מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
* * *
קָרָאנוּ לוֹ הַמּוֹרֶה לְצִיּוּר
וּפַעַם אַף הָלַכְנוּ לְתַעֲרוּכָה.
מוּל דְּיוֹקַן פֶּחָם שֶׁל נַעֲרָה בְּהִירָה
וְשֶׁל נַעֲרָה שְׁחוֹרַת עֵינַיִּים וְשֵׂעָר
יָדֶיהָ מוּנָחוֹת עַל בִּרְכֶּיהָ –
שָׁאַל בְּאֵיזוֹ מֵהֵן אֶבְחַר?
הֵצְבַּעְתִּי.
– אֲבַל בַּזּוֹ יֵש הֵבָּעָה וּתְנוּעָה, אָמַר.
לְיָמִים הָיָה לְאָמָן יָדוּעַ
שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמוֹ
–הַפּוֹרְטְרֵטִים זְכוּרִים.
אִמִּי הֶרְאֲתָה לִי בְּמַגָּזִין צָרְפָתִי, צִלּוּם
פְּנֵי נַעֲרָה קוֹדֶרֶת מְעַט.
– זוֹ אַתְּ.
הַבְּהִירָה מַזְכִּירָה לִי עֲדַיִן
אֶת חֲבֵרְתִי הַטּוֹבָה אָז.
הִיא מֵתָה אַחֲרֵי נִשּׂוּאֶיהָ.
תש"ס
גם אני הייתי מציירת אותך אז ועכשיו. ונישואין? קשה קשה….
מירי יקרה,
מעניין מאוד איך קראת את השיר.
רות, אני אוהב את השיר, אבל אינני יודע למה.
תודה עקיבא. הזכרונות צצו.
הדיוקן המצוייר יותר נצחי מבעל הדיוקן
חנה יקרה
לזכרונות יש ממשות ניכרת בחיינו. סקיצות של תלמידי ציור, צילום, מילים של מישהו ומערבולת.
והקורא- מערבל מחדש את המילקשייק שותה ומשמיע קול של הבנה והנאה
אכן הזכרונות ארכיון הזמן הזה מעניקים לנו סוג של נצחיות
צ"ל: הזכרונות בארכיון הזמן הזה- תיקון טעות מלמעלה
חנהיקרה
התמונות המבזיקות בזיכרון הן אכן ארכיון הזמן. תודה.
אירוניה דקה משוכה על פני השיר הזה, העוסק בתעתועי הזכרון (הצייר הידוע ששמו נשכח) והגורל. את מה ,ולמה אנחנו זוכרים,(בין היתרההערה הארסית משהו של האמא) ואת מה שוכחים.
האירוניה באה לשיא בתאור גורלה השחור של "הנערה הבהירה".
תודה לך גיורא, אבחנותיך חדות כתמיד.