מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
שקרים שספרתי לעצמי
כּמוֹ דְמוּת בַּטֶּלֶוִיזִיָּה אֲנִי מְדַקְלֶמֶת:
מַגִּיעַ לָךְ לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת,
אַל תִּתְנִי לָאֹשֶׁר לַחֲלֹף.
נִשְׁעֶנֶת אֶל חַלּוֹן אֲנִי רוֹאָה:
הִנֵּה הוּא שָׁם, בְּמִדְרָכָה אַחֶרֶת,
חֲמַקְמָק, הוֹמְלֵסִי.
בַּרְחוֹב מְמַהֲרִים אַחֵרִים
אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ –
בּוֹ יוֹשֵׁב אָשְׁרָם
מְחַכֶּה בְּסַבְלָנוּת,
עוֹד מְעַט יִמְזֹג לָהֶם כּוֹס תֵּה וְיִשְׁאַל: אֵיךְ הָיָה?
2.5.05
היי רות
שיר דוקר,
הוא ישאל איך היה?
נפלא???..
את משהו…
להתראות טובה
האושר אוהב בפייב או'קלוק שלו תה מתוק, חזק ורותח 🙂
טוב השיר וטובה הכותרת האירונית
שבוע טוב
אני אוהבת בעיקר את החלק השני של השיר (אבל גם את תיאור האושר החומק במדרכה ממול). כשיש מישהו שמחכה בבית בסבלנות, וזוכר לשאול איך היה – זה בהחלט יכול לגרום אושר. וזה באמת מגיע לכל אחד.
יהיה נחמד אם האושר ההומלסי יחכה לי בבית, ימזוג לי כוס תה וישאל: איך היה??
שיר משעשע ואירוני, רות, אבל הכאב מבצבץ.
טובה, תלמה וריקי, האושר שגרמתן לי במחי כמה מלים יעטר את ימיכן. תודה.
איזה יופי להאניש ככה את האושר. לרגע, בשבילי, הוא לבש חליפת אסירים. מפוספסת כזאת. והצליח לברוח מהכלא.
עכשיו צריך רק להאניש את הכלא.
שיר יפה, רות. מסוג הקצרים והקולעים.
רות, אין ספק שלדוברת מגיע להיות מאושרת ולו בזכות רגעי העונג הקטנים ששיריה מביאים לקוראים.
צר לי שלא אוכל להשתתף בערב שיערך השבוע לכבודך, פשוט אעדר מהארץ לרגל מפגש עם נכדי החדש, אייל, יצור שצפוי לפי נסיוני להוסיף לי רגעי שמחה .
מאחל לך שהערב שמוקדש לשירתך יוסיף לאושרך
איריס, סבינה ואהוד -תודה על המלים הנפלאות, המשמחות.
שיר כאוב, אבל השורה האחרונה מבריקה רות, היא שופכת אור הומוריסטי על האושר ההפכפך הזה
אוי האושר חמקמק..
נראה לאחרונה מטייל בדשא של השכן…
יופי של שיר
נהדר תיאור האושר כ"הומלסי" בן בלי בית. נדמה כי הוא גר אצל השכן, אך בעצם הוא מתגולל כקבצן ברחובות
להתראות
לחנה, תמי וגיורא – רוב תודות. תמיד נראה כי האושר בסביבה, רק לא זו שלי…
אהבתי רות, כמה נכון האשר ההומלסי.. החמקמק שקיים בעינינו במקום אחר
רות יקרה,
שיר יפה, שיש בו הומור, גם אירונה, ומדבר אל כולנו.
לא אראה אותך בתל אביב אלא בערב שיוקדש לך בירושלים, ולפני כן– בסדנה לשירה.
תודה על השיר.
עקיבא
בטאת כאן רגש מוכר, שאלות ששאלתי גם את עצמי.
למה האושר שלך הומלסי? למה לא רוצה להשתכן במעונך?
למה רק העצב מוזג לנו את כוס התה ושואל איל היה?
שיר מרגש.
רות יקרה, מן התגובות לשירך מסתבר שאצל רובנו אם לא כולנו האושר הומלס, מסתובב לו בחצרות הבתים ורק נידמה לנו שאצל אחרים הוא גר ואפילו מוזג להם כוס תה מתוק, האם זה מנחם? לא יודעת . השיר האירוני הניפלא שלך כואב ומעלה חיוך מריר משהו. בהצלחה בערב שלך ולכבודך, מצטערת שלא אוכל להגיע, אך אשמע הדים, בטוחה שיהיה מרגש.
תודה מקרב לב לעקיבא, לוסי ואורה, על הדברים מקרב לב. אגב, אורה, האושר מוזג תה לאחרים, שלנו-נותר בחוץ, הומלסי. אולי כדאי שנפתח לו דלת ונזמין אותו להיכנס. אולי הוא ביישן?!
אני מקוה שאנשים אלו..ם הגיבורים מן הטלוויזיה. לפחות מישהו כן יהיה מאושר.
שיר יפה.