מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
נָכוּת מַאֲרִיכָה יָמִים
מְשַׂגְשֶׂגֶת
שׁוֹלַחַת פֹּארוֹת לִמְקוֹמוֹת
שֶׁלּא חַשְׁתִּי בִּמְצִיאוּתָם.
עוּפִי לָךְ, אָמַרְתִּי לֹא פַעַם,
בִּיכֹלְתִּי לְכַלּוֹתֶךְ!
תְּמַנוּנִית עַרְמוּמִית:
הַמֹּחַ הוֹגֶה בָהּ בְּלִי הֶרֶף
וְשָׁלָל לֹא תֶחְסָר.
היי רות ברוכה השבה למטע
כמה יפה וחזק שירך אירוני ומריר עם הבזקים קטנים של תקווה , אכן הנכות לעיתים היא זאת המאריכה ימים למרבית האירוניה במקום האדם עצמו, משגשגת ולוקחת שלל, אבל יש ומתעורר באדם כוח פנימי להלחם בה ולכלותה וזה העוגן שלו
ויפה השימוש האירוני שעשית בפסוק מ"אשת חיל "
"בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר"
-איזה היפוך יוצרות אירוני, רות
לרות
חנה כתבה כל כך יפה ונכון.
האירוניה הדקה שבשיר היא דרך להתמודד עם הכאב, בבחינת -אם אנחנו לא יכולים לו, נגחך אותו.
תודה גיורא על האבחנות בשיר ובתגובתה של חנה. תודה
תודה על דבריך היפים חנה.
נכות מאריכה ימים. נכות של ילדות מקופחת ונטישה ונכות של גוף פגוע ונפש ובכל זאת רעה(חברה) לי,משענת, ייחוד ותובנות לגביי ולגבי אחרים. אולי היא לי שעור מתמשך בתזכורת?
רות יקרה
התייחסתי לעצמי ומה ששירך עורר בי ונמנעתי מלהטיף ולעודד ולפסוק לגבייך , כי כבר למדתי שיש בצודע ליטול קורה מבין עיניי לפני שאני מדמיינת את האחר/ה. שירייך תמיד מעמתים אותי עם שאלות מהותיות ותודה לך על כך.
מירי יקרה, השיר נכתב כנגד הגוף הבוגדני אבל את מרחיבה את משמעותו בעליל. תודה.
רות שלום,
מעורר מחשבה – השלמות הנאבקת באי-שלמות ולעיתים אף (בצורה פרדוקסלית) מחזקת אותה למען עצמה.
יפה.
תודה — צדוק
שמחה שאהבת את השיר, צדוק. תודה לך על דבריך.
היטבת לקלוט את מהות הנכות רות היקרה. היא אכן מציאות לעצמה עם חוקים אוטונומיים, ולעולם אין באמת לדעת מהי לעצמה ומהו כוחו של המוח ביצירתה – הגדלת השפעתה ומהלכיה או דיכוים במציאות חיינו שבפועל. והאירוניה היא בהחלט כלי שליטה ותמרון. שמחה שחזרת.
ענת יקרה, פרשנותך מחד ועידוך מאידך – יותר נכון להיפך, שמחוני.
היי רותי
ושלל לא תחסר
סיכמת את הכח שחי בתוכנו, ואיננו מכירים אותו.
הוא בועט, ואת צוחקת כותבת עליו, אליו שירים.
אוהבת אותך
מאוד
טובה
טובה כרגיל שוק'קת חיים וטוב. תודה.
הנכות היא פועלת בניגוד לפעולתה. היא עצמה לא דינמיט, חופשיה ומשוחררת על גוף הולך ומשתתק.
מרגש ונוגע מאוד השיר
מעניין מה שהערת על הנכות הפועלת גם נגד עצמה. תודה לוסי.
הי רות, השורה הזו
שׁוֹלַחַת פֹּארוֹת לִמְקוֹמוֹת
שֶׁלּא חַשְׁתִּי בִּמְצִיאוּתָם.
כל כך אמיתית,
תְּמַנוּנִית עַרְמוּמִית:
הַמֹּחַ הוֹגֶה בָהּ בְּלִי הֶרֶף
וְשָׁלָל לֹא תֶחְסָר.
רק ככה כשיש לה מה לשלול היא מאריכה ימים, שירך נוגע מאד רות.
אורה יקרה, כמה נהניתי מתגובתך שלל ולשלול…
תודה, רות
רות, אני אוהב את השיר הזה, המתאר תחושותינו לגבי נכותנו האובייקטיבית או הסובייקטיבית.