מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
אלך להחבא
אֵלֵךְ לְהֵחָבֵא בִּקְצֵה כְּרַך הַיְּקוּם
מִפְּנֵי מִי שֶׁלְּעַצְמָם כְּבַר זְאֵב
-בִּקְצֵה הַיְּקוּם יֵשׁ זִיז
עָלָיו אִתָּלֶה בִּבְגָדַי
– עוֹרִי שֶׁהָפְשַׁט מִבְּשָׂרִי –
וְהֵם
הַשּׁוֹעֲטִים לְעֶבְרִי כְּמִשְׁלַחַת
מֵהֵם יִפְּלוּ בַּתְּהוֹם בִּקְצֵה כְּרַךְ הַיְּקוּם
הָאַחֵרִים יָשׁוּבוּ בְּחֵמָה
לָתוּר אַחַר בְּרִיָּה שֶׁלֹּא אָזַל דָּמָהּ.
רות יקרה שבוע טוב!
התחושה הראשונה העולה מן השיר – קשה, ולכן היא מעירה בי שאלות כואבות.
– מי הם אלו ה"הַשּׁוֹעֲטִים לְעֶבְרִי כְּמִשְׁלַחַת"? האם הם לא רגשות וכוחות הנמצאים בתוכך ואת מציגה אותם בתחפושת, כדי לא להתמודד איתם?
– מדוע את נותנת לרגשות הדחייה, האימה והמרירות – " עוֹרִי שֶׁהָפְשַׁט מִבְּשָׂרִי", להשתלט על כל חלקה טובה בבשרך ובנפשך?
– האומנם אין דרך למצוא נחמה ומזור באופן הקיום הגלוי והנכון לך (כפי שאת כותבת בבהירות ובדייקנות, הרבה פעמים בשירייך), אלא רק "לְהֵחָבֵא בִּקְצֵה כְּרַך הַיְּקוּם"?
רק טוב ~ רוחה
רוחה יקרה,
מדוע אני נותנת? כך זה נכתב. השיר, אני מקווה, כותב את עצמו. וחוץ מזה – הביטי סביב.
בוקר טוב
רות
מסכימה עם כל מילה שכתבה רוחה.היא כתבה גם מתוך לבי. העור(צריך עור של פיל לשרוד את החיים) והדם הקולח והמילים-המגע שלנו עם עצמנו ועם היקום- הם המלאך השומר ,אם כי לא תמיד. האמת נמצאת תמיד בתוך סתירה, בתוך הדבר והיפוכו.אהבתי מאד את "כרך היקום".
עפרה
תודה לך עופרה על דבריך בעיקר על "דבר והיפוכו".
כל טוב
רות
כל מילה בסלע
תודה על ההזדהות, מירי.
שיר חזק המתאר את חוסר האונים לנוכח המרדף המבקש להקיז את דמה של הדוברת
כמו חבורת הילדים מ"יונתן" טבע האדם ישאר גם אם תשתנה התפאורה שלו. תחושה של קץ היקום וקץ הימים
בוקר טוב חנה,
תודה על הארמז לשיר היפה של משוררת אחרת. ועל תיאור התחושה הקיצונית.
רות
למשוררת יש תחושה שהיא נרדפת על ידי כוחות עלומים, כוחות רשע ,שכל מטרתם היא טרף.
לשיר לכאורה יש "הפי אנד" שהרי חלקם יפלו בתהום, וחלק אחר של עדת הטורפים יחזור בחמה ,מתוסכל, כי למשוררת כבר "אין בשר". על זה אמר פירוס: "עוד נצחון כזה ואבדנו".
אכן נצחון פירוס [פעם כתבתי עליו שיר],
אבל כולנו נרדפים, גם מתוכנו, גם אם לעתים דומה שלא.
תודה ובוקר טוב
רות
רות, שיר כואב וחזק. למרבה הצער, תמיד תימצא עוד ברייה שניתן למצוץ את דמה ולשדה ולתלותה בעורה. אני אוהבת שאפשר לקחת את השיר לכל מקום: לאישי, לדתי, לפוליטי ובעצם – לכל מקום בו מישהו נרדף (שזה בעצם כל מקום בכרך הזה…)
נורית
שמחה על ההבנה וההזדהות, נורית.
בוקר אור
רות