על חוק הספרים המעודכן פלוס הסבר, ועל הנס הקטן שארע לי בהוצאת "בבל"

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

st1\:*{behavior:url(#ieooui) }

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

לאחרונה קראתי ארבעה ספרים אוטוביוגרפים: "לפני שירד הלילה" של רינלדו ארנס, "ורד הלבנון" של לאה איני (עוד אכתוב עליהם), "סיפור על אהבה וחושך", של עמוז עוז, ואת היומנים של סילביה פלאת'.

שלושת היוצרים מעידים שכתבו פחות או יותר מהרגע בו חיברו אות למילה.

המודעות היוצרת שלהם הבשילה בהתאם.

גם אני כתבתי שני שירים ביום אחד בכיתה ב', ולא הבנתי מאיפה הם יצאו, וכשהייתי ממציאה לעצמי שירים וסיפורים בחצר המסמרים החלודים של אבא, ידעתי בבירור, שכשאהיה גדולה אהיה סופרת ומשוררת.

פרסמתי שירים בכתבי עת שונים לפני שהוצאתי את סיפרי, אבל תמיד ועדיין אני מתנועעת ומתגוננת בחוסר נוחות כשמכנים אותי משוררת, ולא מכיוון שאני מקדשת את המילה 'משוררת', ישנם גם משוררים גרועים. רק לאחר קריאת הרומן האוטוביוגרפי של לאה איני, שיש בו קווי דימיון לילדותי, הבנתי לפתע, שהסיבה שאני לא מסתדרת עם התואר 'משוררת', היא מכיוון שעדיין לא בחרתי, לא התחייבתי בתוכי למהות. אולי מכיוון שאני מדמיינת אדם יושב וכותב, משמע מתחייב באורח חיים מסויים, בזמן שאני עסוקה בקיום, ואולי מכיוון שאני פרפקציוניסטית ואדם חולם, מחפש.

כך או כך, אין לי מושג מה קרה לביטחון של ילדותי.

תמיד אני מדברת אל עצמי, בודקת מילים, רעיונות, פוסלת, מתרגשת, רוקמת עלילות, אבל לא מתיישבת לכתוב. ספרים שלמים יושבים לי בראש. רק הגברת מוזה אדון על הפחד שלי, על החומה, רק היא יכולה לאלץ אותי לחפש נייר ביד רועדת להוטה ולכתוב על קיר ברחוב, בנסיעה באוטובוס, באמצע הגיהינום בכבודו ובעצמו אני חייבת להקיא את המילים שכואבות לי בתוך הבטן.

כשהחלטתי להוריד את שירי לחלוטין מהאתר האינטרנטי, 'במה חדשה', כבר פרסמתי באנתולוגיות, ב"קשת החדשה" ובעוד כתבי עת. 'במה חדשה' הפך באותה עת למקום לקקני פופוליסטי ירוד. ואז עלתה בי מחשבה תקווה שאולי אולי יגיע לדף עורך הוצאה לאור ושירי ידברו אליו. שהוא יגלה אותי. ידעתי שהסיכוי אחד למיליונים ועוד בשירה, אבל החזרתי כעשרה שירים לאתר. למחרת אותו יום שמחקתי והעליתי קבלתי מייל משרון רוטברד, "הוצאת בבל", שהוא קורא את שירי ושאשלח לו עוד, אם יש לי.

הנס התרחש, "הוצאת בבל" הוציאו את סיפרי ב 2009, עמית רוטברד ושרון רוטברד. הספר זכה בפרוייקט קרן 'כסת', בפרס 'טבע' בפסטיבל מטולה, מכר מהדורה ראשונה תוך חודשיים והפתיע מאוד.

אני מעריכה שלולא "בבל", לא הייתי מוציאה ספר עד היום מהסיבה שכבר נקבתי, אינני עומדת עדיין מאחורי התואר.

ייתכן מאוד שהוצאת הספר תחזק בי את החלום ההוא מילדותי. בזרוע נטויה (אם כבר מדברים על שחרור בימים של פסח) אנפץ את חומת הזכוכית המחוסמת ואכתוב את כל הסיפורים שיושבים לי בראש, ואוסיף חדשים, כאלה שאינני מעזה עדיין לחלום.

הוצאת "בבל" מעולם לא דברו אתי על כסף, לפי מיטב ידיעתי לא קיימת הוצאה לאור שמוציאה ליוצרת אלמונית ספר שירה, וללא השתתפות. לא קיים כדבר הזה.

מה הסיכויים של הוצאה קטנה ואיכותית, שמונעת מתוך אהבה לשמה, ולא מאהבת תקתוק ספירת מצלצלים, להתקיים בשוק הספרים העכשווי? התשובה ברורה.

בחוק הספרים הנוכחי בוטל סעיף 7, המקורי, שאסר על בעלות צולבת של רשת חנויות והוצאת ספרים, מה שלדעתי מעקר את החוק מתוכן.

אני פונה אליכם, אוהבי הספרות, לקרוא היטב את חוק הספרים החדש, והסבר שקבלתי עליו.

ומבקשת שתתעוררו ותכתבו לשר יוסי פלד. חשוב שעמדת הקוראים והסופרים תובא לידיעת המחוקקים כמענה ללובי חסר המעצורים שמפעילים גופים מסחריים אינטרסנטיים מעל כל במה אפשרית.

הציגו את עצמכם והביעו עמדה.

ypeled@knesset.gov.il

אני גם ממליצה לקרוא את הדברים של אסתי סגל, הראשונה שכתבה וכותבת בנושא: http://2nd-ops.com/?p=3653

מצורפת הצעת החוק המעודכנת, והנה עיקריה:

1.      במשך שנתיים תחויב החנות לשלם למו"ל לפחות 47% ממחירו הקטלוגי של כל עותק שיימכר. מותר לחנות למכור את הספר בכל מחיר שהיא רוצה, ובלבד שתתגמל את המו"ל באחוזים הללו.

2.      מו"ל ישלם לסופר לא פחות מ-8% ממחירו הקטלוגי של הספר עד לעותק ה-6,000, ולא פחות מ-10% מכל עותק נוסף.

החלת החוק תביא להתמתנות במבצעי ההנחות המטורפים על ספרים חדשים, ומצד אחר היא תאפשר למו"לים להוריד את המחירים הקטלוגיים, וייפסק המצב שאנשים קונים ספרים רק במבצע ומתעלמים מספרים אחרים. היא תביא לכך שמו"לים בעלי ערכים מקצועיים, שמשקיעים בספריהם עבודה איכותית ויקרה, יוכלו לשרוד (היום הם על סף קריסה). היא תביא לכך שמו"לים יוכלו להסתכן מדי פעם בהוצאתם של ספרים שנחשבים לפחות אטרקטיביים לציבור הרחב (סופר לא מוכר, קובצי סיפורים, כתיבה לא מיינסטרימית, וכן הלאה), שאינם מבדרים את ההמון, וחלילה לנו אם נוותר עליהם. החוק יביא לכך שחנויות ספרים עצמאיות יוכלו להתחרות ביתר הצלחה מול הרשתות ויעודד את הקמתן של חנויות נוספות. שוק הספרים שבוי היום בידי שתי הרשתות החזקות, ולמעשה כבר כמעט אין חנויות עצמאיות, ואנו מקבלים רק את ההיצע האחיד של הרשתות. ולצד כל זה, החוק לא יפגע בחופש התחרות של החנויות. הן יוכלו להמשיך למכור ספרים במבצעים כאוות נפשן כדי למשוך קונים, ובלבד שלא יפגעו בזכויותיהם של היוצרים והיצרנים, שכיום נרמסות באופן חמור. לסיכום, החוק לא יפתור את כל תחלואי תרבות הקריאה בישראל (אפילו לא את רובם), אבל הוא יתקן במידת מה את אחד מעיוותיה הגדולים.