מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
המפץ הגדול
יהי אור
ויהי אור
הַאִם כּוֹאֵב לְךָ, סְטִיבְן הוֹקִינְג
כְּשֶׁהַסְּטוּדֶנְטִים, הַמַּעֲרִיצִים וְהַקַּנָּאִים נֶעֱלָמִים
וְאַתָּה סָפוּן בַּבַּיִת עִם מְטַפִּל אוֹ שְׁנַיִם
חוֹשֵׁב עַל הָרֶגַע הַבָּא?
אוּלַי בָּאִינְטֶרְנֶט נִרְמַז מַהוּ הַכְּאֵב.
כִּי מִי יְשַׁעֵר כְּאֵבִים אֲחֵרִים
חוּץ מִכּוֹאֲבִים לְמִינֵיהֶם
בְּדַרְגוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל תּוֹבָנָה
וְיָחוּשׁ שְׁלִיחוּת דְּרוּכָה
הַנִּנְעֶצֶת כַּחֵץ בַּמַּטָּרָה
וּמְפוֹרֶרֶת כָּל טְרוּנְיָה עַל כְּאֵב אוֹ קשִׁי.
הַאִם כּוֹאֵב לְךָ?
כַּמָּה חָשַׁבְתִּי לְהִתְמַכֵּר לְמַפָּץ מִשֶּׁלִּי,
לְהִתְפַּזֵּר נָכוֹן,
בְּלִי לְהַשְׁאִיר רשֶׁם אוֹ תְּמִיהָה.
רֹב יְדִידַי וּקְרוֹבַי מְבִינִים לְרוּחִי
וּמְיַחֲלִים לֹא לְהִסָּחֵף בּוֹ,
לְהַסְבִּיר סֵבֶל אוֹ חֻלְשָׁה,
לְשַׁבֵּשׁ אֶת יוֹמְיוֹמָם.
בַּגֻּלְגֹּלֶת הַנְּטוּיָה עַל צַוָּארְךָ
יֶשְׁנָם דְּבָרִים שֶׁאֵינְךָ מַבִּיעַ
אוּלַי בִּגְלָל שְׁלִיחוּת סִיזִיפִית
הַמְּטַלְטֶלֶת אוֹתְךָ בֵּין מַפָּצִים
וּמְרוֹמֶמֶת אֶת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי
בְּהֶסְבֵּר מְסֻבָּךְ מִקּוֹדְמָיו.
לֹא דַּי לִי בְּנֻסְחָאוֹת וְתוֹבָנוֹת מַפְלִיאוֹת.
אֲנִי מִתְפַּעֶלֶת אַךְ גַּם מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְהָבִין
מְנוֹעִים וּמְנִיעִים שֶׁמְּאַפְשְׁרִים לִשְׂרֹד
בְּלֹא שִׂמְחָה מֻכֶּרֶת.
הַאִם שׂוֹחַחְתָּ פַּעַם עִם פְּסִיכוֹלוֹג?
תַּעֲרֶֹבת הַתְּרוּפוֹת בִּמְזוֹנוֹתֶיךָ מְרַתֶּקֶת.
אַךְ יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁמְּוַתְּרִים
וּמְרִימִים יָדַיִם (בְּאֹפֶן צִיּוּרִי)
מִחֹסֶר מַשְׁאַבִּים פְּנִימִיִּים וְחִיצוֹנִיִּים.
הַאִם אַתָּה מְאֻשָּׁר?
הַשְּׁאֵלָה, כַּמּוּבָן, אֵינָהּ הוֹגֶנֶת
כִּי מַהוּ הָאשֶׁר חוּץ מֵרְגָעִים,
חִיּוּךְ שֶׁל תִּינוֹק,
טִיּוּל בְּשָׂדֶה פּוֹרֵחַ,
גִּלּוּי לֵב שֶׁל אַחֲוָה.
אַחַר-כָּךְ הַגּוּף מִתְפּוֹרֵר בְּקֶצֶב מִשֶּׁלּוֹ,
הַזִּכְרוֹנוֹת מִשְׁתַּבְּשִׁים,
מַצְמִיחִים אֵיבָרִים מִפְלַצְתִּיִּים,
טוֹרְדִים אֶת שְׁעוֹת הָעֵרוּת כְּאֶבֶן סִיזִיפוּס
מַבְעִיתִים אֶת הַחֲלוֹמוֹת.
פְּרוֹפֵסוֹר יָקָר, מַהֵם חֲלוֹמוֹתֶיךָ?
לְמִי אַתָּה מְסַפֵּר עֲלֵיהֶם?
הָאָמְנָם אַתָּה מְנַצֵּל אֶת שְׁעוֹת הָעֵרוּת שׁלְּךָ
(הַפְּנוּיוֹת מִטִּפּוּל)
לִיצִירָה?
מוּזָר לְכַנּוֹת מַפָּץ יְצִירָה.
מִן הַסְּתָם יֶשְׁנָם מוּנָחִים חֲדָשִׁים,
מְדֻיָּקִים יוֹתֵר,
קְרוֹבִים יוֹתֵר לַבְּרִיאָה.
אֲבָל אַתָּה לֹא תִּשָּׁכַח.
פָּרַצְתָּ לְחַיֵּינוּ בְּאֵלֶם מְמֻחְשָׁב,
רוֹצֶה לְפָרֵשׁ מַשֶּׁהוּ נִשְׂגָּב בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.
וְנוֹתַר סִפּוּרְךָ הַמְרַתֵּק,
שׁוֹנֶה מִנְּיוּטוֹן, הַתַּפּוּחַ וֶאֱמוּנָתוֹ הַחַפָּה,
שׁוֹנֶה מֵאַינְשְׁטַיְן וַחֲבִיבוּתוֹ הַקּוֹרֶנֶת,
בְּמַסָּה וּמְרִיבָה עִם הָאוֹר וְהַחֹמֶר בְּעַקְמוּמִיּוּת הֶחָלָל וְהַזְּמַן.
וַאֲנַחְנוּ מִסְתַּחְרְרִים סְבִיבְכֶם בְּאֵימַת הָרִיק,
הַחוֹרִים הַשְּׁחֹרִים,
מַסָּעוֹת לִיקוּמִים אֲחֵרִים בְּגוּף אֱנוֹשִׁי מִתְפּוֹרֵר.
הַאִם כּוֹאֵב לְךָ, סְטִיבְן הוֹקִינְג,
כְּשֶׁהַסְּטוּדֶנְטִים וְהַמַּדָּעֲנִים פּוֹרְשִׁים לְחַיֵּיהֶם
וְאַתָּה בַּחֶדֶר, בְּגוּף אֱנוֹשִׁי,
מוּדָע?
אֲנִי חָשָׁה בִּכְאֵב הַזּוּלָת
זֹאת מְיוּמָנוּת שֶׁפִּתַּחְתִּי עַל כָּרְחִי
וּבָרוּר שֶׁהָיִיתִי מְוַתֶּרֶת,
נְסוֹגָה,
מִתְפּוֹרֶרֶת.
וְאַף כִּי אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ כָּעֵת בְּהַעֲרָצָה שְׁלֵמָה
אֵינֶנִּי בְּטוּחָה שֶׁלֹּא אֲנַסֶּה לְקַדֵּם מְעַט
אֶת הַמַּפָּץ שֶׁלִּי.
2008
רות שלום,
יפה מאוד מובעים האחווה, הכאב והצער על כאב הזולת ושותפות הגורל עימו (בהיות כולנו מוגבלים תחת שמי המפץ הגדול).
תודה — צדוק
תודה לך צדוק על הערכתך. המפץ הוא ראשיתנו וכנראה גם אחריתנו…
רות
רות יקרה,
זה שיר אמיתי, יפה, חזק, כאילו נכתב גם על המפץ שלי, כאילו נכתב עכשיו ולא לפני 3 שנים.
שלום עקיבא, לפני 3 שנים ערך כאן הוקינג ביקור מרשים. השבוע מסתבר שמתפרסם בעברית תרגום לספרו החדש. אש הוא בחר…
רות יפהכולנו חשים וחוששים וכאילו יש גם נחמה ברוח האדם בהוקינג.
עובר קורע ומנפץ
מן הגורן אשר יגורתי
מקווה שאספיק לקטוף עוד שזיפים ולשתות מן היקב בטרם
אחוה.
תודה
אבנר אריה, מן הראוי למצוא נחמה בשרידותו וביצירתו. רוח היא באדם. אתה תאריך ימים בסיפוק תהנה מפרות העצים ותלגום מן הגפן בשמחה.
המפץ שלי מתנודד. תודה.
תודה רות יקרה ( אבנר מספיק האריה זה על שם סבי 🙂 בינתיים אני מתנחם בפרי העץ ההוא והשזיפים
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=19575&blogID=295
רות יקרה
קוראת את השיר המרשים שלך וחושבת על :
"כי עוד אאמין גם באדם גם ברוחו רוח עז"
שבת שלום
ריקי יקרה
תודה לך על התגובה ועל האיזכור הנפלא משירו של טשרניחובסקי.
שבוע טוב
איזה שיר נהדר רות
מלא ידע מדעי והבנה אנושית מאידך. הלואי ויכולת לשלוח לו את השיר, אני בטוחה שהשיר היה מטפל בו פסיכולוגית היטב. אשר לגוף המתפורר המאיים עם חרב מתהפכת…מודעות שיש להדחיק אולי…
תודה רבה לך מירי. מה שקשה היא ההדחקה. לפחות לי. הוקיננג בחר לחיות כתבונה טהורה. אני מקנאה.
שיר של השתקפויות- מפץ בתוך מפץ
נגעת בכאב וב"חור השחור" בדרך מקורית ובהרבה חמלה
אהבתי את שירך, רות יקרה
שבוע טוב ומבורך לך
חנה יקרה, אהבתי את קריאתך הנבונה אודות הכאב ו"החורים השחורים" סביבנו.
ההתמודדות והבחירה הן מן הקשות שאדם עושה.