מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.
להביט נכוחה
לְהִוָּלֵד בְּמָקוֹם בּוֹ הַיֵּאוּשׁ שׁוֹנֶה
כְּבָר אִי אֶפְשָׁר.
נוֹתָר, עֲדַיִן מוּתָר, לְהַבִּיט נְכוֹחָה,
לִרְאוֹת
אֵיךְ אֲבָנִים נֶעֱרָמוֹת בְּדַרְכֵּנוּ,
הֲרִיסוֹת
רְסִיסֵי זְכוּכִית
גִּדְרוֹת תַּיִּל
דְּרָכִים עֲקָלְקָלוֹת
חֻקִּים פְּתַלְתוֹלִים
וּמַבָּטִים חוֹרְשֵׁי רָעָה.
אָנוּ מִתְרוֹשְׁשִׁים. מִתְרוֹקְנִים.
מִסְתַּפְּקִים בַּקִּיּוּם שֶׁעֲדַיִן מוּתָר,
מִתְנַחֲמִים בַּיֵּאוּשׁ הַמֻּכָּר.
לְהִוָּלֵד בְּמָקוֹם בּוֹ הַיֵּאוּשׁ שׁוֹנֶה
כְּבָר אִי אֶפְשָׁר.
דצמבר 2011
רות, השיר הזה נוקב לב, כתוב לעילא, אך אודה ללא בושה כי הוא דיכא אותי נורא. אין ולו קרן אור יחידה להתנחם בה – לא באמת.
ענת,
השיר הוא ניסוח [ספונטני, אצלי] של תחושות. אם הניסוח מוצלח, דייני.
תודה ושבת שלום
רות
רות,
כל מה שכתבת ועדיין יותר גרוע.
למשל, אין שופטים בירושלים, את יודעת?
בייניש חזקה כמו ברזל. בתככים אין עליה, נדמה לי שהיא גם לא כל כך גרועה כשופטת.
אבל, חיים כהן היא בטח לא.
וגם אהרון ברק היא בטח לא.
ואם יש מאבקים בין בית המשפט העליון לבין הממשלה, איזה קיום כבר אנחנו מבקשים לנו כאשר החזון הציוני כבר מזמן התרסק לנו מול העיניים.
את יודעת, אבי נקבר ליד קיבוץ כברי ליד נתיב השיירה. יש שם אויר טוב ונוף נהדר. אבל מה לו ולמקום הזה כאשר כל החיים שלו גר ברמת גן.
ואם במקרה הוא ירצה לחזור הביתה. את יודעת כמה זה רחוק?
איך הוא יגיע? ואם יהיה חושך זה אפילו מסוכן, כי הוא היה איש קטן כזה במידות ובזמן האחרון בכלל הוא רזה המון.
באמת יאוש. וכמה שתכתבי, וכמה שחוה תשיר שהיאוש בלונדון נעשה יותר נוח.
אין על היאוש הישראלי.
פשוט אין עליו.
תגידי רות, ישראל במקרה נמצאת באפריקה? אולי יש איזו טעות במפה ואנחנו ליד סומאלי?
טוב כבר לא יצמח מכאן.
את בטוחה שזה יאוש, ולא איזה פרדוקס במקרה?
חוה
חוה
הי חוה,
מה שאת כותבת מעניין ולרוב נכון. אך השיר אינו דווקא על היאוש הישראלי אלא על זה שלי. אם מזדהים עמו, וזה מצער, הרי הוא בבואה למצב אנושי כללי. כאן, במזרח התיכון ובכל יבשת מיושבת.
צר לי שלא עניתי מיד.
רות
על זה כתב כבר בזמנו משורר אחר:
מילים: חנוך לוין
שלום
אני נוסעת
אני לא רוצה
שתלוו אותי הלאה
לא שיש לי אשליות
בקשר ללונדון
לונדון לא מחכה לי
גם שם אהיה לבד
ואולי זה כבר לכל החיים
להיות לבד
אבל בלונדון יש יותר סרטים
בלונדון יש מוסיקה טובה
בלונדון טלויזיה מצוינת
בלונדון אנשים יותר אדיבים
כך שהייאוש נעשה יותר נוח
אתה מבין?
הייאוש נעשה יותר נוח
אתה מבין
אם למות כמו כלבה
אז לפחות הטלביזיה
תהיה טלביזיה
תודה גיורא,
עכשיו אני יודעת מה מקור הביטוי "היאוש בלונדון יותר נוח…" הוה אומר: היאוש הוא מנת חלקו של הריאליסט…
שבת שלום
רות
הי גיורא,
בטוח שידעתי שחנוך לוין כתב את המילים. אבל, אין עליך, פשוט אין.
אז מה עושים עם יאוש שכזה.
או שצוחקים בסרקזם,
או שבוכים.
חוה
אגב, אני ממליצה בחום על תכנית הטלוויזיה דה וויס. אביב גפן טוען שהוא טיפוס דיכאוני.
רק שלומי שבת קצת לא כל כך לעניין בעיני. אבל מי אני שאקבע.
ואתה להמלצות שלי לא תשמע
זה על בטוח.
חוה
רות יקרה,
ולמה אלי לא הגבת?
חוה
גם אני רוצה משוב.
חוה יקרה, הגבתי לעיל.
את מתייחסת למצב הישראלי כיוצא דופן. סעי לאפריקה, שם נורא לא פחות. ובכלל אני כותבת על עצמי בעיקר…
רות היקרה,
טוב שהבהרת שזהו יאוש אישי.
אני, על שלי ויתרתי לפני כל כך שנים דווקא בגלל בית המשפט בארץ.
נאלצתי לשרוד כל יום מחדש.
אולי הרבה זמן שאני בכלל לא מרשה לעצמי להרגיש.
אולי אני צריכה לכתוב שגם להרגיש אלו מותרות שאין לי. ולכן, אני בורחת לאסטתיקה, לפוליטיקה, למה לא.
אבל עכשיו, אני רק שואלת למה זה צריך לכאוב כל כך.
פעם היו לי תקופות שהיו לי חיים טובים. אבל זה היה פעם.
חוה
חוה חוה,
לברוח לאסתטיקה ולהרהורים שונים זה פתרון יעיל. לא פעם ניתן לשקוע במשהו שהוא במציאות ומושך מחוצה לה ומאפשר נועם, או ביטוי.
מקוה שחייך ישובו לטוב
רות
נכון ועצוב ושבת שלום 🙂
תודה ריקי, שבוע טוב.
שיר נפלא
משפט יפה וחזק להתחיל ולסיים שיר
לְהִוָּלֵד בְּמָקוֹם בּוֹ הַיֵּאוּשׁ שׁוֹנֶה
כְּבָר אִי אֶפְשָׁר.
רק ילדינו יכולים
למשל הבת שלי רוצה להביא את ילדיה בארץ אחרת
היא צעירה ועדיין יכולה
כי צריך להוולד או לחילופין להגיע למקום בו היאוש שונה
בגיל צריך כי אחרת זה כמו מוות ולידה מחדש
ובגיל בוגר כמו שלנו זה בעייה
לפעמים כשאני מדבר על כך שאני רוצה לעבור למקום אחר
אומרים לי חברים
״אבל גם שם זה ככה״
אז אני עונה;
״ שם זה לא שלי״
כלומר היאוש שם יותר נוח
לדוד,
הבת שלך צודקת בהחלט.
ואתה תחזק את ידיה.
וגם את צודק
חוה
שבוע טוב דוד
לא המלצתי לעזוב, השיר תוהה ומתאים לכל נקודה על כדור הארץ.
רות
אכן כך רות יקרה מסתפקים בקיום המותר ואין ממש לאן לברוח.תודה על השיר
עפרה
שבוע טוב עפרה,
תודה על תגובתך.
מקווה שלא היטלתי בך יאוש מיותר.
רות
לגמרי. להביט נכוחה. שיר חכם .
מירי יקרה
תודה.
רות
אני לא מאמינה שיש מקום עם יאוש שונה – חוסר אונים מול מצב מעורר אצל כל בני אנוש תחושות דומות של יאוש.
מעניין שבשיר שלך היאוש העמוק ביותר הוא מעצמנו – מהנזק והכאב שדרכי האדם וחוקיו ממיטים על החברה והסביבה.
שבוע טוב,
תמר
צודקת בכל מילה.
שבוע טוב תמר
רות
היאוש הוא אותו יאוש רות היקרה
אותה הגברת בשינוי אדרת, רק שתפיסתנו את המציאות היא שהופכת יאוש אחד לנוח ואת השני לשאינו נוח
בסופו של דבר כל יאוש יסודו בעפר המושך למטה בין אם הוא מכוסה משי או שק.
שירך רות היקרה עורר בי הרהורים
אני רוצה להולד מחדש לתוך שמחה ,שמחה כזאת שעולה מאליה לא תלוית זמן ומקום
פשוט שמחה
מצרך יקר מאוד
חנה יקרה,
נוסף לתבונה, השמחה שאת משרה בדבריך משפרת מצבי רוח שהם בפירוש תלויי העצמי.
תודה על חכמת הלב והרגש.
רות
רות הי,
אני רואה בשירך את השאלה הפילוסופית — האם עולמנו הוא הטוב שבעולמות (כמו שלייבניץ סבר).
נראה כי את מצרה על כך ותוהה — אולי יכול היה עולמנו להיות טוב יותר.
אני רואה בשירך גם את הנחמה המסויימת, שאחרי ככלות הכול אולי לא היינו רוצים להיות אחרים משאנו (גם אם היינו יכולים).
יפה ומעורר מחשבה — צדוק
שלום צדוק,
כמה יפה ונכון ניתחת את השיר. זה מה שיש. ואולי, לו היינו בעולם מוצלח יותר, היינו תוהים עליו ולא מסתפקים בו…
תודה
רות