מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
מלך סדום
מֶלֶךְ סְדוֹם שָׂמֵחַ, הַחוֹב לְאַבְרָם נִפְרָע:
בְּפַאֲתֵי הָעִיר בָּנָה הֶעָשִׁיר בַּיִת.
הַבָּנוֹת- מְאוֹרָסוֹת.
רְצוּצִים מִבּוֹרוֹת הַשִּׂידִים בַּדֶּרֶךְ
מְבַקְּשִׁים לַנּוּחַ –
אִלְמָלֵא הַשְּׁלִיחוּת הַדְּחוּפָה
הִגִּיעוּ שְׁנַיִם.
הֵם בָּאוּ לָאִיש שׁלֹּא חָפֵץ לִבְלֹט
הוּא נִמְלַט
אִשְׁתּוֹ נִתְקְעָה
וּבְנוֹתָיו – סוֹף הָעוֹלָם.
2011 דצמבר
יופי של מדרש שירי, זווית חדשה ומאירה לסיפור המקראי חשוב כל כך שהקול הנשי יבקע ויאיר את נציב המלח.
שלום משה,
תודה על תגובתך לסיפור מנוסת לוט ומשפחתו מסדום. כפי שאני ציירתי, הרבה לאחר מעשה.
משובח :נהיר , צלול וחותך
שלום מירי, צלולה וחותכת.
תודה
רות
שלום רות
שיר מעניין
נראה שאברהם ניצל את הכאוס באיזור כדי לאיסוף רכוש לא לו
והנסיבות איפשרו לו לברוח
הייתי מצפה ממנו שישמור יותר על אישתו מאשר על רכושו
שלום דוד,
השיר הוא על לוט ומנוסתו מן ההפיכה. על אברם מסופר שכאשר פדה את מלכי האזור משוביהם לא לקח שרוך נעל…
את צודקת רות התכוונתי ללוט
היי דוד "בראשית פרשת וירא פרק יח" -המלאכים שבאו לבשר על הפיכת סדום פרק מרתק שווה קריאה
ואברהם -ספירת החסד ,לא איש כמוהו יברח
ורות, שירך יפה
הבאת את התנ"ך אל מציאות חיינו
והמילה שידים -יפהפיה- שדות או שמא סיד
אהבתי
שלום חנה,
תודה על ההפניה לדוד, ועל הרמזים שגילית בשיר.
רות
היי רות
אני מסכימה איתך זה ספור שיש בו את המורכבות של החיים,
משום מה האישה פה לא ידעה להמחט, לא היה לה את החוש השישי…
אני אוהבת את הבחירה שלך נתקעה.
אם אדבר עלי, זאת משימה יום יומית לא להתקע, אני אוהבת את הבוף
הבנות שלו סוף העולם.
אמיתי ווקולע למה שהיה.
להתראות טובה….
שלום טובה
שמחה שאהבת את הביטויים "העכשוויים" למצבים נצחיים.
כל טוב
רות
אהבתי רות את המבט שהענקת ללוט וחבורתו
עפרה
תודה לך עפרה על תגובתך לשיר בגלגולו הנוכחי.
רות
מי לא חווה את הרצון להתיישב בצד (ועוד בתנאי רווחה) לא לבלוט, להימלט לתוך מציאות של "לא ראיתי, לא שמעתי, וממילא מה אני יכול לעשות".
את מזכירה לנו שדרכה של המציאות להשיג את כולם ואת מחיר האדישות עלולים לשלם הקרובים לנו ביותר.
תמר
שלום תמר,
זווית הראיה שלך מרתקת בהקשר לשיר ולסיפורו של לוט שלא בדק בציציותיהם של אנשי סדום.
ככה גם היום. מה נשתנה? אבחנה חודרת למצב ואני מקווה כי גם לשיר.
תודה
אני מבקש להוסיף לעניין את מה שקוראים מורי הספרות: אמצעים אומנותיים. במקרה זה את ההומור המקאברי, המופיע גם בשיר "מקראי אחר"
http://poetryplace.org/index.php/online-magazine/2005/gilayon-6
שימו לב לשורות החותמות:
הֵם בָּאוּ לָאִיש שׁלֹּא חָפֵץ לִבְלֹט
הוּא נִמְלַט
אִשְׁתּוֹ נִתְקְעָה
וּבְנוֹתָיו – סוֹף הָעוֹלָם.
במילים לבלוט ונמלט -נמצא את השם "לוט"
איזה יופי של פער יש בין הסיפור הטראגי "המקראי" לבין משלב הלשון שמשחק בין הלשון העתיקה לסלאנג הנוכחי:
למשל "אשתו נתקעה"
או: בנותיו- סוף העולם.
אכן, לפי הסיפור במקרא, בנותיו של לוט שכבו עם אביהן כי חשבו שהגיע סוף העולם.
אך ביטוי זה נושא בחובו גם את הסלאנג הנוכחי כשאומרים על משהו : סוף הדרך או סוף העולם ודווקא מתכוונים למשהו חיובי.
שבוע טוב
גיורא
שבוע טוב גיורא,
משחקי המילים שקופים בעיני מומחה לתנ"ך, לצד כישרונות אחרים. תודה.
שמחתי על תגובתך, והופתעתי מן הקישור ל"אדוניבזק" ב"כתובת" שאותו לא היכרתי, גם לפי התאריך. האם זו חוברת? האם הגעת פעם ל"מקום שירה"? בשעתו קראתי שם כמה שירים, והיו שם ערבי שירה ראויים.
שוב תודה
רות
אהבתי את הגרסה האקטואלית הזאת לסיפור סדום.
סליחה על בורותי, אבל מה זה
הַשִּׂידִים? הגדלתי מאוד לראות אם אני קוראת את הניקוד נכון ואני לא מבינה את המילה הזאת.
בוקר טוב רות,
לפעמים אני מפספסת יצירות של כותבים שאני אוהבת כאן, והחלטתי להיכנס לבלוג שלך ואבוי אכן, פספסתי שני שירים.
ביליתי שעה ועוד בשחזור סיפור לוט, אשתו ובנותיו, והשליחים.
את השם המוצפן לוט גיליתי כמובן, גם את אשתו שהפכה לנציב מלח ועם בנותיו ידוע לי שהיה גילוי אריות.
בדקתי את כל הפרשה. והמלאכים היו שלושה שבאו לבשר לשרה על לידת יצחק ותחינתו של אברהם על אנשי סדום.
לא אלאה בסיפור כל הפרשה, אלא רק את תחושותיי. להזכירך, כתבת לי פעם שאת כותבת גם על נושאים אחרים ואולי זה אחד מהם. סיפור סדום הוא סיפור מיתי אפוקליפטי משהו. כמו מסוג המבול, או האש. אבל אני חשה שוב את השילוב של הסיפור הקדום עם ימינו אלו גם כהתהוות וגם כהשפעה.
דווקא את בנותיו בסוף העולם פרשתי לפי איסור גילוי העריות.
נכון, בנותיו של לוט רצו אולי לשמור על הגזע האנושי לאחר סקרנות האישה – אבל מעשיהן זרקו אותם אל סוף העולם ואולי על קשרים בין אנשים
ואולי על קשרים בין אבות לבין בנות או בנים. מן הבחינה הזאת שוב הסיפור הזה על השליחים הבהולים הרי שהם מגיעים שוב לבשר על הגירוש מגן העדן בשל חטאי האדם.
הגירוש מגן העדן גורם לאיזה סוג של תוהו פיזי ואנושי בגלל חטאי האדם – פריצות, תאווה לכסף, ומה לא מפרק את משפחת האדם בכלל.
אהבתי מאוד את הבית הסוגר שכתוב בכל כך הרבה חכמה. גם מכיוון שאפשר להבין את השיר כל כך הרבה משמעויות.
לא פלא שכל הפרשה יצרה תמונות וציורים רבים לאין ספור וכל הסיפור חידה הוא.
אגב, יש כאן גם את ההיפוך של המיתוס האורפאי. המבט האחד לאחור הוא שהוביל חזרה אל השאול.
אמרתי כבר הרבה משמעויות ועושר.
תקצר היריעה מלכתוב.
כל טוב לך רות,
חוה
בוקר טוב חוה,
שמחתי על דבריך בפענוח השיר.
הערה, כיוון שאת העלית את הפן האורפאי, הרי שכאן הוא באמת מתקיים כי אורפיאוס לא התאפק והביט לאחור, ממש כמו אשת לוט,,,
במקור בבראשית מגיעים אל לוט רק שני מלאכים, מתוך השלושה, כיוון שאחד בישר לשרה על הריון, ושליחותו תמה…
רות
שבוע טוב לוסי,
תודה על דבריך.
המלכים מעמק הירדן שאותם הציל אברם מיד רודפיהם, פשוט נפלו בבולענים של היום, כלומר בורות שנפערו, שנראו כמו סיד [שיד]. זה היה הרמז הראשון לרעידת אדמה עצומה [השבר האפריקני, כמדומה] שמחק את היישובים באיזור והותיר מלח ונציבי מלח. רק מי שמצאו מסתור במערות בהר, כנראה נצלו, סבורים שסוף העולם הגיע.
זה סיפור משפחת לוט וסדום ועמורה.
רות
רות יקרה,
יש לי עוד להוסיף. זה מאוד מוזר שיר קצר וחובק עולם ומלואו. לא אעשה זאת כעת, ואולם שידים מתקשר גם עם שיטים שנמצא בדיוק או בערך באיזור.
רוצה להוסיף עוד במובן המיתי והאפוקליפטי, אבל אעשה זאת אולי אחר כך.
כדאי לעיין בדבריו של מרצ'ה אליאדה שהיה חוקר רומני שהתמקד בחזיונות אפוקליפטיים. כאשר מים ואש הם בן האופיינים שביניהם.
אגב, מדברים על מטיאור שנפל בסביבה משהו בסביבות שלושת אלפים חמש מאות ומשהו לפני הספירה.
כפי שאמרתי שיר קצר שמחזיק מרובה הרבה.
חוה
אני אוהבת שמגרים אותי לבדוק דברים להחכים ולהשכיל.
חוה יקרה,
השיר הוא על תכונות האדם. באשר להיסטוריה משוערת, מירצ' אליאדה הרומני [יהודי] עסק גם במחזוריות אצל הקדמונים יום-לילה ואצל היהודים מחזוריות שנתית ואח"כ היסטורית וזה מרתק כמובן.
המשקעים ומבנה עמק הירדן וים המלח הם חלק מן השבר הסורי אפריקני שהיה רעידת אדמה שהותירה אותנו עם ים המלח, הירדן, בכנרת והמשך בסוריה.
עצי שיטים יפריעו למלך סדום ועמורה ליפול לתוכם, שמתוכם ניצלו בידי אברהם.
טוב, תענוג לעסוק בתולדות כדור הארץ והאדם כמו גם בתורה ולו אגב שיר קצרצר.
רות
רות יקירתי
מה אני יכולה להוסיף לך שאת אינך יודעת. פתאום הידע שלי נראה לי כל כך מוגבל! על אמת. אגיב דבר דבור על אופניו.
השורות הפותחות של השיר מדברות על מלך סדום שבונה בית בעושר ובכסף ובנותיו מאורסות – במובן מסויים מזכירה ההתחלה את מגילת איוב המספרת ופותחת באיוב שהיה עשיר גדול.
העושר הוא הענין המרכזי, לאחר שנפרע מאברהם התפנה מלך סדום לעשות לביתו – רק בסוף השיר הדגש על לוט, אשתו, ובנותיו רומזים לסיפור הנורא של פרשת סדום ועמורה שאינה נזכרת בכל השיר כולו.
הדגש הוא אכן על תכונות האדם וגם על התמונתיות. ולכן הלכתי לפרשת "וירא" והמשכתי לסיפור סדום ועמורה. כל מה שנגלה במקרא – אינו מתואר בשיר כלל. השליחים רצים אבל השיר אינו מתאר למה השליחות ומה הדחיפות.
בסטרוקטורליזם הספרותי פערים כאלה נדרשים למילוי. הקורה התם שאינו מכיר את הפרשות במקרא אכן יכול ליפול בפח היקוש!!!
מילוי פערים היא סוג של תיאוריה ספרותית המניחה לקורא להשלים כפי יכולתו, ידיעתו. במובן הזה יש קורא אידיאלי, מיומן, והיום מדברים על הקורא המצוי.
טרם פתחתי את הפרשה משכו אותי בנותיו של נוח שהן בסוף העולם. סוף העולם הוא אולי מונח חנוך לוויני כזה. לי אישית נתפס הדבר כקרע משפחתי נוראי.
ואכן, הפרשה מדברת על שתי אפשרויות האחת, הצלת האנושות, השנייה שלוט עצמו היה רוב הזמן שיכור וכל העניין עם בנותיו הוא עניין הפריצות של לוט ובנותיו.
כאשר קוראים את הסיפור עצמו במקרא חושכות העיניים למקרא חטאיהם של אנשי סדום, על רצונם לפגוע גם בשליחים עצמם ולבסוף כמובן העונש.
חורבן סדום ועמורה. כאשר מבקשים לדעת מה אירע שם כל חיפוש מלווה בתמונות אדירות של אש רותחת, אבנים חשיכה ואנשים נסים. כל צייר, כל דור ויכולתו. הזכרתי את המטיאור, כי לי אישית יש עכשיו סוג של עניין ביקום הבינכוכבי. בתיאוריות כמו אלו של יקומים מקבילים, מהירות האור, מאיץ החלקיקים ועוד… מים על המאדים….
מירצ אליאדה קראתי אותו בהקשר של מיתוסים ארכיטיפיים שעוברים בין תרבויות. כאשר רוב התרבויות החלו כאשר היה בהם מבול נוראי – פרשת נוח, או אש ולבה רותחת. מכל אסון טבע כזה נותרים תמיד שנים גבר ואישה והם אלו שעתידים להמשיך או להתחיל מחדש את העולם הזה ואת החיים האנושיים.
אצלנו קיימת כמובן פרשת המבול ונוח. אבל כאן ראיתי גם אש. שוב הפריע לי העניין עם הבנות ואיני יודעת כרגע למה את התכוונת, לא ראיתי את בנות לוט כצדיקות מכיון שגורל כל המשפחה מובלע כמו שמו של לוט.
המוטיב האורפאי הוא מוטיב היצירה. באותו הרגע שאורפאוס מתבונן אחורה ואורידיקי נעלמת זהו הרגע בו בעצם נוצרת היצירה. זהו המבט אותו המבט שבעצם מבשר על מותה הסופי הטוטאלי של האהבה, אורפאוס מעתה יכול לשיר, לכתוב, לחלל עד אין סוף על אהובתו לרבות לחוש רגשות אשמה. אשתו של לוט הפכה לנציב מלח. אולי כוחו הנאדר של הטבע כפי שאת רות כותבת עליו הוא העוטף את כולנו אליו לטוב או לרע.
לכל אלו התכוונתי במישור המיתי והארכיטיפי. וממך למדתי שיש לי עוד מה ללמוד
חוה
בוקר טוב חוה,
שמחה שאת מתעניינת בכל הדברים המרתקים גם אותי מזה שנים.
עלי לתקן אי הבנה קטנה בשורות הראשונות של השיר [אפשר לבדוק בראשית]: מלך סדום היה "חייב" טובה לאברם שהושיע אותו ואת מלך עמורה במלחמה גדולה, ושהעלה אותו מבור השיד שלתוכו נפל וסירב לקבל תמורה. לפיכך, כאשר לוט מגיע "ויאהל עד סדום" הוא אינו מסלק אותו, ולא רק בשל עושרו שאינו פוגם בסדום, אלא בשל חובו לדודו, לאברם. האיש שבנה בית בסדום ואירס את בנותיו הוא אפוא לוט, ואליו באו השליחים להצילו.
טוב, האיזור מעורר מחלוקות עד ימינו, ואנשי סדום [חברות האשלג] מתעשרות על חשבוננו ועל חשבון משאבינו ואין פוצה פה ומצפצף…
רות
תודה על ההערה רות.
וההארה.
איני יודעת איך לומר. יש גם סברה מבחינת מבוא למקרא שספר בראשית הוא מן ישות עצמאית שחוברה סיפורים, סיפורים.
אבי הלך אתמול לעולמו. יש סיפור של צ'כוב "מועקה", נדמה לי שמספר על העגלון שנוסע ומסיע ברחבי מוסקווה או פטרבורג או שמא זו אותה העיר או כל עיר אחרת, והוא מבקש להשיח ואיש אינו שומע.
אולי בגלל הערכתי אליך, אולי בגלל נסיונך, עומק רגשותיך כתיבתך.
ואני כעת כאשת לוט הייתי.
קפואה על מקומי
סליחה, לא רוצה להטריח
חוה
חוה יקרה
צר לי על מות אביך, על אבלך, על המועקה. מכירה זאת, לצערי.
באשר לסיפור "מועקה", קראתי אותו, הוא זכור לי. אם תרצי, תוכלי לשתף אותי, בכתיבה ישירה אלי.
רות