: אגי משעול רוני סומק דליה רביקוביץ די קנאים עלובים!!! הרכילות הזאת מופיעה בחלונית הבלוגיה אי אפשר להיות אדישים לרעל הזה!! בוריס כדאי לטאטא את האשפה החוצה היא מגיעה גם לאלה שלא נכנסים לבלוג, חבל על הפוסט היפהפה שלך
קח מטאטא וטאטא את האשפה
סוף סוף הבנתי.
הבנתי את הקרובטיקה המילולית שלך בקשר לסוגית סומק / אגי משעול.
לא שכנעת אותי.
אבל בקשר ליתר, יצאתי משוכנע:
אתה רואה, כשמסבירים לי לאט אני מבין.
דליה רביקוביץ' גדולה וקיימת בזכות קורצוויל
וברנר בזכות ברדיצ'בסקי וגנסין.
אני שואל (אמנם עם קצת ציניות) אבל גם ברצינות:
ומי מפריע לך למצוא עכשיו את הברנר שלך?
בברכה
שבוע טוב
הציוני
נעצור כאן את הערב.
ובבניין ציון תנוחם.
אולי ימצא פה איזה ברנר או רביקוביץ
ככה חינם במגרש גרוטאות.אולי יגרילו אותו במפעל הפיס.
וכבר הודיע מדינאה הדגול של הציונות
הממומשת,דוד בן גוריון:
"אצלנו,מדינאי שלא מסתמך על ניסים
אינו מדינאי מעשי"
ואל תשכח לחלוב יום יום את הפרות ברפת,כמאמר הפזמון הידוע.
לא הבנתי, אבל כידוע אני קשה הבנה.
שבוע טוב גם לך
הציוני
נחבא לו תחת עץ עבות
'איש-בלי-מחשב' ומחשבות,
רק שפנים וארנבות
חולקים יקר לו וכבוד.
מי ימלל מחְראות ישראל
אותן מי ימנה?
את פיו מנבל, כזה שלומיאל
ובלשונו יזנה.
(ועכשיו פזמון בפנייה ישירה:)
עשית צחוק מעצמך
לא מבקר…במיטתך
ולא לי צלחתך
מתקפותיך – הן הן כתב הסמכה
אינך מבין זאת? חחח…
פיך גדול, השאר מאד קטן
ברנר ענק! אותך ישכחו, כרסתן.
הו, סמוך עלי!
ידידך, טינטן.
במקום שבו זוכרים כמוך ושכמותך
עדיף להיות נשכח מלב,ידידי קטין טן.
אבל באופן אישי,אני מחבב אותך והייתי אפילו צובט אותך בלחי,יניק ועוויל נצחי של הגראפומאניה העברית.
לספר לך סוד? גם קטין-טן מחבב אותך מאד מאד. (דברי אמת הם אלו. בחיי!) יש לך תגובות שמניבות אצלי חיוכים קטנים או צחוק גדול.
מובן שעלי לקחת אצלך קורס כדי להיות גרפומאן כמוך, אבל אם יתעורר צורך, אדע אילו מקראות לפתוח.
בברכת שנה טובה ובאהבה
ידידך, טינטן.
אל תהיה מבועת או עצוב.מה שאתה רואה לעיניך הוא פרפור הדגים בבוצה של אגם מתייבש והולך.הדגים הנואשים נושכים איש את רעהו.הם לא מבקשים דם אלא
מ י ם.
ומים – אין.
(שלך,אמנון)
כמאמר ספר בראשית, "מן הבאר ההיא ישקו העדרים". אבל מים אין. וזה מעציב אותי עד כלות, אמנון היקר.
ודי מעט לעדן את האווירה:
http://www.youtube.com/watch?v=ZDmsInSvgPA&feature=related
אין כמו מוצרט כדי לפרק את הנשק אפילו מפאנט כמוני. יש סצינה נפלאה בסרט "חומות של תקווה" איך בתוך הזוהמה של חיי הכלא מישהו משמיע ברמקולים(אני חושב את האריה של הרוזנת מנישואי פיגרו)את מוצרט ,וכל שוכני הכלא עוצרים את פעילותם וחשים איך רוח הקודש הגיעה גם לגיהנום.
ואי אפשר לשכח את הסצנה בה טמינו מוציא את חליל הקסם ומנגן וכל החיות עוצרות מרוצתן.
אני דרך אגב. ליבי עם לוצ'יה פופ ז"ל.
אז אם זה כך, שני דברים שלא מן העולם הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=DXs2q9_PMfA&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=mJcL-dSn5zo&feature=related
טוב, לפחות בזה אנחנו מסכימים.
הבאתי את אסי דיין כדוגמא ליוצר מוכשר ביותר (יש עוד תחומים חוץ מספרות) העסוק בין היתר בהרס עצמי, האם המדינה צריכה לתמוך בו באופן קבוע? ובאיזה סכום? גם אם הכספים ילכו לסמים?
יש בהחלט בעיה לאנשים שתלו את חייהם בפרנסות מזדמנות הקשורות לאומנות, והגיעו לעת הפנסיה בלי פנסיה מסודרת ותלויים בסכום הזעום של הביטוח הלאומי או בקרובי משפחה.
אני מניח (לפי דבריך) שאתה אחד מהם.
יש לי אח כזה שאני תומך בו.
למרות שהוא עבד ועדיין עובד, אני רואה איך חוסר כישורי החיים ,בחירות לא נכונות, והדבקות הבלתי מתפשרת באומנותו שלא מוערכת כראוי (לפי תפיסתו). כל אלה מובילים אותו למצב שבו הוא נמצא היום.
אני מניח שאם היה חי בכל מקום אחר בעולם ,עם אותן תכונות ואותה דבקות, מצבו היה לא יותר טוב. אם לא גרוע יותר.
אני לא מוכן לוותר עדיין על בוריס.
שלך
הציוני
הרברט ז"ל לא חלם שרשימתו הקצרצרה תביא תגובות שכאלה, סידרת חינוך שיעבור המתרגם הגולה מטעם עצמו. תראה, לשלוח אותי לפולין, משום הציונות "בהכרה מלאה" זהו בזבוז זמן משווע. אני כבר בפולין. בפנים חמוצות לקרוא לי להישאר? מה הטעם? אשאר בין כה וכה. בגדלות לב להתיר לי לשוב בחגים ובחופשות? את האזרחות הישראלית לא איבדתי, ואינני מתכוון לוותר עליה, כך שאוכל לבוא גם בימי חול. ובלי ויזה. אני תוהה האם אחד הכותבים הנמרצים העונים האחד לשני הוא ר.ס.?
ושוב, נראה שאין סופרים המתקיימים מקצבת הביטוח הלאומי. אי אפשר להתקיים ממנה, וגם למות לא יועיל – סידורי הקבורה יקרים יותר.
האמן לי! 1766 שקלים ועוד זנב פנסיית
שאירים נמוכה מגובה דשא בלתי מושקה בעליל בקיץ,אם ננקוט בלשון המשעולים
והערבות הבוכיות,והריני מקויים בחסד
האל וחופשי לתרום לבלוג בננות ממיטב פרי רוחי,כי הבננות שלי תורמות גם הן
לחיות את אביהן מולידן ושומרות עליו מכל משמר שיצא לחוצות עם מעיל בחורף,
דןחפות שטרות לכיסי ומצייצות "תקנה לך משהו אבא ,הספרות לא תקנה לך אפילו את הזכות למסטיק" ושאר דברי כיבושין.
אני מאמין לך, כי אני מכיר את מוסד העינויים ששמו הביטוח הלאומי. ומזמן הגיעה העת לשנות את שמו לקיפוח הלאומי.
לבוריס
לא הבנת אותי נכון.
בניגוד לחבר השני שהציע לך להשאר בפולין, אני כתבתי שאני עדיין לא מוכן לוותר עליך.
כאן, בישראל.
הערת משהו בקשר לשני הדרכונים ועל כך שלא תוותר על הדרכון הישראלי.
מדוע?
כשנפגש בארץ, אציג עצמי בפניך.
ומדוע עליי לוותר על הדרכון הישראלי?
אני לא מספיק יהודי? נולדתי יהודי ואמות יהודי. שפתי אינה עברית? בעורקיי זורם דם ירוק?
אני בן 30 – 17 שנה מתוך ה-30 חייתי בישראל. סיימתי בה תיכון, אוניברסיטה. התאהבתי כאן בישראל בפעם הראשונה. עברית היא שפת שירתי והפרוזה שלי, השפה העיקרית. אני מתרגם לעברית וממנה. אז עכשיו תגיד לי, איזו סיבה יש לי לוותר על האזרחות הישראלית??
למה לחכות לחזרתי ארצה כדי שתציג עצמך בפניי?
אני עוד יכול למות לי בגלות הרחוקה. אז אל תתמהמה, הגד מי אתה.
לבוריס,
אל תותר. גם אני לא מוותר עליך.
אני נהנה מ "נשף המסכות". אך מקווה לא להרצח במערכה השלישית.
יש לי הרגשה שאם אוריד אותה. ארצח כבר עכשיו בתמונה הראשונה של המערכה הראשונה.
הרי נכונו לנו עוד עלילות רבות.
וברצינות, כשתגיע לארץ, ידידיך כבר ימסרו לי על כך.
הציוני
זה יכול להתפתח לפרנויה מעניינת…
אז א' – עליי להניח שאני איכשהו מכיר אותך?
ב' – למה שתירצח במערכה כלשהי במחזה הזה, כשהוא גם כך מריח פארסה?
גלה את שמך…
לבוריס
לא אינך מכיר אותי. אך מכיוון שהבִּצָּה כל כך קטנה, ביחוד, עכשיו כשהיא מתייבשת כפי שציין א.נ. למה לי להסתבך.
אבל, אתה יודע מה?
אולי אכתוב לך לדואר האלקטרוני מאוחר בלילה כשאתפנה.
בתנאי שתשמור על סודיות שמא ימצאו את גופתי מתחת לגשר ולא את שלך.
הציוני
אתה בהחלט מוזמן לכתוב לדואר האלקטרוני שלי. הסודיות מובטחת. גופות לא יתגלגלו מתחת לגשרים. בהן צדק.
לבוריס
האם קיבלת את המייל ששלחתי לך דרך הבננות? יש בו קישור לנושא שהדיינו בו.
בברכה
הה, בוריס, עלות ההלוויה דווקא כן על חשבון הביטוח הלאומי אך כדאי להמתין עם ההוצאה הזאת.
חולי חיי התרבות
בהיותם עמודי תווך של התרבות העברית והישראלית, אבידן ורביקוביץ' היו אמורים לזכות בתמיכה ממלכתית מאסיבית, רק כדי שימשיכו ברוגע כלכלי יחסי ביצירתם, בלי שום קשר ליכולתם להתפרנס או "כישורי חיים". לא דורשים כאן מנכסי צאן ברזל של התרבות "כישורי חיים". משורר גדול, או מוסיקאי מבריק, או אמן גאוני שלא מסוגלים להשתלב ב"שוק העבודה" הרגיל – לא שולחים אותם פה בפולין "להרוויח את לחמם" בהוראת ספרות תמורת 3000 שקל, אל מול כסאות, המועפים על המורה כפי שזה קורה בארץ. מעניקים להם מלגה קבועה ומכובדת, לנכסי צאן, שנקראת מלגה ממלכתית מיוחדת מטעם ראש הממשלה או מטעם נשיא הרפובליקה.
והתרבות ממשיכה לפרוח פה.
בארץ מה שמוצאים בתקציב המקוצץ – הוא הכסף הנחוץ ביותר במדינה. הווי אומר 2500 אירו לסוויטה מלכותית לאהוד, בעלה לשעבר של נאווה, מוכר אסלות וראש ממשלה לשעבר במשרה אחת, בסאלון האווירי בפריז.
בסדר. אתה צודק. לדידך כל היהודים חייבים לחיות בארץ. כבר רבים התקבצו ובאו. טוב לך? אתה מרוצה ממה שאתה רואה, מן העם שאתה חי בתוכו?
ולמה דווקא אותי אתה שולח ללמד ספרות או מוסיקה בתיכון? אני לא מספיק טוב בשביל אוניברסיטה ישראלית?
והיכן אתה מלמד? אתה חלוץ בנגב? או עובד בנק ישראל?
אם לא אמצא עיסוק ההולם את כישוריי פה, בארץ האגמים, אגמור את חיי ברחוב מתחת לגשר.
אל תדאג, לא אפרסם את הדבר, כדי שלא תרקדו ריקוד ציוני על קברי הפולני.
לא, אני לא במיוחד מאושר ממה שאני רואה. אבל זה בגלל שאכפת לי מהמקום בו אני חי. אני מניח שבפולין לא אכפת לך מהאנשים ולכן מה שקורה שם לא מציק לך.
התשובה לשאלותיך היא: כן.(לא בבנק ישראל)
אני מאחל לך שתמצא את אושרך על הגשרים ולא מתחתם.
כל שנותר לי לקוות הוא שאתה רק נמצא במצב זמני של "מסע חורף" ותיבת הנגינה שבליבך מעכירה את רוחך.
גם אני מעדיף את שוברט על ויוולדי, אבל נסה לחשוב "אביב"
הציוני
מסע החורף שלי הוא שלי בלבד, פרטי. אבל עובדה שאתה נכנס לאתר שלי (עובדה שאני מעריך) וקורא מפרי עמלי. מותי על הגשרים או מתחתם, תחת קורת גג או חסר כל יהיה מוות פרטי בהחלט, שלי בלבד.
ציונות בטח שלא קשורה לזה. אז אנא, חידלו מהקרקסים הציוניים על קברה של המולדת.
איכפת לי מה שקורה סביבי. גם בפולין.
שירלי!!
ודאי שאני זוכר! איזה אדם נפלא!
טוב להיזכר! מה היא עושה היום?
טוב יהיה אם היא תיתן איזה סימן חיים, המיילים שלי למעלה, בתגובה ללאה איני.
בוריס.
אוי, זה מעולה. צריך להדביק על הקירות של חדרי הקבינט.
רק עכשיו ראיתי. המורליזם האירוני של הרברט במיטבו. הכול יושב במקום במקטע הזה והצר הנמזג בכיסא – איזו תמונה עולה במוחי למקרא שורות אלה. בוריס, יישר כוח, או… עוד הרבה כאלה. שלך, רני.
צריך להיות כמובן "צאר", כבר מאוחר ויצא לי חרוז. לילה טוב. רני
אין מה לעשות: הפעם התגובות מעניינות כמו המקור שהוליד אותן.
בוריס צודק: אין הרבה עתיד לספרות ולאמנות בישראל, כל עוד הדברים מתנהלים בצורה שהם מתנהלים.