ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
ואולי להפך – הרי בריאה יש מאין היא המופלאה ביותר. והתוצאה – רחוקה מלהיות סתמית, הרי מהם המתמטיקה והמדעים ללא החוקר?
נראה לי שאת משחקת פה באינטראקציה בין האדם לטבע. הרי האדם לא נוצר יש מאין, אלא מעפר האדמה. החוקר והיוצר האנושי שותף למעשה הבריאה, אך במעמדו בין הבורא לבריאה הוא חשוף לתסכול מעצם מגבלותיו עת הוא נבעט מדרך.
שלום חוה,
העולם כביר ומופלא ולפיכך מעביר תחושות סותרות באני. לפחות שלי.
הביטוי אש לבנה על גבי אש שחורה הוא מן המסורת לפיה לוחות האבן של משה היו כתובות כך.
רות
נ.ב. המציאות מפחידה כשלא מתעלמים ממנה. זו תחושתי לאחרונה. אבל לא כך ממש בשיר.
רות
שמניזם שייך לתת מודע הקולקטיבי של יונג. לא הייתי במעמד הר סיני, גם לא כתבתי את התנך, המסורת אומרת שייכת בדיוק לדמיון היוצר האמוני ואפילו הפולקלוריסטי במובנים רבים.
אולי מתן לוחות הברית היה סוג של כישוף? הרי האל היה מעורב בו, ולגרסתי אנחנו גם חיים בפלורליזם של תרבויות.
אני האחרונה שאינה מתבוננת אלנוכח פני המציאות – ואת הרי כתבת שאני כותבת כססמוגרף, אבל בכל אופן אני רואה דברים שאולי והלוואי שלא הייתי רואה.
בתיאור הזה כמו שאת כתבת יש משהו די מפחיד, אגב, את יודעת כל אחד תופס את המציאות אחרת, אני לא למדתי מדעי הטבע ולכן לא הייתי יכולה לכתוב ככה, עובדה שאת כתבת אותו.
גיורא פישר יודע, שהשיר האחרון שהעלה לא היה לטעמי. שמירת חפצים. ספרות לא בדיוק מסתדרת אצלי עם קיטלוג, ומיון, ורשימות מצאי ומלאי, עבורי היא משהו אחר לגמרי.
לא אמרתי שהשיר טוב או לא, לא נקטתי בחוות דעת. איני חושבת שכדור הארץ שופך את ליבו אני חושבת שהוא אדיש, הוא כל כך אדיש עם כל היופי שבטבע כדור הארץ קיים כשלעצמו – זה שאנחנו האנשים נקלענו אליו לא בטוח שעשינו עימו טוב, אבל אם את תופסת את עצמך כמשהו מחוספס, משהו שכדור הארץ מאיין עצמו כלפיך,
כל השילוב יוצר משהו מפחיד.
משהו על אישה שמרגישה שהגיאוגרפיה והמתיטיקה, ומהלך הימים וחישוב הקיצין, והנורמות שנתנו בעשרת הדברות אין היא מצליחה להיות חלק מהם.
זה מפחיד ברמה האישית
וזה מפחיד ברמה האנושית.
כך או כך אסור להקריא שירים כאלה לילדים לפני השינה כלומר, מי שבאמת עדיין אוהב ילדים, כי בזמן האחרון גם בנושא הזה נשתבשו סדרי עולם, או שפשוט היינו יותר מודעים.
המשוררת מטעה אותנו בשיר, כיוון שהיא מערבת (כמובן שבמכוון) בין שתי תיאוריות בריאה:
זו המדעית וזו הדתית, המקראית
מה"בריאה המדעית" היא לוקחת את התהליכים הגיאולוגיים הארוכים של יצירת כדור הארץ, ומראה כיצד התהליך הארוך מביא לתוצאות יפיפיות.
מהסיפור המקראי היא לוקחת את התפיסה של "בריאה יש מאין" ומייחסת אותה לאדם, שלפי תפיסתה ,הוא ותרובותו פגומים כי לא עברו את התהליכים הארוכים הנדרשים ליצירת משהו מורכב.
כמובן, שהמשוררת לא מזכירה את התיאוריה של דרווין-:)
איטרפרטציה מענינת של ספור הבריאה
בריאה חפוזה גרזינית לא מהוקצעת ונזר הבריאה – יצור מחוספס ונבעט
עשית שימוש מיוחד בחומרים מיתיים קבליים (אש לבנה על גבי שחורה)וגאולוגיים פיסיים לתיאור הבריאה החפוזה והלא מהוקצעת הזאת
ותמונת כדור הארץ השופך את ליבו אינה רק תמונה של התפרצות געשית(לבה -לב) גרידא ,זהו האדם הכואב השופך את לבו מתוכו כמו הדובר -דוברת בשיר
שירה במיטבה- חכמה ומעוררת חשיבה
וכותרת השיר "פצלות" לוקחת הן לתחום הגאולוגי- סוג של סלעים
והן לפיצול ,חוסר השלמות ,רצועות רצועות
אבל יש מי שעשה מעץ הלוז פצלות פצלות והרוויח עדר שלם של ניקודים ועקודים בזכות חוכמתו והשראתו – יעקוב אבינו
חנה יקרה,
אני תמיד מתפעלת מיכולתך לפענח, לכף זכות כמעט כל דבר. אתוודה, זה היה שיר ספונטאני
ולא העזתי לערוך בו שינוי. המצב האנושי מזמין פרשנויות, כפי היכולת או המעלה או ההגיון האנושי כמו גם המסורות.
בוקר טוב לך
רות
לכולנו יקירה ,ותכלתנו בעולם היא לחתור אל אותה שלמות אבודה, דווקא אנחנו בחוסר שלמותנו בפצלות פצלות שבנו,
שמעתי היום בשיעור, אפרופו פצלות,
שיעקוב אבינו בפצלות הלוז עם אותו עדר של לבן ,היה מניח התפילין הראשון לפי המפרשים
את רואה ,אפילו בפצלות האלה יש התכווננות לאותה אחדות של אדם אל
היי רות
מסכימה עם כל מילה
עם כל אות
את לקחת תצפית כל כך ארוכת שנים עד שאנשים לא עומדים בנקודת מיון הזאת זאת עומדת, וכמו נביאת זעם אומרת
מפה והלאה נשאר לנסות לעשות עם זה משהו
להתראות
טובה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
.jpg)
רות הי,
על אף הפסימיות מצאתי את הלבן, היפעה, הפנינים, הזהב, האבנים הטובות, הקו הרך, השמש ו ה ר א ש ו נ י ו ת.
מיוחד ומעורר מחשבה.
תודה — צדוק
בוקר טוב צדוק,
תודה על דבריך המעניינים. אינני בטוחה בפסימיות, יותר מין אובייקטיביות והשלמה. טוב, אינני אובייקטיבית כמובן
תודה,
רות
רות, שיר מעניין. סיבוב מרתק עשית מלוחות האבן לגן העדן וחזרה. אולי מי שנזרק מגן העדן הוא מחוספס, יבש ומטריד, בסך הכל שאריות, אבל כמה כוח גלום בו…
בוקר טוב נורית,
קריאת השיר שלך מעניינת ומהנה.
תודה
רות
פרוש כל כך מיוחד לספור הבריאה .חשתי שהעולם שופך לבו ואומר את אשר בליבך
עפרה
בוקר טוב עופרה,
תודה על דבריך ועל קריאת השיר שלך. יש משהו הזדהות.
תודה
רות
בריאה יש מאין
מינימום מאמץ והשקעה
ואולי להפך – הרי בריאה יש מאין היא המופלאה ביותר. והתוצאה – רחוקה מלהיות סתמית, הרי מהם המתמטיקה והמדעים ללא החוקר?
נראה לי שאת משחקת פה באינטראקציה בין האדם לטבע. הרי האדם לא נוצר יש מאין, אלא מעפר האדמה. החוקר והיוצר האנושי שותף למעשה הבריאה, אך במעמדו בין הבורא לבריאה הוא חשוף לתסכול מעצם מגבלותיו עת הוא נבעט מדרך.
תמר
לרות,
השיר הזה אותי הוא מפחיד.
השילוב של אש אבן לבנה ואבן שחורה מזכיר לי סוג של שמאניזם.
שילוב מדעי הטבע עם מעט היפעה של מדעי הרוח והחברה בכלל עורכים רשימת קטלוג, חותך באבן משחזת את סיפור הבריאה.
אין ויהי בוקר ויהי ערב,
אם צריך לחיות בעולם שנתפס רק במתמטיקה, בגיאומטריה, בשכל ועליו להסתמך הרבה אנשים היו נופלים מן המיון מכיוון שגם שכל הוא עניין מידתי.
ולכן, השיר יש בו משהו מפחיד.
האם את אינך חיה בעולם שבו גם עבורך יש בו די פחד?
תמהתני.
חוה
שלום חוה,
העולם כביר ומופלא ולפיכך מעביר תחושות סותרות באני. לפחות שלי.
הביטוי אש לבנה על גבי אש שחורה הוא מן המסורת לפיה לוחות האבן של משה היו כתובות כך.
רות
נ.ב. המציאות מפחידה כשלא מתעלמים ממנה. זו תחושתי לאחרונה. אבל לא כך ממש בשיר.
רות
לרות,
שמניזם שייך לתת מודע הקולקטיבי של יונג. לא הייתי במעמד הר סיני, גם לא כתבתי את התנך, המסורת אומרת שייכת בדיוק לדמיון היוצר האמוני ואפילו הפולקלוריסטי במובנים רבים.
אולי מתן לוחות הברית היה סוג של כישוף? הרי האל היה מעורב בו, ולגרסתי אנחנו גם חיים בפלורליזם של תרבויות.
אני האחרונה שאינה מתבוננת אלנוכח פני המציאות – ואת הרי כתבת שאני כותבת כססמוגרף, אבל בכל אופן אני רואה דברים שאולי והלוואי שלא הייתי רואה.
בתיאור הזה כמו שאת כתבת יש משהו די מפחיד, אגב, את יודעת כל אחד תופס את המציאות אחרת, אני לא למדתי מדעי הטבע ולכן לא הייתי יכולה לכתוב ככה, עובדה שאת כתבת אותו.
גיורא פישר יודע, שהשיר האחרון שהעלה לא היה לטעמי. שמירת חפצים. ספרות לא בדיוק מסתדרת אצלי עם קיטלוג, ומיון, ורשימות מצאי ומלאי, עבורי היא משהו אחר לגמרי.
לא אמרתי שהשיר טוב או לא, לא נקטתי בחוות דעת. איני חושבת שכדור הארץ שופך את ליבו אני חושבת שהוא אדיש, הוא כל כך אדיש עם כל היופי שבטבע כדור הארץ קיים כשלעצמו – זה שאנחנו האנשים נקלענו אליו לא בטוח שעשינו עימו טוב, אבל אם את תופסת את עצמך כמשהו מחוספס, משהו שכדור הארץ מאיין עצמו כלפיך,
כל השילוב יוצר משהו מפחיד.
משהו על אישה שמרגישה שהגיאוגרפיה והמתיטיקה, ומהלך הימים וחישוב הקיצין, והנורמות שנתנו בעשרת הדברות אין היא מצליחה להיות חלק מהם.
זה מפחיד ברמה האישית
וזה מפחיד ברמה האנושית.
כך או כך אסור להקריא שירים כאלה לילדים לפני השינה כלומר, מי שבאמת עדיין אוהב ילדים, כי בזמן האחרון גם בנושא הזה נשתבשו סדרי עולם, או שפשוט היינו יותר מודעים.
צר לי שאני מתפלמסת עימך.
חוה
חוה יקרה
צר לי שהשיר מפחיד אותך. לי יש תחושות הזדהות עם היקום, טוב זה נשמע גרנדיוזי, וכך זה בא לידי ביטוי בשיר.
שלך
רות
שלום תמר,
תודה על פירוש השיר בדרכך המעניינת.
ערב טוב
רות
כן, רות, אני מסכים, זה לא שיר פסימי אלא מציאותי. אהבתי את השיר ההגותי-לירי הזה, ובעיקר את החזרה ג' פעמים על טור אחד. חיינו מלאים חזרות…
ערב טוב עקיבא,
שמחה שאהבת את השיר.
רות
המשוררת מטעה אותנו בשיר, כיוון שהיא מערבת (כמובן שבמכוון) בין שתי תיאוריות בריאה:
זו המדעית וזו הדתית, המקראית
מה"בריאה המדעית" היא לוקחת את התהליכים הגיאולוגיים הארוכים של יצירת כדור הארץ, ומראה כיצד התהליך הארוך מביא לתוצאות יפיפיות.
מהסיפור המקראי היא לוקחת את התפיסה של "בריאה יש מאין" ומייחסת אותה לאדם, שלפי תפיסתה ,הוא ותרובותו פגומים כי לא עברו את התהליכים הארוכים הנדרשים ליצירת משהו מורכב.
כמובן, שהמשוררת לא מזכירה את התיאוריה של דרווין-:)
גיורא,
יתכן שבאופן לא מודע כתבתי כך, אבל הסיום "אש שחורה וכו, " משלב את נסיוני לשפוך את לבי, ככדור הארץ הפעיל…
תודה
רות
איטרפרטציה מענינת של ספור הבריאה
בריאה חפוזה גרזינית לא מהוקצעת ונזר הבריאה – יצור מחוספס ונבעט
עשית שימוש מיוחד בחומרים מיתיים קבליים (אש לבנה על גבי שחורה)וגאולוגיים פיסיים לתיאור הבריאה החפוזה והלא מהוקצעת הזאת
ותמונת כדור הארץ השופך את ליבו אינה רק תמונה של התפרצות געשית(לבה -לב) גרידא ,זהו האדם הכואב השופך את לבו מתוכו כמו הדובר -דוברת בשיר
שירה במיטבה- חכמה ומעוררת חשיבה
צ"ל אינטרפרטציה כמובן- תיקון טעות מלמעלה
וכותרת השיר "פצלות" לוקחת הן לתחום הגאולוגי- סוג של סלעים
והן לפיצול ,חוסר השלמות ,רצועות רצועות
אבל יש מי שעשה מעץ הלוז פצלות פצלות והרוויח עדר שלם של ניקודים ועקודים בזכות חוכמתו והשראתו – יעקוב אבינו
חנה יקרה,
אני תמיד מתפעלת מיכולתך לפענח, לכף זכות כמעט כל דבר. אתוודה, זה היה שיר ספונטאני
ולא העזתי לערוך בו שינוי. המצב האנושי מזמין פרשנויות, כפי היכולת או המעלה או ההגיון האנושי כמו גם המסורות.
בוקר טוב לך
רות
חנה,
אוסיף רק- "יש בי משהו טורד בחוסר שלמותו."
לכולנו יקירה ,ותכלתנו בעולם היא לחתור אל אותה שלמות אבודה, דווקא אנחנו בחוסר שלמותנו בפצלות פצלות שבנו,
שמעתי היום בשיעור, אפרופו פצלות,
שיעקוב אבינו בפצלות הלוז עם אותו עדר של לבן ,היה מניח התפילין הראשון לפי המפרשים
את רואה ,אפילו בפצלות האלה יש התכווננות לאותה אחדות של אדם אל
תודה חנה,
תמיד לומדים.
רות
היי רות
מסכימה עם כל מילה
עם כל אות
את לקחת תצפית כל כך ארוכת שנים עד שאנשים לא עומדים בנקודת מיון הזאת זאת עומדת, וכמו נביאת זעם אומרת
מפה והלאה נשאר לנסות לעשות עם זה משהו
להתראות
טובה
שבוע טוב יקרה,
ומי כמוך יכולה לקחת הלאה. תודה על קריאת השיר הזו.
רות