תלמה פרויד עיתונאית, לשונאית, כותבת, , קריינית של ספרים מדובבים. אוהבת מילים. שותקת בין מילה למילה
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
הדלת למטה פתוחה.
כן, יש מעלית, חדשה, אבל היא עוד לא פועלת.
כן, יש פינת אוכל
שלום, נעים מאוד.
והמתווך.
מה את סופרת לי שירותים, גברת. כן, יש שלושה. לא אין לחדר השינה.
נכון, המדרגות לולייניות.
נכון, נכון, שלושה זה לא מספיק.
נכון, לולייניות זה לא טוב. לוליינים זה רק לקרקס.
הפינוי????? על איזה פינוי???
תראי איזה נוף מדהים. מהגג.
והמתווך.
את לא אוהבת גג. את ממש לא רוצה להתעסק עם הגג. הלוואי שאת לא רוצה גג.
והמתווך.
מה, גג זה כיף, תוכלו לעשות מנגל. כן, ואורחים. כולם יבואו.
לא את לא רוצה שיבואו. רק אני אבוא. כל יום חזרה הביתה. הביתה!! הבנת?! הביתה. מוכרת? מי מוכרת?
כן, הפינוי, גמיש. יכול אפילו לעשות שפגאט.
בן כמה הבניין?
והמתווך.
לא, את לא רוצה בית בן 20. זקן. נכון שאת לא רוצה? יש בתים חדשים. הכל מבריק. והצנרת.
זה יופי רצפת סומסום, גברת. כולם חוזרים עכשיו לסומסום. לא לא החלפנו בלטות.
והמתווך.
את לא אוהבת סומסום, נכון? את ממש לא רוצה סומסום.
ואני אחזור גם בשנה הבאה לסומסום. ולגג. ולנוף. ואדבר עם העציצים.
כן, גיברת, המזגן נשאר.
כן, גם המפוצל.
מדרגות לולייניות? זה ספורט.
לא. את לא אוהבת ספורט. נכון שלא? את תקני את הפנטהאוז מן המודעה השנייה. הכל באותה קומה. אין לוליינות. ואני אשאר פה.
והמתווך.
למה אתם מוכרים?
את קונה דירה או מראיינת?
ובערב, במועדון, האיש מן החושך, ניגש אליי ואמר: עברתי ליד הבית של הורייך בתל אביב. הרסו אותו. צילמתי.
"כמה סמלי" אמרתי
לוליין קרקס רציני הפינוי הזה
גמיש גמיש יכול לעשות שפגאט
אבל מלהטט מול עיננו..מלהטט ואיננו כמה עשורים ולא רואים תסוף . 🙁
–
העיקר שהמיזגון נשאר.
ואל תאמיני למתווכים האמת שלהם מבוססת על שקר ישן.
"מלהטט מול עינינו, מלהטט ואיננו". אין עליך במילוליינות, אבנריקו. איזה שפגאט 🙂
ותודה.
לוליין קרקס רציני הפינוי הזה
גמיש גמיש יכול לעשות שפגאט
אבל מלהטט מול עיננו..מלהטט ואיננו כמה עשורים ולא רואים תסוף . 🙁
–
העיקר שהמיזגון נשאר.
ואל תאמיני למתווכים האמת שלהם מבוססת על שקר ישן.
מדהים ומעולה…:))
תודה תמי יקרה, שימחתיני.
בהחלט סיטואציה מוכרת של קנית דירה או השכרה. אנשים המשנים את מצבם המשפחתי עוברים אפילו יותר דירות. בקשר למספר האסלות את צודקת.
והכי מכה גליה, זה מכירת דירה.
ושלוש זה מספר יפה. באגדות, למלך יש תמיד שלוש בנות :). תודה, גליה
נהדר תלמה
האישי ננעץ בין השורות הקרות, הגמישות כמו זמן הפינוי שהציע המתווך (שפגט… מבריק!)
אהבתי
תודה איריס. משמח אותי מאוד שאהבת.
שלום לכולם,
הפוסט נחתך משום מה בשיגור וכל חלקו האחרון חסר. מנסה לסדר – ומתקשה. מקווה שאם וכאשר אצליח להוסיף, לא יימחקו התגובות היפות שהגיעו עד כה. בינתיים תודה וסליחה.
תלמה
בינתיים סודר. ובא לפוסט גואל.
עכשיו הכל בחתיכה אחת.
הי תלמה
תחןשה מוכרת אנשים שחיים ליד אנשים מדברים באותה שפה, והמרחק ענק.
להתראות טובה
היי טובה, נכון. לפעמים אנשים מדברים באותה שפה והמרחק גדול. ולפעמים המרחק הזה הוא בעיקר בין אדם לעצמו.
שמחתי לביקורך. תודה.
מקסים מצחיק ושנון ,תלמה, סיטואציה
מהחיים המתוארת יפה
החיים מצחיקים, חנה :).
ותודה רבה על דברייך הנדיבים, חנה יקרה.
חלון לעולם שאני לא מכירה.
סומסום נשמע לי טוב 🙂
והמתווך.
עדיף לך, רוניתי, לא להכיר את העולם הזה, למרות שמבחינה אנתרופולוגית, גם הוא מעניין.
והמתווך 🙂
שלש אסלות ומאטיס באמבטיה !
ולהיא זה לא מספיק !
השורה האחרונה הופכת את כל הדיאלוג הקרקסי והלולייני שהבאת למשהו אחר
תלמה – האם יש קשר בין אסל לאסלה ?
שלוש אסלות, מאטיס באמבטיה ומלכת האמבטיה – ולהיא לא מספיק.
וכן, השורה האחרונה… צודקת ריקי-תיקי.
ולשאלתך, יום אסל יום בסל 🙂
(ואם תרצי, נשוב עוד אל אֵסֶל ואסלה. אזכור). תודה, ריקיתי.
סליחה, גיברת שמש, ואותך אפשר לקנות? מה, גיברת שמש לא בא קומפלט עם מירפסת שלוש אסלות ומנגל וקירקס? אז מה אם גיברת שמש בדיאטה, אני לוקח הכל, איך שבא, כמה שתגידי אני מוכן לשים עלייך, גיברת שמש.אח. גיברת שמש. אתה גדולה גיברת שמש, אני אוהב אותך גיברת, את באמת זורחת.
נ.ב.
הכל מכתוב, נשמה. נשיקות הרבה. את הקרציות הגדולות ממש תשלחי אליי. אני אטפל בהן:)
נקרעתי מצחוק, ונמסתי. ושוב צחקתי ושוב נמסתי וחוזר חלילה. בול, איריסקה. אין עלייך בעולם!!
ולא כדאי לך את הקרציות הגדולות, באמ'שלי.
תלמה,
ליצן החצר של העת העתיקה, זה שהיה סמוך לשולחנו של המלך, אמון על האמת, משעשע את אדונו ובטוח מפני עריפת ראשו, התעצב עם השנים – כדמות עצובה, על אף חיוכה.
מאז, שימש ובא ביצירות ספרותיות – כשהוא פושט ולובש צורה ומותיר מאחוריו שביל של נהי, על העיוורון ועל הפיקחון.
מהו ה'סמל' של הדמות האלמותית הזו, אני תוהה לא אחת.
בעיניי, קיפלת באופן מבריק, יוצא דופן, את הליבה הזו – המתפרקת לדלת כניסה, פינת אוכל, ריצפה, שירותים – שלושה, גג, עציצים, מזגן, מדרגות – לולייניות.
הקו הדק שבין בדיה לבין מציאות מהתל בקורא ובקורה, כמעט משתלח למחוזות אסוציאטיבים – ששוב מחזירים את החיוך העצוב בהמולת הקרקס.
באש הצללים,
הצֶלֶם של הצילום – מרנטגן את אור היום – הבית הקדום שנאכל פרודה אחר פרודה – ותורגם לשפה זרה (המתווך) – אינו מטשטש את החורבן.
הכתיבה שלך מפעמת, יקירה.
תודה.
הלנה, הלנה יקרה. נסחפתי איתך למחוזות המלך והטירה, הליצן והלוליין. והייתי כולם ביחד וכל אחד לחוד. וגם הבדיחה 🙂
רוחך המעתירה, רוח גבית טובה, החזירה אותי אל נמל הבית ושם חיכו לי שוב מילותייך החכמות: "… הבית הקדום שנאכל פרודה אחר פרודה – ותורגם לשפה זרה (המתווך) – אינו מטשטש את החורבן". ושוב איזמלך חד ומדויק. רוב תודות ותודה לך הלנה הברוכה.
(גם את אוהבת את המקף המפריד? אני מאוהבת בו. כל כך יעיל וכל כך מקופח…).