מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
אהבה
גַּלֵּי הָאַהֲבָה הֵם גַּלִּים הַנִּרְשָׁמִים בְּגֵיאוֹלוֹגְיָה.
הֵם מַרְעִידִים אֶת קְלִפַּת הָאֲדָמָה בְּחִבּוּקִים קְטַנִּים
הַמְפַתְּלִים מְסִלּוֹת וּמְעַקְּמִים מִישׁוֹר.
הֵם מַזִּיקִים לֹא פָחוֹת מִגַּלִּים אֲחֵרִים
בֵּעֲלֵי שֵׁמוֹת מַדָּעִיּים אוֹ
אֶקְסוֹטִיִּים כְּמוֹ
צוּנָאמִי.
אֲבָל הֵם מַרְעִישִׁים בְּנֵי אָדָם וַעֲצָמִים
בְּאוֹתָם מְקוֹמוֹת וְחוֹמוֹת וּלְבוּשִׁים.
כְּמוֹ קְרוּם הַלֵּב גַּם מַעֲטֶפֶת הָאָרֶץ
הִיא קְרוּם דַּלַּקְתִּי לִבָּתִי
מוּעָד לַהֲמָסָה וְלִקְרִישִׁים.
מתוך "מודע מזמן אחר" 1996
רות, אהבתי את השיר. אכן הצונאמים הליבתיים הם לא פחות מסוכנים…
שלום לך נורית,
תודה על דבריך
רות
אהבתי את עולם הדימויים בשירך את האנלוגיה בין הגלים הרגשיים לגלים הפיסיים במעבה האדמה אכן גם גלי אהבה יכולים להרעיד את אדמת הלב והם מסוכנים לא פחות
אבל בכל זאת אנו כמהים לרעש הלבבי הזה המרעיד בנו את אמות הסיפין
שיר יפה רות ומהודק מאוד
חנה יקרה,
תודה על ניתוח המצב בשיר ועל קריאתך בכלל.
היי בטוב
רות
אף פעם לא חשבתי/חשתי אהבה במושגים גיאולוגיים כה משכנעים, אך בצד או בנוסף או במקביל לצונאמי ולקרום הדלקתי ולקרישים שבמעטפת הליבה חסרה לי בתיאור הלבה הרותחת הפורצת מהר הגעש – לבה יפהפייה ובה בעת שורפת את כל שתחתיה. מבט מקורי לחלוטין על מושג אנושי שכמה שלא נתקוף אותו להגדירו לא נוכל לו. חמקמק, רחב ועמוק כאוקיינוס – שגם גליו רשומים בגיאולוגיה המדעית.
הי ענת,
הלבה כלולה בתהליכי הרגש הקוסמיים. ועם זאת, כתבי את משהו בכיוון זה.
יש לי הרגשה שתוכלי.
רות
רות,אנחנו מכירים יותר את האהבה שאת מתארת בשיר היפה הזה, ומאחל לכולנו שנתנסה גם ברעידות מסוג אחר, העוזרות לנו לזרום, להתפעל…
הי עקיבא,
תודה על דבריך, מאחלת כל טוב
רות
רות הי,
שיר יפה שקצת מטלטל עם גליו.
אוסיף על דבריה היפים של חנה רק שגלי אהבתנו נרשמים בגיאולגיה, וגם בספר הטבע…
תודה — צדוק
הי עלון,
תודה על תגובתך היפה,
רות
מלחמת טרויה ומאורעות אחרים, אמיתיים ומיתיים, נגרמו בעקבות גלי האהבה. אין ספק, שכמו שנאמר בשיר -השפעתם על כדור הארץ ועל הרוחש בו, גדולה מצונמי.
תודה גיורא,
אוסיף כאן שבשעתו קראתי ספר על מלחמת טרויה מאת הסופרת המזרח גרמנית כריסטה וולף [שהיגרה לארה"ב ונחשדה בשיתוף פעולה עם השטאזי – כל זה לא שייך כמובן] ולשיטתה פרצה מלחמת טרויה בגלל קינאת היוונים בעושרה של העיר שסחרה עם רבים ושלטה על הים.
אפרופו גלי אהבה…
לרות,
לא כל כך מבינה למה קראת לשיר הזה אהבה.
מקודם שמעתי הרצאה על משברים בכדור הארץ
פרוט: בצורות, סופות טרופיות שגורמות לצונמי, לטורנדו, להוריקנים, לשטפונות, רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש.
ועוד אמר המרצה (בערוץ הכנסת) שכל אלו מתרחשים כהרף עיין ללא התרעה מספקת. בצורת כמובן היא ארוכה והיא מתרחשת באפריקה והעזרה או שאינה מספקת וכו…
מתקשרים אומרים שיש תנודות אנרגטיות בכדור הארץ שאינם דווקא קשורות לאנשים, אלא סוגים של שינויים שכדור הארץ עובר.
יש לנו מוסכמות של התנהגויות, אבל מי סופר אותם?
אולי רק כאן ביניכם אני מרגישה מוגנת. אולי כאן קבלתי המון אהבה בבלוג הזה. אבל לא במקומות אחרים. האנשים שאמורים היו להיות הקרובים אלי ביותר התנהגו כמו חזירים. פשוטו כמשמעו.
אולי לכדור הארץ יש התנהגויות משלו. לא על כל דבר צריך לחשוב במונחים של שכר ועונש, או קשר בין מעשה לבין תגובה.
זה טוב אולי לניסויים פיזיים מדידים.
ליקום זה לא כל כך עובד.
רק בגלל שאנחנו מרגישים שאנחנו חיים בו שהוא נועד עבורינו?
אני מתחילה להבין שלא.
אנחנו רק אורחים לרגע וגם זה בסדר. טוב שאנחנו לא ענקים כמו דינוזאורים, אלא קטנים כאלה.
כחגווים היינו.
חוה
חוה,
כל מה שכתבת מעניין, אך באשר לשיר – מילת המפתח היא – כמו. השוויתי בין התנודתיות של כדור הארץ, היקום אם תרצי, לזו של לבנו הנרעש בתחושות אהבה. הן יכולות להיות עדינות או סוערות. אבל כאן אני כותבת פרוזה. זה לא השיר.
רות
לרות,
היה ברור לי שאת כותבת כמו.
ואפילו משתמשת בארמז והיה העקוב למישור. מתעקמים למישור.
אבל בחרתי להגיב אחרת, שכן אם הייתי כותבת באופן מדוייק לשיר שלך. הייתי כותבת ככה:
אהבתם של הורי – בעיקר אימי הרסה את חיי כמעט למוות. היא פגעה בי כמו צונמי, הוריקן, הרעיבה אותי מכל רגש ואחר כך גם אמרה "אני אוהבת אותך, אבל אנחנו לא מסתדרות."
היו גם גברים בסיפור, כאשר לא הייתי מיומנת שדרו לי גלים קטנטנים, מאוד במידה, הם שמרו על עצמם ואני רציתי ממש רעידת אדמה שתרעיד שמים וארץ.
כל אלו סכמתי במילים "אנשים הם כמו חזירים".
לטובה ציינתי שאהבה קבלתי רק כאן, ממך, מאנשי בננות."
היום, רות, ישמרני האל מאהבות שמשבשות הליכי יקום, זרימת אנרגיה כזאת היא כבר לא בשבילי. שוב לא יפגעו בי, ובכל זאת ליקום יש דרך משלו ובכל אופן אני עדיין נפגעת.
רציתי להגיד לך שהשנים למדו אותי לא מעוקצו ולא מדבשו. הרבה נשאר בפנים שלא לזעזע את אמות הסיפים.
כתבתי רשימה וויינט שאומרת במפורש שאני לא רוצה להשתגע לא רוצה אהבה, אני מן העסק הזה פרשתי.
דווקא בגלל מה שאת כותבת.
ולכן, ברחתי בתגובתי למחוזות אחרים להראות כמה באמת כל התחושות שלנו כאנשים נמצאים בסכנה מתמדת זה יכול גם ליפול ללא התרעה.
כמו שהודיעו לי שאבא שלי נפטר, חומות העולם כולו התמוטטו עלי.
ואני עדיין מתקשה לתפקד בגלל האהבה ושברה.
אספר לך עוד דבר מה.
בחצי השנה האחרונים היתה לי תחושה מיסטית או פיזית שצללים שחורים עוברים בבית שלי מעלי סמוך לתקרה. אני גרה בדירה שהתקרה בה מאוד גבוהה. כל פעם הנפתי את היד כאילו לגרש. אבל זה לא פסק. התחושה הזאת באה וחלפה כאילו להקה של עורבים משייטת אצלי בדירה. זה היה די בתדירות קבועה.
עכשיו זה נפסק. אין צללים ואין עורבים. אחי סיפר לי שבסוף היו סיבוכים איומים ונוראים. ואני כבר לא יכלתי לשמוע.
מה שאהבה יכולה לעשות אני יודעת. אני מזל אש. ודווקא בגלל זה אני נזהרת באהבות ובסלסולים שמרעידים יקומים.
חוה
חוה,
את רגישה כמו סייסמוגרף למתרחש ובלי ספק מבטאת זאת בכל מאודך. אני מנסה בשירים, כאלה וכאלה.
היי בטוב
רות
יפהפה
וגם יפה לגלות דרך שירך שיש חוקיות ביקום והדברים פועלים דומה
לוסי יקרה
שמחה שאהבת את ההקבלה בשיר כמו את השיר.
רות