מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
סבתא 1
אֲנִי כּוֹתֶבֶת אַחֶרֶת
אֲנִי קוֹרֵאת
לְעֶזְרָה –
רִאשׁוֹנָה הָיְתָה סָבַתִּי
וּבֵיתָהּ הַקָּט בּוֹ גָדַלְתִּי
וּבְכָל לֵיל שַׁבָּת, אוֹ עֶרֶב מְנֻמְנָם סִפְּרָה לִי סִפּוּר
שֶׁסִּפְּרוּ לָהּ יְדִידוֹת וּשְׁכֵנוֹת
מִלָּה בְּמִלָּה עִם סִמָּנֵי קְרִיאָה וְהִשְׁתַּתְפוּת
אֶלָּא
אִם נִשְׁכַּח סִפּוּר אוֹ לֹא הָיָה עוֹד
וּמְנוֹרַת הַנֵּפְט דָּעֲכָה בְּשִׁעֲמוּם אוֹ גַעְגּוּעַ
הָיְתַָה הִיא מִצְטַנֶּפֶת לְצִדִּי וּמַפְצִירָה: עַכְשָׁו תּוֹרֶךְ.
וְזֶה הָיָה קַל
כְּמוֹ יְהִי אוֹר וַיְּהִי אוֹר
כִּי מִתֹּהוּ וָבֹהוּ הַסִּפּוּרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי בָּרָאתִי
אָדָם וְחָיָה
טוֹב וְרַע
פִּגְעֵי נָחָשׁ וַאֲסוֹנֹות
כַּלְכָּלָה וְדָתוֹת.
הִמְשַׁכְתִּי לִטְווֹת סְבִיבָהּ קוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת
שֶׁכִּשְּפוּהָ,
מִלְמַלְתִּי.
וַיְּהִי עֶרֶב
וַיְּהִי בֹּקֶר
וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד.
כְּשֶׁלֹא הָיָה בְּפִיהָ סִפּוּר וּמְנוֹרַת הַנֵּפְט דָּעֲכָה
וַעֲדַיִן חִלְחֲלוּ גַעְגּוּעִים הָיְתָה אוֹמֶרֶת:
עַכְשָׁו תּוֹרֶךְ לְסַפֵּר
וְזֶה הָיָה קַל.
הַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת הָיוּ: הָיֹה הָיָה
אוֹ מַעֲשֶׂה בְּעָנִי
בְּחָכָם
בִּיהוּדִי
וְּכְשֶׁהִיא דָחֲקָה הָיִיתי אוֹמֶרֶת שֶׁהָלַךְ לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה.
וְאָז –
מַה קָּרָה?
הָאוֹר דּוֹעֵךְ הִזְהִיב אֶת הָאֲפֵלָה וְהוֹדַעְתִי
שֶׁהוּא מָצָא אוֹצָר זָהָב.
לא יָדַעְתִי מַהוּ אוֹצָר
אֲבַל בַּעֲלִילוֹת שֶׁגִּלְגְּלָה הוּא הוֹפִיעַ לֹא אַחַת.
זָהָב הִכַּרְתִּי מֵעָגִילֵי זָהָב שֶׁבִּצְבְּצוּ מִתְּנוּכֶיהָ מִתַּחַת לְצָעִיף מְצוּיָץ
שֶׁכִּסָּה תָמִיד אֶת שְׂעָרָהּ הַמַּלְבִּין לְאִטּוֹ.
[אִמִּי הִתְנַגְּדָה לְנַקֵּב אֶת אָזְנַי וְסַבְתָּא קִשְּׁטָה אֶת צָוָארִי בְשַׁרְשֶׁרֶת זָהָב דַּקִּיקָה
עִם מָגֵן דָּוִד וּשְׁמִי שֶׁטֶרֶם יָדַעְתִּי לְקְרֹא חָקוּקבּוֹ]
סַבְתָּא רָצְתָה לִשְׁמֹעַ מַה קָּרָה.
הוּא חִלֵּק הַכֹּל לִצְדָקָה, פָּסַקְתִּי.
[בְּלִי מוּשָׂג לְמָה מִתְכַּוְּנוֹת הַמִּלִּים הָלָלוּ שֶׁחָזְרוּ בְּכָל סִפּוּרֶיהָ]
היִא לֹא הִתְוַכְּחָה. זֶה הָיָה סִפּוּר קָצָר. הַסּוֹף הִתְאִים.
נִרְדַּמְנוּ.
2004
יפה רות
איזה סיפור שיר יפה
זכרונות רחוקים…..
אני שמח שכתב סבתא 1 זה לפחות סימן שיש המשך
זה יפה איך את בזכנותייך מגיעה לילדותך ופורשת בפנינו את הדיאלוג בין הילדה הקטנה וסבתא וכבר אז הילדה ניחנה בכישרון לספר
אצלי הסבתא סיפרה את הסיפורים בערבית וכך מצאתי עצמי עסוק בלבקש מאמא להסביר לי כול מילה לחוד
במצב שלי סבתא לא יכלה לומר התור שלך
אולי לא רצתה להתאמץ להבין דרך במתרגמת ביתה
ראת האם דיברת בשפתה של סבתך נשמע שכן
או שסבתך דיברה עברית
הי דוד,
ערבית ועברית.
עם שכנים היא שוחחה לא אחת ביידיש…
טוב, זה בינתיים.
רות
כל אדם וסבתו.
גם לי היתה אחת – נפש יקרה. (אך היו לה עוד תכונות).
מה יש, רות, ארכב על סיפורך וארכיב עליו את שלי.
את סיפור הבסתא שלי.
(גם לה זכות קיום).
ברחתי מביתה לארץ ישראל. – וזאת על אף שגידלה אותי בנאמנות מגיל 3, בערך. ידי לא זזה מידה. שמרה עלי ככל יכולתה מאימי השואה.
אבל – וזאת באתי הפעם לספר – היו לה – ולי איתה – רגעים שחורים.
היתה אכזרית.
היתה מטומטמת.
סבתא, ספרי לי!!! ספרי לי משהו".
היא מעולם לא ידעה לספר על הוריה, על ילדותה. על כלום.
סבתא, ספרי לי!!! התחננתי.
טוב. היה היתה אניה…
יופי. ספרי.
היה חורף והכל היה קפוא. גם הים היה קפוא. האניה נסעה על הים.
כן?
איזה טמבל אתה. איך יכולה אניה לנסוע על הקרח!!!!???
( אז למה סיפרת, הייתי שואל אותה היום. וכי מה ילד קטן, שטרם ראה בחייו לא ים ולא אניה, יכול להבחין בתרמית שבסיפורך…???
מה נעשה, יש סבתות טובות ויש מקוטמטמות. היא פגעה בי לשנים – עד היום מרגיז אותי הדבר…
טוב, לא היה יפה לספר…
לי היתה סבתא מופלאה.אהבתי אותה יותר מאשר את אמי,וזה היה הדדי.
כאב לי לשמוע על סבתך ,משה
עפרה
סבתך משה גדלה בתקופה אחרת, ייתכן שחונכה בקשיחות. אינני מנסה להצדיק את דבריה, אבל שמורה לה זכות שגידלה אותך.
רות
רות, כמו תורה שבע"פ, הסיפורים עוברים מדור לדור, ולפעמים התפקידים מתהפכים…אני מניחה שבסיפורים האלה הניחה סבתך את היסוד לכתיבתך שלך…
נורית, צודקת בהנחתך. קשה לתאר זאת אחרת.
תודה
רות
ראיתי רות את התמונה והיא שמחה את לבי.
עפרה
עפרה יקרה,
שמחה שהיתה לך סבתא אהובה וטובה ותודה על דבריך.
רות
אני מאוד אוהבת את השיר. הוא מתאר תמונה שמאוד מרגשת אותי… קשה להסביר את זה.
גם לי יש סבתא מיוחדת.
מקסים, כמה ענוג רות ונוגע. תמים כמו סיפורי צדיקים. מה היינו עושות בלי סבתות. לדעתי הסבתא הופכת אותך לאשה שאת בסופו של דבר. ככה לפחות אצלי.
שבת שלום יקרה.
תודה למיכל ולאביטל היקרות על הדברים החמים.
שבת שלום
רות