היישר מן הגלות/ הבלוג של בוריס גֶרוּס מתרגם, סופר, מסאי, משורר, חוקר תרבות, מוסיקולוג
הפרעה
דניאיל חארמס (1905-1942)
מרוסית: בוריס גֶרוּס
פּרוֹנִין אמר:
- הגרביונים שלך יפים מאד.
אירינה מאזֶר אמרה:
- הגרביונים שלי מוצאים חן בעיניך?
פרונין אמר:
- הו, כן. מאד
אירינה אמרה:
- ומדוע הגרביונים שלי מוצאים חן בעיניך?
פרונין אמר:
- הם חלקים מאד.
אירינה הרימה את החצאית שלה ואמרה:
- אתה רואה עד כמה הם ארוכים?
פרונין אמר:
- אוי, כן, כן.
אירינה אמרה:
- אבל כאן הם כבר מסתיימים. כאן כבר באה רגל ערומה.
- אוי, איזו רגל!
- יש לי רגליים שמנות מאד
- הראי לי
- אי אפשר.- אמרה אירינה – אני בלי תחתונים.
פרונין כרע לפניה על ברכיו.
אירינה אמרה:
- מדוע כרעת על הברכיים?
פרונין נישק את רגלה קצת מעל הגרביון ואמר:
- זאת הסיבה.
אירינה אמרה:
- למה אתה מרים את החצאית שלי עוד יותר למעלה? הרי אמרתי שאינני לובשת תחתונים.
אבל פרונין בכל זאת הרים את החצאית שלה ואמר:
- אין דבר, אין דבר.
- אבל מה זאת אומרת, אין דבר?
וכאן מישהו דפק בדלת. אירינה הפשילה את חצאיתה במהירות, ופרונין קם מהרצפה וניגש אל החלון.
- מי שם?
- תפתחי את הדלת
אירינה פתחה את הדלת ואל החדר נכנס אדם לבוש מעיל שחור ונועל מגפיים גבוהים. אחריו נכנסו שני אנשי צבא, בדרגות נמוכות, עם רובים בידיהם, ואחריהם נכנס החצרן. הדרגות הנמוכות נעמדו ליד הדלת, ואיש הלבוש במעיל השחור ניגש לאירינה מאזר ואמר:
- שם משפחתך?
- מאזר
- שם משפחתך?
פרונין אמר:
- שם משפחתי פרונין.
- יש לך נשק?
- לא
- שב כאן
פרונין התיישב.
- ואת
- מדוע?
לבוש המעיל השחור לא ענה.
- אני צריכה להחליף בגדים
- לא, – אמר לובש המעיל השחור.
- אבל אני צריכה ללבוש עוד משהו
- לא, – אמר לובש המעיל השחור.
אירינה לבשה בשקט את האדרת הקטנה שלה.
- היה שלום
- השיחות אסורות
- וגם עליי לנסוע איתכם?
- כן, – אמר לובש המעיל השחור.
פרונין קם, הוריד מהמתלה את מעילו ואת כובעו, התלבש ואמר:
- נו, אני מוכן.
- נלך – אמר לובש המעיל השחור.
הדרגות הנמוכות והחצרן טופפו בסוליותיהם.
כולם יצאו אל הפרוזדור.
לובש המעיל השחור נעל את דלת חדרה של אירינה וחתם אותה בשתי חותמות שחומות.
- קדימה אל הרחוב
וכולם יצאו מהדירה, בטריקה רמה של הדלת החיצונית.
[שבת, ה-12 באוגוסט 1940]
מינימליזם אימתי וחזק מאוד בקטע הזה. בוריס, התוכל להוסיף בתגובות דבר-מה על כותב הקטע? רני
בוריס, שלחתי לך מייל אישי בנוסף לתגובה. מקווה שהוא יגיע. רני
התרגום הזה שלי פורסם בגליון האחרון של כתב העת "מטען" בעריכתו של יוסי גרנובסקי (מס' 15, קיץ 2009)דניאיל חארמס הוא שם העט של דניאיל איוואנוביץ' יובאצ'יוב (1905-1942) מגדולי המשוררים והסופרים הרוסיים של הסוריאליזם והאבסורד בספרות הרוסית. התפרסם בזמנו בכתיבה מעולה לילדים (קטעי שירה שכל ילד ברוסיה ידקלם בהנאה עד היום)
יומניו, סיפוריו האבסורדיים והסוריאליסטיים מעניינים ביותר ומהווים פסגה ספרותית בפני עצמה.
ב-1941, שכחתי להוסיף, חארמס נעצר, הואשם בבגידה במולדת (סירב כביכול להתגייס, ואמר כביכול שבריה"מ תפסיד במלחמה ואוכלוסיית לנינגרד תמות כולה במצור). נאסר, נשלח לבית חולים פסיכיאטרי בהוראת בית דין צבאי, ושם מת בפברואר 1942, החודש הקשה ביותר של המצור הזוועתי על לנינגרד שהטילו הגרמנים. למעלה ממיליון איש מתו ברעב במצור זה מושבי העיר במצור שנמשך למעלה ל-900 יום. העיר לא נכנעה.
ברוך הבא למטענו, בוריס היקר, יפה מאוד וקולח התרגום של היצירה שהבאת, המתחילה כמו חנוך לוין ומסתיימת כמו ג'ורג' אורוול(1984). צריך לקרוא בקול רם(וזה מה שעשיתי) כדי ליהנות מהרתמוס .תודה ויום טוב ללא הפרעות 🙂
תודה, חנה. הרתמוס כאן הוא דבר חשוב,הבחנתך נכונה בהחלט! בכלל, בקטעים הסוריאליסטים שך חארמס, כאשר הוא שובר את הלשון הרוסית לתוך מוטיבים ראשוניים וביטויים לא מובנים, חסרי משמעות לכאורה, עניין הריתמוס מקבל משקל כביר…
מינימליזם מצמרר. ברוך הבא.
תודה, יונתן! אשתדל להביא עוד מחארמס, אך גם מהמינימליסטים הפולנים…
כמובן, שהתכוונתי לכתוב יהונדב. סליחה, הרגל, קבעון מחשבתי, האצבעות נלחמות לעצמאות מהמוח 🙂
נוגע מצמרר ומדיף נחוח רחוק וזר, נפלא!
תודה, חני,
אביא עוד ממנו בהמשך, ואשמח שתקראו את תוכן הבלוג המתחדש בקביעות ותגיבו!
בוריס, מאוד שמחה שאתה כאן.
תודה על היצירה הפוערת כל
העיניִם.
סצינה חזקה ומסקרנת ה"הפרעה" הזאת
יודעת שחארמס נערץ מאד, שמחה שפתחת איתו, מחכה לעוד
ברוך הבא בוריס !
כתוב מצויין
תודה בוריס- אשמח גם אני לקרוא עוד.
לקוני ומצמרר.
ברוך הבא, בוריס.
תודה למגיבים ולמברכים!
ככלל, האמנות הסובייטית של התקופה הסטאליניסטית מלאה בתגובות עומק למתרחש, בתובנות עמוקות לגבי סוריאליזם ונוראיות של הימצאות בדיקטטורה חריפה ביותר ופולחן האישיות.
אפשר לראות את אימת סטאלין בין השאר בשני הקטעים הבאים מתוך הסימפוניה השמינית והעשירית מאת דמיטרי שוסטקוביץ' (1906-1975), המלחין הסובייטי הגדול:
http://www.youtube.com/watch?v=0JhdFlFWiSQ&feature=related
(מתוך הסימפוניה השמינית עם מראווינסקי וסימפונית של לנינגרד) ו:
http://www.youtube.com/watch?v=2ZbJOE9zNjw
זה על קצה המזלג, כל הנושא שווה מאמר נפרד לפחות…
למרות הקמצנות במילים, מלא אווירה. תמונה ממחזה. למרות שנכתב לפני כשבעים שנה, טרי כמו חדש.
ניחוח עז של אלימות והומור וזוועה טהורה שלא נאמרת. פנינים קשות שמנצנצות במוצאי השבת המהבילה הזו. מצוין שהגעת לכאן!