עֲטוּפִים עֲנָנוֹת בִּצְנִיעוּת קוֹדֶרֶת
הָרִים לוֹטְשִׁים עֵינֵי קֶרַח זֶה בַּזֶּה.
בַּמוֹרָד –
שֶׁלֶג מְפַכֶּה
וּכְבָר אֵזוֹב וּפְרָחִים וְעֵצִים וָעֵשֶׂב,
לֹבֶן נִגָּר בִּתְכַלְכָל קוֹפְצָנִי
מְרַמֵּז כִּי נִתָּן לְהִשְׁתַּנּוֹת.
תשס"ב
תמונות יפהפיות של הטבע בקפאונו ובזרימתו
והשינוי והתנועה הם מהות החיים
היי רות
סוף השיר מופלא, בנפש באין סוף של הנפש… הטבע הלזק בהתחלה יוצרים את עוצמת הנפש.
להתראות טובה
תודה לכן חנה וטובה יקרות על התגובות.
רות
יפהפה. חשבתי בהתחלה על הניגוד בין ההרים הקבועים והנצחיים, מול ההשתנות של האזוב והפרחים. ואז בשורה האחרונה התקווה הגדולה, ואפילו ההרים יכולים להשתנות.
לוסי יקרה, בתנאים הנכונים הכל יכול להשתנות, ולטובה. שבת שלום.