מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
*
* *
לֹא כָּתַבְתִּי
לֹא חָשַׁבְתִּי –
הָיִיתִי
מֹחַ פָּרוּץ לְרוּחוֹת וְשֵׁדִים
אָחוּז פְּחָדִים
מִתְלַבֵּט
כָּל הָעֵת
בְּתוֹךְ קֵן –
שֶּלֶד מְרֻפָּט –
מִתְחַבֵּט בְּסוּגִיּוֹת רְחוֹקוֹת מִן הַעֲנָנִים
פְּעָמִים בְּמִין יֻמְרָה מְעוֹרֶרֶת סִפּוּק
פְּעָמִים בְּתוֹבָנָה –
הַמֻּטֶלֶת בְּקֹשִׁי
– כְּמוֹ
– בֵּיצָה גְדוֹלָה מִדַּי
שֶׁתַחְלִיק מִן הַקֵּן.
מרץ 2012
רות, אהבתי את דרך בניית השיר. באסוציאציה למשפט "אני חושב – משמע אני קיים", כאן הקיום כולו הוא התלבטות והתחבטות שגם תוצאותיהן, הקשות להשגה, הן בנות חלוף. ונשאר, כמו בשירך הקודם, להתגעגע לימי התום, חסרי הידיעה אך גם חסרי ההתלבטויות…
נורית
מצטרפת לתגובתה ורשמיה החכמים של נורית
אהבתי את דימוי הקן הוא מהדק את השיר
בקר טוב ,רות יקרה
חנה יקרה, תודה על דבריך, בוקר טוב וכל טוב לך,
רות
נורית,
קראת יפה את השיר. באשר לימי התום – הם חלפו כל כך מהר…
רות
שירך הנפלא, רות, הזכיר לי את ספרו של חורחה סימפרון"הכתיבה או החיים".לפעמים הכתיבה דוחקת הצידה את החיים .לחיות חיים מודעים כל רגע,או פשוט להיות בעולם זו שאלה גדולה.אהבתי את תאור התובנה כהטלת ביצה גדולה.
עפרה
בוקר טוב עפרה,
אשרי שהשיר מוצא מהלכים ברוחך, אהבתי את דבריך.
תודה
רות
השיר העביר אותי במסע אנכי מהמרומים, מרמת הרוחות והשדים, דרך הקן בגובה העץ, הסוגיות הרחוקות מהעננים וההחלקה של הביצה מן הקן.
דעי שרבים מהשירים שלך מעלים את הקורא מהמציאות הארצית בכיוון ההפוך מזה המסומן בשיר היפה הזה.
תמר
בוקר טוב תמר,
בתגובתך היפה השווית בין שיריי, ויש בזה משהו. בכתיבה הכל כביכול ספונטאני. שמחה שיש חידוש.
תודה
רות