מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
מאזנים
הַדִּכָּאוֹן הִכְרִיעַ
וְכַף הַמֹּאזְנַיִם הָאַחֶרֶת הִרְקִיעָה כְּעָנָן.
תַּגְרָנֵי הָהַשְׁלָמָה עִם הַמָּצָב
הִתְאַמְצוּ לְסַפֵּר עַל הַטּוֹב, הַנִּסְבָּל –
אֲבָל סְחוֹרָתָם הָאַוְרִירִית פָּרְחָה וְנֶגוֹזָה
וְאָז הִתְיַצְּבוּ בַּעֲלֵי הַמֵּאָה וְהַדֵּעָה
אַנְשֵׁי הָרָצוֹן הַטּוֹב בֶּאֱמֶת
לְהַשְׁקִיעַ כְּבוּדָתָם עַל הַכָּף הַזְּדוֹנִית
לַשַּׁוְא –
וְרַק עֵת נֶחֶלְצָה הַנֶּפֶשׁ כֶּל עוֹד רוּחָהּ בָהּ
הִשְׁתַּוּוּ הַכַּפּוֹת
רֵיקוֹת וּנְקִיּוֹת
נְכוֹנוֹת לְאֶתְגָּר נוֹסָף
מסע ניקיון סיזיפי אך גם מרתק…
לילה טוב רות יקרה
״אם אין אני לי ני לי ״
סיום יפה לשיר
וְרַק עֵת נֶחֶלְצָה הַנֶּפֶשׁ כֶּל עוֹד רוּחָהּ בָהּ
הִשְׁתַּוּוּ הַכַּפּוֹת
רֵיקוֹת וּנְקִיּוֹת
רות, אני אוהב במיוחד את 4 הטורים האחרונים ומשמח אותי הטור האחרון.
תודה לכולכם על התגובות היפות.
רות
רות בוקר טוב!
תיאור מרתק של הלכי נפש והתלות המופלאה של ביטוייה בכפות המאזנים שלה לטוב ולרע.
כמה חכמה השפה המציירת את "הַדִּכָּאוֹן הִכְרִיעַ" מול הקלות (הבלתי נסבלת של הקיום) של "וְכַף הַמֹּאזְנַיִם הָאַחֶרֶת הִרְקִיעָה כְּעָנָן.".
המשוררת מתבוננת במשחק של כוחות הנפש ובהם סוחרים ותגרנים של רצון טוב ו"בַּעֲלֵי הַמֵּאָה וְהַדֵּעָה", אך הנה נראה ש"כָּל עוֹד רוּחָהּ בָהּ" "נֶחֶלְצָה הַנֶּפֶשׁ" – ואני שואלת האם באמת היא זקוקה לאתגר נוסף על כפות המאזניים?
בברכה ~ רוחה
רוחה שלום,
כמה יפה ניתחת את השיר. השאלה שלך היא שאלה קיומית שאינה תלויה בנו אלא בחיים אליהם נקלענו.
כל טוב
רות