מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
תמונה מדאיגה בפשטותה
עַל הַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה קָשֶׁה לְדַבֵּר :
הָרְגָעִים זוֹלְגִים
כְּטִפּוֹת מִי קֶרַח עַל גֻּלְגּוֹלֶת מְגֻלַּחַת,
הַצְּמַרְמוֹרוֹת קְצוּבוֹת,
הַשִּׁגָּעוֹן – סְטֵרִילִי.
דִּכְדּוּךְ הַכִּשָׁלוֹן מִדַּבֵּק כְּמוֹ וִירוּס
וְכָל נְבוּאָה מַגְשִׁימָה אֶת עַצְמָהּ.
הָרַגְלַיִם כְּבַר בִּשְׁלוּלִית
קוֹדְחוֹת בְּצִנָּה.
הַטִּפְטוּף הַפְּנִימִי הָפַךְ אֶת גּוּפִי
לְמַעֲרֶכֶת בִּיּוּב שֶׁל כְּאֵב
שֶׁאֵין לְאָן לְהוֹלִיךְ.
לו יכולנו להזרים את הביוב-כאב לים…
(שיגעון בדרך כלל לא סטרילי הוא מפעיל גם את הסביבה..:) והוא גם לא צריך להיות סטרילי כי הוא לא מדבק מאדם לאדם…"))
רות היקרה!
המילים שלך דוקרות בלב והכאב כואב ומכאיב! הלוואי ולא תהיה לו ממשלה עלייך.
שבת שלום! ~ רוחה
כולי תקווה שהשיר הוא עיבוד פיוטי של מצב הכותבת. כפיוט הוא פנינה, רות ופנינה עצמאית לחלוטין
רות, מבחינה פואטית יש פה שימוש נהדר במים, בצורותיהם השונות, כדי לתאר סבל רב.(אני כותבת "נהדר" כי אפשר היה ליפול בקלות לתיאורים נדושים וזה לא קרה…)
מבחינה רגשית – כאב לי לקרוא…
הַצְּמַרְמוֹרוֹת קְצוּבוֹת,
הַשִּׁגָּעוֹן – סְטֵרִילִי.
\\\
הַטִּפְטוּף הַפְּנִימִי הָפַךְ אֶת גּוּפִי
לְמַעֲרֶכֶת בִּיּוּב שֶׁל כְּאֵב
שֶׁאֵין לְאָן לְהוֹלִיךְ.
אלה מסוג השורות שמכות בעצמה
ש – י – ר – ה.
או אלה מסוג השורות שבגללן אני אוהב שירה.
רגלי המבשר ממהרות להגיש אֶת המסר <אני יודעת, רות, *לא* לרגליו כיוונת> – והמסר מדכדך כי הוא תמונה מדאיגה בפשטותה.
רות, במלוא הכנות, אני מקווה מאוד-מאוד שקראתי שירה.
ש*לא* קראתי מסר.
תודה על השירה.
איך אפשר לומר על שיר כזה: "שיר יפה"?
הבית האחרון כואב ממש פיזית לקורא זה.
תודה לכולכם.
להודות על האמת – היססתי לפני פרסומו של השיר.
שבוע טוב
רות
הרגעים זולגים כעינוי סיני, והטפטוף הפנימי – במקביל. תמונה קשה מועלית ביד אמן, רות. והשיתוף עם הקורא מרגש כשלעצמו
תודה, תלמה.