בננות - בלוגים / / אין אסון גדול מזה
זמן הרוך
  • יודית שחר

    נולדתי על גבול שכ' התקווה, אני חיה בפתח תקווה עם שני ילדי. תקווה היא מילה משמעותית בסיפור החיים שלי. למדתי היסטוריה באונ' תל אביב וחינוך מיוחד בסמינר הקיבוצים. אני מלמדת ומנחה אוכלוסיות מוחלשות. כותבת שירה מגיל שבע, מפרסמת שירה פוליטית חברתית בכתבי עת: "קשת החדשה", "מטעם", "משיב הרוח", "מעין", "עמדה", "הכיוון מזרח", "אתגר", "הליקון", "עיתון 77" ועוד. באנתולוגיות: "אדומה", "עקלקלות", "לאחותי, כתיבה פמיניסטית" ועוד. ספר שירי הראשון, "זו אני מדברת", יצא בימים אלה בהוצאת "בבל" ובתמיכת קרן "קסת"  

אין אסון גדול מזה

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

st1\:*{behavior:url(#ieooui) }


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

 

משוררת נרגנת מזדקנת

אין אסון גדול מזה.

ענייה.

(היא בכלל משוררת?)

שמנה.

(מה כבר יש לה לעשות

חוץ מלכתוב?)

מרירה.

(אמרנו מרירה?)

זה לא סקסי.

זה לא מוכר.

זה לא ימכור.

(אמרנו שזה לא ימכור?)

אין לה צ'אנס לעשות חיים.

היא לא עושה חיים.

(יש לאישה הזאת בכלל חיים?)

מה שנותר לה זה לגמור את

החיים המיותרים שלה

בהתאבדות על קיר הפייסבוק

בסטטוסים שנונים

מול אלף חברים זרים.

הם תמיד צוחקים.

חוקי המשחק ברורים.

אין אסון גדול מזה.

 

 

39 תגובות

  1. אויש יודית, שיר נוגע. בעיקר לאור העובדה שהייתי חמש דקות מיותרות בפייסבוק מכל הסיבות .. ויצאתי.

    נדבר פעם באמת..עין מול עין.

    שבת- שלום.

    • בכייף אחותי.
      על מה הייאוש? על הדימוי האישי או על הדימוי החברתי?
      שבת שלום.

      • זו הייתי אני למעלה.
        למה צריך להקליד את השם בכל פעם כשמעלים הודעה. זה די מעצבן הקטע ומיותר. זה אמור לשרת את הטרולים המתחזים ושאר מרעי הבישין שפשטו בבננות? למי שיש שם קבוע לא מתחשק להקליד את שמו שוב ושוב ושוב בכל תגובה. מאוד תמוה שככה.

        • בזכות אבו ג'ילדה הטרול, גווע כאן השיח, והמקום דועך. תראו כמה חלשה ורכה בטן הדמוקרטיה. בלאדינו יש ביטוי כזה שאומר, בהרבה חן, שמשוגע אחד מסובב כפר שלם. וזה מה שקרה כאן.
          אבל זה לא רק ידידינו הטרול שהפך את המקום למקום סקסי, שוקק כמו חממת חצילים בצהרי אוגוסט בערבה. המשוגע הזה הוא של כולנו. הוא השתלט על המרחב ודיבר בשם כל חסרי השם שהיו כאן לפניו. רוב חסרי השם שהגיבו בבלוג הזה היו יושביו הטובים והחסודים. ועכשיו המגה טרול הקולקטיבי החמיץ את הבננות במטע. שבר את הכלים ולא משחקים.

          • במקום שיש רוע אכזריות וטירוף אפשר או לקחת חלק במשחק או לשבור את הכלים ולא משחקים , ומכיון שלא לכולם יש הכוחות או העור בעובי המתאים הבנניה אכן מתייבשת
            אנשים צריכים לגלות אחריות ציבורית ולא להשתתף במשחק העיועים הזה , לסנן תגובות או למחוק באופן מיידי

        • אמרתי אויש, לנוכח הכאב העולה בשיר.
          יאוש. לא.
          אבל לפעמים נופלים אבל אז עולים. ומי יתן וכל ירידה תהייה לצורך עליה בלבד.

          שבת- שלום.

          • אחותי, זה שיר טריקי. צריך לחשוב עליו קצת, במיוחד על הסוגריים. השיר הזה יותר מישהוא מדבר על דמות המשוררת הוא מדבר על דמות החברה.

          • שולמית אפפל

            הכל נכון בפורטרט הזה , הוא הביך אותי באמיתותו, הרי אנחנו כאן, כמעט עירום ועריה. לפעמים אני עוצרת את שורת הסטטוס ולוקחת לשיר. זה שלי מותר לי. כמו גניבה מעצמי ויחד עם זאת הכל לטובה הרי ככה קוראים אותי אנשים יותר מהצפוי למשוררת שמנה ומזדקנת שאין לה מושג מתי יצא הספר הבא שלה למרות שיש לה 150 "חתיכות" על השולחן. ממש קטע לפייבוק…..

          • שולמית, לגבי ה 150 חתיכות, זה שווה בהחלט שיר. לגבי שאר התגובה, הגבתי לך שמה. כולנו בשיר הזה, כולנו.

          • שורש יהודה

            אני מבין שאת בעד הערבים אבל לקרוא לי אבו ג'ילדה? וטרול? ככה חינכון אותך לדבר אל המשיח?

          • שורש, אני ציונית, כבר הסברתי לך. אני ציונית לחלוטין. אין לי ארץ אחרת. בכדי לחיות כאן בשפיות שני העמים צריכים להתחלק לשתי מדינות.

  2. את נפלאה, אין מילים

  3. בעיניי הוא מדבר על חברויות שהן פראשיות, בין היתר בפייסבוק אך לא רק.

    על הצורך שלנו, בשואו, בהמון אנשים, שרובם מחפשים מאיתנו שעשועים ותו לא.
    על בדידות.
    ותמיד יהיה האני האישי שהוא גם חברתי.
    אנו חיים בחברה שכזאת. חברה שאבדה את האניטימיות.
    וכולנו גולשים לשם.
    אפילו אני.
    אני חלק מחברה.

    • עכשיו הבנתי אביטל. החברים הזרים. זה באמת ניכור גדול. לפעמים אני מסבירה לילדים שלי שכשהייתי קטנה היינו יוצאים לשכונה, דהיינו לרחוב, ונפגשים עם החברים. מהקטנים ועד לזקנים. היום אתה יוצא למרשתת, מרושת בסמי חברות וירטואלית ריקה.

  4. שיר המצייר די בציניות את יחס החברה לחריג במקרה הזה המשוררת המזדקנת שומעים את קולותיהם המלעיגים והמצקצקים של האנשים ונוצר מעין דיאלוג די אירוני בין קולות האנשים לדברי הדובר
    החברה ממהרת לחרוץ את גזר דינו של מי שלא פוסע בתלם
    גם הכותרת משתמעת לשתי פנים: בעיני החברה אין אסון גדול מזה(המשוררת הבודדה)
    ובעיני המשורר – אין אסון גדול מזה להתיחס בשטחיות כזאת סטראוטיפית לזולת ולשונה
    אהבתי את הדואט הזה בשירך ,יהודית ,צריך לקרוא את השיר בקול רם כדי להרגיש את הטונציה האירונית

  5. וגם על הסטיגמות שקל לנו להלביש על הזולת. כמובן. יש מה שמוכר ומה שקובר.

    השאלה למה חיים.

    • אני אמרתי לילדים שלי היום שבכדי לחיות אדם צריך להיות קרוב לאדמה, ולמעגלים חברתיים. ובאמת הפשיעה הכי גדולה היא דווקא בעיר, וכנראה גם שאחוז ההתאבדויות. אני מודה לילדים שלי שהם החברים הכי טובים שלי ושאנחנו מאפשרים זה לזו ולזה מרחב של קיום וקבלה ומשמעות. אולי הייתי משתגעת אם לא. אני מדמיינת מישהי שנלחמת עבור כל מני אג'נדות וחוזרת לבית ריק, קירות מהדהדים. זה היה מטריף אותי מן הסתם.

  6. תודה יעלה. ושבת שלום גם לך.

  7. זה אתה גיורא, או שמא מר תעלול המתחזה?

  8. יודית,
    התגובה החתומה בשמי אינה אלא זיוף. מעולם לא הייתי מאיית "כה לחיי", אלא כותב "כה לחי!" בתוספת סימן קריאה הכרחי.
    תגובתי אינה מרמזת על כך שיש לי תגובה שלילית על השיר. היא נועדה להבהיר שמדובר בזיוף.

  9. מבין אותך 🙂
    אך לנחמה ודאי יש אסונים גדולים יותר 🙂 וששונים קטנים בנחמה.
    ונחמות כמו שוקתרבות 🙂 להש..

    • אבנר, זה דיבור ציני. ודאי שיש אסונות גרועים מאלה. אנשים מתים במלחמות, בתאונות, יש אסונות איומים בעולם הזה. שלא לדבר על רעב, אונס ועוד ועוד. למעשה המשפט הוא מעין צקצוק שפתיים של החברה הצבועה. שדורשת אותך, סלב צעיר לנצח. מה זה שוקתרבות?

  10. אכן אסון אבל…הבדידות היא אסון והפייסבוק לא פותר אותה גם לא החברות הוירטואלית אבל…האשליה מרחיקה את הידיעה הקשה . אנחנו בודדים.
    ואם לדבר על אירוניה אולי זה לא אסון, רק מראית העין רואה בזה אסון. אולי הבדידות וההתבודדות דוקא יוצרים את השירה והאהבה במשורה שערכה רב דוקא בגלל נדירותה.

  11. מירי פליישר

    אשר לטיפול בשורש יהודה ה"יקר"
    לא רק מחיקה. לא לענות לו בכלל גם כשכותב דברי טעם. האנונימיות מן השטן.וזה יותר גרוע מן החברים הוירטואליים, שכמובן עדיף פשוט לפגוש לפעמים ולבטל את וירטואליותם . אוף עכשיו תהיה לי עבודת מחיקה בערב שבת….

    • מירי. אני מרשה לשורש לומר אצלי דברים רלוונטים משום שאולי זה ידרבן אותו לאמר דברים רלוונטים. ומכיוון שכל כך מת כאן, וכנראה בין היתר באשמתו, אולי הוא ייתן יד להחיות את המקום ולא להמיתו.
      ואולי אני תמימה, אבל ממילא אין לי מה להפסיד.
      ואם כבר להיות ישרה, שורש לא פגע בי מעולם. מי שפגע בי בבלוג הזה לפני שנים, כשהייתי בפרק א' כאן, היו דווקא חברי הבלוגיה. אז ניתן לומר ששורש הוא השורש הרע של כל מי שהתחזה בבלוגים שלי, וכל מי שלא התחזה והאשים אותי בטרוליות, לפני זמן לא כל כך רב.
      ותראי, יש לי בלוגים שוקקים ברשימות ובמחשבה שניה, ושם אף אחד לא משתמש באופציה הזאת של נעילה, שקיימת שם מזמן. אבל גם אף טרול לא הטריד אותי באותם בלוגים. שורש הריח כאן סוג של בעיה, חברתית, אנושית, ולא סתם הוא הגיע לכאן ומצא כאן כר משגש. וניתן לומר ששורש הוזמן לכאן באופן סמוי, ולא במקרה. שורש הוא השורש של השן החולה של המקום הזה. ושורש יעלם כשתעלם המחלה. אף אחד כבר לא יפחד ממנו יותר.

      • מירי פליישר

        מהי המחלה העלומה?
        האם העובדה שרובכם אנשי ספרות?
        הקנאה,התחרות וכו?
        אתם באמת פועלים בשדה די מתסכל שבו חברים הם גם המתחרים לתשומת לב. ועורכים או כותבי סיפורים יפרגנו יותר למשוררים ולהיפך. וכשרבים עם מישהו , זה כבר נתקע לנצח , כמו שאנשים עושים. יש מעט אנשים שיודעים להתגבר על כעסי העבר ולחפש בכל מחיר קשר חיובי.

        אני עדיין חושבת שאנונימיות היא שורש הבעיה.

      • לצערי, את לא רואה המציאות נכוחה. את מצליחה רק מפני שאת מזרחייה, שמלאנית, ועניה. אם היית ימנית, לא היית זוכה לגרגר פרסום בהארץ. את כמו חיית מחמד של האליטה האשכנזית השמלאנית והמשכילה.
        שירה וספרות איכות קונים בישראל רק בעלי הדעות השמלאניות. לכן מצליחים סייד קישוע, אלון חילו, וכו'.

        דבר שני, את מבזבזת זמן על מעורבות פוליטית, כאשר הבעיה המרכזית שלך ושל כולם היא האפלייה העדתית נגד מזרחיים.
        תראי כמה פרופ' מזרחיים יש, מה אחוז המשוררים המזרחיים בישראל, כמה סופרים מזרחיים הצליחו? ראי מה אחוז המזרחיים מקרב העניים והשכירים, אחוזם בכלא…הקיפוח והלעג וההשפלה שרירים וקיימים. את עלה תאנה של האשכנזים לכסות ערוותם. הנה הם אוהבים מזרחייה ענייה ונותנים לה במה. שימי לב איך הואשמת בבלוג האשכנזי הזה בטרוליות. שימי לב איך מפרשים את שמי העברי, כשם של ערבי. תתעוררי, אי אפשר להחזיר כפר ערבי בן 6000 איש לשכונת התקוה, ואי אפשר להכניס שלושים אלף ערבים ללוד ורמלה, אבל אפשר להאבק בקיפוח ובעוני…
        את לא יכולה לעשות זאת, כי את חלשה, וגם זקוקה להם. אבל נחשי מי המזרחי שכן יכול לעשות זאת…

  12. טובה גרטנר

    היי חברתי
    הסוגריים מרתקות, על גבול שפעם ראשונה אני מרגישה שאפשר לההשתמש בסוגריים בתור השיר,
    זה אבסורד נפלא בעיניי.
    ומחוץ לסוגריים זה הסוגריים האמיתיות.
    והתוכן של השיר דוקר, לפעמים יש משהו חסר משמעות, בחיים שלנו.
    אך בפרטי… יש אמונה
    שבת שלום טובה

    • שבת שלום טובה. הרבה פעמים אני משתמשת בסוגרים בשירים שלי. אולי מכיוון שיש בי הרבה דמויות שמדברות ואז יש מקום לכולן.

  13. השיר חזק כרגיל.
    ושלא לנושא, לפני כמה שעות האזנתי לתוכנית "בסימן קריאה" ברשת א' ברדיו איתך והיה מאד מעניין. במקרה הרדיו היה פתוח.

  14. התגובה למעלה אינה שלי. מישהו כאן מתחזה לי. רק עכשיו קראתי את שירך, יהודית, ובטח שלא הייתי מכנה אותו בתיאור מקסים. הוא שיר חמוץ-מריר, ואם כבר בזה כוחו, לא במקסימותו. ושיר עצוב, כמובן. ואני מבקשת שתמחקי בבקשה את התגובה ההיא שאינה תגובה שלי.

    • מחקתי. צר לי. ייתכן שמחקתי גם תגובה של מישהו אחר. אני מתנצלת מראש. שבוע טוב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליודית שחר