ירושלים שלי

ירושלים, עיר בירתינו, לא מדברת אל כל אחד כמו לשני. יש הרואים בה עיר קודש, יש הרואים בה עיר גדולה, יש הרואים בה עיר פיגועים ועוד כל מיני דיעות. האמת? אלי ירושלים אף פעם לא דיברה. ירושלים תמיד היתה אצלי עיר של בתי חולים, שכן את כל הטיפולים והניתוחים עברתי שם וזה היה הכל בירושלים. בירושלים יש את היחידיה לדסאוטונומיה משפחתית ולכן הכל מתמקד שם. זוכרת בעברי הרחוק שהלכתי לבית חולים במרכז ובגלל חוסר ידיעה, יותר הזיקו לי מלהועיל, בעיקר בתחום העיניים. הכל השתנה והסתדר כשהגענו להדסה, שם רופאים מומחים ידעו הרבה על דסאוטונומיה, בעיקר הודות לפרופ\' ח. מעיין שהכניסה את כמעל כל צוות בית החולים לעניין. הדבר היחידי שכל טיפול וכל בעיה אומר לנסוע לירושלים. אני זוכרת במעורפל שפעם ביקרתי בבית מלון בירושלים, אך לא זכור לי כלום מחופשה זו. כמו שאמרתי. עד לפני כשנתיים ירושלים היתה לי עיר בית חולים.

מה השתנה? בטח כל מי שמכיר אותי מהטורים הקודמים צועק עכשיו "יוסי", אבל השינוי חל עוד לפניו.

המשפחה שלי יחסית קטנה. לאבי שני אחים ולאמי אחות אחת. תמיד הייתי קרובה-רחוקה של אחותה של אמי ומשפחתה. מאוד הסתדרתי איתם, אבל הם תמיד גרו במקסיקו ולא, לא בקרתי שם, אבל הם בקרו הרבה בארץ. בעיקר בעקבות בר הצווה של בן דודי הגדול שהחזירה אותם בתשובה, אז ישראל הפכה להיות ארץ הקודש בשבילם וחלומם היה לגור בירושלים. סיפורם לדעתי באמת מרתק, איך חיו בחו"ל, נאחזים בדת כשכמעט כל סובבם גויים ויותר איך הרגישו, כאשר הגשימו חלום והגיעו לכאן אחד אחרי השני הם באו, קודם שני בני הדודים, יוני וגבי ובת הדודה שלי, ויוי. בסוף גם ההורים (הילדה וזאב) הגיעו וכולם פה עכשיו. כשכל אחד מהם הגיע, ראו בנו המשפחה הקרובה ביותר פה ושהו אצלינו די הרבה, עד שכל אחד מהם הגיע בסופו של דבר לירושלים וכעתם הם שם מאוחדים שוב. אז עכשיו, חוץ מזה שאני רואה את ירושלים כעיר יותר משפחתית, אני גם רואה את ירושלים דרך העיניים שלהם. עיר מיוחד ורוחנית שמייצגת את היהדות והדת בינינו. (אני מאמינה שבקרוב אראיין אותם ואערוך עליהם כתבה, נראה לי שהכתבה יכולה להיות מרתקת)

כפי שהבנתם, לא בזה תם הקשר שלי לירושלים. כעת בנוסף לבתי החולים והמשפחה, בירושלים יש את יוסי, אהבתי הגדולה. מעיר בתי חולים, ירושלים הפכה לי לעיר רומנטית ואף כי בזמן האחרון יוסי יותר מגיע למרכז, בקרוב יכנס לדירה חדשה שם ויש לי הרגשה שאראה את ירושלים הרבה יותר. יוסי גם מראה לי זווית שונה של ירושלים, שכן הוא חילוני ומכיר את הצד החילוני שם. אחד התכנונים שלנו לבקר ברובע הנוצרי ולראות חג מולד. תמיד קיוויתי לחוש תחושה זאת, שאני רואה בסרטים ובסדרות ונראה שזה קרוב ממה שציפיתי.

גם הספר מוסיף פן חדש בירושלים, שכן הייתי בבית הקפה תמול שלשום ולאחר שאבקר בארוע (בבתי הקפה ארועים של סופרים ומשוררים) אני אארגן גם ארוע לספר שלי שם. לצערי זה התעכב בגלל כל המצב הבריאותי שלי, אך נראה לי שאני כבר בכוחות מחודשים אז אדאג סוף סוף לזרז זאת.

ירושלים פתאום קבלה לי כה הרבה פנים, אופי חדש והעיר נהייתה לי שונה לגמרי. מודה שאני אפילו חושבת על לגור שם בעתיד, אף כי נראה לי די קשה, כי עם כל הקסם והרומנטיקה שהעיר קיבלה, לא יכולה לראות עצמי מרוחקת מהמשפחה. נו, נראה כבר, סך הכל אתן לחיים לזרום.