מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
העולם והבתים
הָעוֹלָם וְהַבָּתִּים עוֹמְדִים בִּלְעֲדַי
אֲנָשִׁים עוֹמְדִים מִן הַצַּד אוֹ מִנֶּגֶד
אֲנִי צְמוּדָה לִדְבָרִים פְּשׁוּטִים כִּרְגָשּׁוֹת
וּמַשֶּׁהוּ קוֹנְקְרֶטִי כְּמוֹ גֶשֶׁם
אוֹ שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת נִרְאָה לִי נָאוֹת
הן יֵשׁ לְמַלֵּא מִכְסָה שֶׁל מִקְרִים וְהִרְהוּרִים
לְאַכְלֵס כַּמָּה אַמּוֹת עַל הָאָרֶץ וּבָהּ.
כשחדר האכל מסדר והשלחן ערוך
הדחת הכלים הנלוית מרחיקה את הבלתי נתן לעכול
אֲנִי עַמּוּד בַּרְזֶל, חוֹמַת נְחֹשֶׁת וַאֲפִילוּ עִיר בְּצוּרָה
בְּקוֹשִׁי אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּמְּשִׂימָה הַנַּעֲלָמָה
וְאַחֵרִים, הַמַּאֲמִינִים בַּסְּתָמִי וּבַסְּטָטִיסְטִיקָה
עֵינָם הַפְּנִימִית עָצוּמָה ביעילות הרסנית.
אֲנִי מוֹפֵת עַכְשָׁוִי לְנָבִיא
נִתָּן לְמַסְמֵר אוֹתִי לִרְשִׁימָה עַל שַׁעַר בֵּית תְּפִילָה*
אֶפְשָׁר לְהַאֲזִין לְרַחֲשֵׁי.
שׁוּבוֹ אֵלַי לַמְּרוֹת הַגִּמְגּוּם
אֲנִי מְבִינָה וּמְבֹהֶלֶת
הַכֹּל מִצְטַבֵּר וְנִדְחָס וְנִדְחָס
אַף כִּי הָעוֹלָם עוֹמֵד
וְכָל הַבָּתִּים עוֹמְדִים. 1992 * ויטנברג
שלום רות
צריך תנאים טובים יותר מאשר אייפון כדי לכתוב על השיר הרחב הזה
הכותבת מזכירה בתחילת השיר ובסופו את העובדה שלמרות הכל לא קורה כלום והכל עומד
כמאמר הכלבים נובחים והשיירה נוסעת
והרי יש לה כול כך הרבה ביקורת לכותבת גם אם היא מבולבלת או מגמגמת
לצד מה שקורה ונשמע שמאד לא מוצא חן בעיני הכותבת יש תמיד את הטבע היפה
שעליו לכותבת אין על מה להלין
אֲנִי צְמוּדָה לִדְבָרִים פְּשׁוּטִים כִּרְגָשּׁוֹת
וּמַשֶּׁהוּ קוֹנְקְרֶטִי כְּמוֹ גֶשֶׁם
אוֹ שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת נִרְאָה לִי נָאוֹת
יפה מאד רות
כיף לקרוא את שירייך
דוד, מה היינו עושים בלי האייפון שלך.. הוא ובעליו יקרים. רות, שירייך הציניים-החכמים-המחכימים הם שופרא דשופרא. ואני מקצרת על אף שאין לי אייפון, אלא רק עייפות. הולכת לישון עם מעט מחוכמתך.
אהבתי מאד את השיר.בראשי המשכתי את השורה:"העולם עומד" על שלושה דברים…אבל בשיר מול הדחיסות והבהלה העולם מנגד עומד. אהבתי מאד את השורה:"יש למלא מכסה של מקרים והרהורים…" ואת המילה "נאות" המסיימת את השורה"שמש זורחת…"
רות, שיר יפה. אני מתחברת לרצון לא לחשוב יותר מידי ולא לראות יותר מידי. לפעמים העשייה של הדברים היומיומיים היא מחסה טוב מכל זה. ולפעמים אפילו זה לא…
נורית
תודה לכם דוד, ענת עפרה ונורית על תגובותיכם המגוונות לשיר.
ערב טוב
רות
רות שלום!
השיר מרגיש לי עצוב נפרד וכואב; "הָעוֹלָם וְהַבָּתִּים עוֹמְדִים בִּלְעֲדַי/ אֲנָשִׁים עוֹמְדִים מִן הַצַּד אוֹ מִנֶּגֶד"
הדוברת מפרטת את הווית הכאב בה היא נמצאת אך יותר מזה היא קוראת להקשיב לקולה; שׁוּבוּ אֵלַי לַמְּרוֹת הַגִּמְגּוּם/ אֲנִי מְבִינָה וּמְבֹהֶלֶת/ הַכֹּל מִצְטַבֵּר וְנִדְחָס וְנִדְחָס/ אַף כִּי הָעוֹלָם עוֹמֵד/ וְכָל הַבָּתִּים עוֹמְדִים.
הכאב והקריאה הנואשת לקשב – עוברים, נוגעים ומרגשים.
שבת שלום ומבורך! רוחה
תודה לך רוחה על דבריך המבינים. שמחה שקראת,
שבת שלום
רות