שיחות כותבת
אחריך הם חלפו בשיירה
היה גבוה אחד,
אחד שמן,
היה ממוצע, היה שחום
אחד תלה לי תמונה על הקיר
אחד דירבן אותי לכתוב
אחד לקח אותי לתיאטרון והביט בי כל הדרך
והיה גם אחד נחמד.
איני זוכרת את שמו
הם טיפטפו לי לתוך הפה טיפות של אושר שקוף
וינקו ממני את שארית הרוח
כמוך, גם הם הובילו שיירה
ותעו
אחרי כל ה"איחס" אני שמח שבאים אחרים, חיוביים יותר (ושאת מרשה להגיב להם).
והסיום טוב, ומהדהד מהכלבים הנובחיים והשיירה העוברת.
מיוחד.
סליחה שאני מתפרצת לדלת פתוחה, אבל נכנסתי רק כדי להגיד לך, בכל זאת, שנורא אהבתי את קטעי האיכס.
גם אני
שיר יפה. יש בו מן פיזור דעת מאופק – ומובנה. פיזור הדעת העירני הזה הוא פרסונה בפני עצמו, דמות.