מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
כאוס
כָּאוֹס קוֹסְמִי קָסוּם כְּחַלְחָל-סְגַלְגָל וּמְיוּחָל
כְּלָלָיו מְשֻׁעָרִים בִּמְעֻרְפָּל
לְפַרְפָּרִים רְגִישִׁים
וּלְכַמָּה אֲנָשִׁים
בְּהִתְגָלוּת מוּלֶדֶת
בַחֲלוֹם אַקְרָאי.
כָּאוֹס כָּרִיזְמָטִי
מוּזָה גַחְמָנִית
מוּעָד לְכָל תַּפְנִית וּמוּחֲשִׁי
בִּמְעַרְבֹּלֶת רֹאשִׁי.
וּלְכַמָּה אֲנָשִׁים
בְּהִתְגָלוּת מוּלֶדֶת
בַחֲלוֹם אַקְרָאי.
מעניין מתי כתבת את השיר
מתעוררים לבוקר חדש לאחר אתמול
והשם הנרדף היה ״כאוס״
ועכשיו מה?
שיר יפה כתבת רות
יפה שירך מצטרפת להערה של דוד
אני עוד עם הכאוס של אתמול
תודה חנה על דבריך הרגישים.
בוקר טוב
רות
תודה דוד,
עד כה כתבתי תאריכים, ושכחתי. השיר מ1997. קראתי אז ספר העוסק בפיסיקה של הכאוס, בקושי הבנתי וזו התוצאה…
רות
רות, שיר מעניין. לקחתי אותו לכאוס הפנימי דווקא, שהוא לפעמים השתקפות של זה הקוסמי, ולפעמים – לא. ובעיניי, גם שיר ארס פואטי המתאר את הולדת השיר או מעשה האמנות…
נורית
כמה שאת צודקת, נורית. תודה על דבריך ועל ההזדהות.
רות
כל כך יפות השורות רות יקרה.מסכימה עם דבריה של נורית.האדם הוא האותיות הקטנות והקוסמוס האותיות הגדולות כדבריו של אפלטון.
עפרה
הי עפרה, התגובה שלך הופיעה ונעלמה ולכן רק עתה אני כותבת בתודה ובהנאה על דברייך היפים.
תודה, רות
רות שלום!
אכן, יש קסם "כְּחַלְחָל-סְגַלְגָל וּמְיוּחָל" ב"כאוס" שלך. בבית השני למרות קפיצות המוזה, מתבקש לי שינוי קל בסדר השורות, כך;
כָּאוֹס כָּרִיזְמָטִי
מוּעָד לְכָל תַּפְנִית וּמוּחֲשִׁי
מוּזָה גַחְמָנִית
בִּמְעַרְבֹּלֶת רֹאשִׁי.
בברכה ~ רוחה
תודה רוחה על רגישותך, השיר מועד לכל תפנית בראשי.
בוקר טוב,
רות
לא נותר לי אלא לחזור על דבריה של נורית:
שיר ארס פואטי המתאר את רגעי הכאוס שבעצם אינם כאוס אלא מערבולת חומרים שיובילו (אולי) למפץ הגדול הקרוי יצירת אמנות.
תודה גיורא,
רק עכשיו ראיתי את התגובה האוהדת.
רות