מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
משוררים
מְשׁוֹרְרִים חָגִים בְּמַעְגָלִים
שֶׁל מִינֵי צֶדֶק וְלֶכֶת וְשֶׁבֶת גַּם יַחַד
אִישׁ אִישׁ כִּכְתָּבוֹ, אִישׁ אִישׁ כִּלְשׁוֹנוֹ
כֻּלָּמוֹ רְגִישִׁים וּנְבוֹנִים וּשְׁנוּנִים
לְעִתִּים מְעַנְיְנִים
מְאוֹת אַלְפֵי שׁוּרוֹת וְטוּרִים נִבְלָלִים וְנִבְדָּלִים
כְּאַדְווֹת בַּיְאוֹר
כְּלוּם לֹא חָטָאתִי בִּתְפִירָה,
בְּצִיּוּר,
בַּאֲפִיָּה וּבְבִּשּׁוּל
אַךְמָה הֵשֶׂגַּי בְּמַחְשֵׁב וּבְעִנְיָנִים מְקוּוְנָנִים?
וּבְתֹם הַשִּׁיר אֲנִי מְשַׁלַּחַת כָּל מִלָּה כְּתוּבָה
כְּיָלוּד בַּתֵּבָה
אוּלַי תּוּשַׁט יָד לִמְשׁוֹתוֹ, לְאַמְּצוֹ.
וְעוֹדֶנִּי עוֹמֶדֶת מוּלוֹ –
חֲרֵדָה.
נהדר, רות. (נקודה: אין מה להוסיף)
רות , מוכרת כל כך התחושה
נראה לי שרובנו מחכים למרים או לבת פרעה שיצילו את הרך הילוד 🙂
רות היקרה!
בשבילי השיר שלך מתחיל כאן:
אֲנִי מְשַׁלַּחַת כָּל מִלָּה כְּתוּבָה
כְּיָלוּד בַּתֵּבָה
אוּלַי תּוּשַׁט יָד לִמְשׁוֹתוֹ, לְאַמְּצוֹ.
וְעוֹדֶנִּי עוֹמֶדֶת מוּלוֹ –
חֲרֵדָה.
וגם הייתי קוראת לו "השיר שלי" למרות שכל הזכויות שלך. תודה.
תודה לכן ידידותי הקוראות על ההזדהות עם השיר. אוסיף שהוא נכתב פני שני עשורים.
בוקר טוב
רות