שיחות כותבת
איכס. שוב אהבה. מדקרות של בחילה. גלים של התכווצויות של קפלים של ריק חולני קיצוני ודחייה.
איכס. אותה חוויה. היית הלכת היה נגמר בדידות איומה.
איומה.
ושוב הצעקה הבלתי נשמעת ושוב הלב מקרטע מאיים במיתה כולם נדמים פעילים ושמחים
בחלקם אני זומבי בעיר אפלה.
איכס. חדרים בלב שלא הכרתי מדברים בשפות שאיני מבינה, לחישות בראש, צרחות קרביים
רק תצלצל כבר צלצל כבר אני הולכת לישון. ערה. כל הזמן ערה. בשעות האדם החיה והנפש בועטת מטלטלת את דפנות העור. מנסה.
מתקלפת נשארת ערום ועריה. רק אתה מין כתם מין צלב מין סימן שהולך לפניי שזועק משמיי. עוד איני מוכנה.
איכס. אהבה. כל כך מהר היא נותנת מנת רעל קטנה. מזריקה מורחת על הלשון והבטן מאבדת תחושת יציבות ביטחון חשבונות לשלם בזמן תרגיל לכתוב משמרת לסיים. עקורה.
הכל נודם כמו להכעיס. איכס.