אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
הבית
בדרך הביתה
נכבות כל המדורות הקטנות
הבוערות בתוך ראשי.
החדר עייף מראש ממה שעלי לספר.
שבי לך, הוא אומר.
על גבי הוא מניף גבוה
את תקרת האושר
ומתוך עגמת הנפש שלי
נדלקים בו אורות של חיים
מתוך "אנך ואנחה" שיצא לאחרונה ב"קיבוץ המאוחד"
הבית
בדרך הביתה
נכבות כל המדורות הקטנות
הבוערות בתוך ראשי.
החדר עייף מראש ממה שעלי לספר.
שבי לך, הוא אומר.
על גבי הוא מניף גבוה
את תקרת האושר
ומתוך עגמת הנפש שלי
נדלקים בו אורות של חיים
מתוך "אנך ואנחה" שיצא לאחרונה ב"קיבוץ המאוחד"
נפלא.
יפה.
שיר יפה, פשוט פשוט ומקסים מקסים.
אני מצליחה לצייר במוחי כל פרט ממנו וזה מעצים לי את החוויה.
המדורות שנכבות שמשאירות אחריהן חושך וצפייה לאור אל מול האורות של החיים שנדלקים שאפשר לכבות אותם לרגע ולהדליק שוב אם רוצים.מרגש ועוצמתי.
כמו משחק עם המתג של החשמל, למעלה פתוח למטה סגור, כשיש חושך אני אינני וכשנדלק האור הנני.
הי, נעדרתי ורק כעת קראתי את תגובותיכם. בפשטות: תודה