רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
רות יקרה. זאת פעם שנייה שזה קורה לי היום. שאני מרגישה שיש חיבור בין הפוסטים של הכותבים, הכל כך שונים. זה קרה לי עם יהונדב ותי, וזה קרה לי עם לי ועם אליענה, ואצלך, אני כל כך מרגישה שזה מתחבר לסיפור שלי. רק שאצל עירית שלי, בסיפור, לתנועת המחוגים הפנימיים שלה יש שאון אדיר.
איריס חביבה,
תחושות כאלה נפוצות אצל אנשים רגישים השקועים ברעיון ובגלגוליו עד שהכל כביכול משתבץ ליחידה משותפת של קרבה רוחנית.
אח, רות, לו ניתן היה לנוס מכרונוס אל איזה "מרחב מכונס" (מרחב מוגן?), היינו ניצלים מפגעי הזמן…
בשיר המעניין הזה הכותבת מנצחת את אל הזמן.
תלמה, אנו שוחים ומדשדשים בפגעי הזמן
מה פלא שיוונים קדמונים הקדישו לו אלהות…
שיר יפה מאד
נצחון הרוח על הזמן ופגעיו. לא מאבק מבוטל בכלל.
ריקי ומירי חביבות, שמחה שהשיר נראה לכן ורעיון המאבק התמידי בזמן שזור במהותנו.השאלה היא אם ניתן להתעלות על הקשיים הניצבים במהלך חיינו הקצרים.
מאד מאד יפה השיר הזה.
יפה ההנגדה בין הזמן החיצוני "הקוֹסְמִי" של כרונוס הממשיך לתקתק,ובין הזמן "הפרטי" שמצא "פסק זמן".
ברכות לרגל הערב המוקדש לך ולשיריך.
אשתדל להגיע ולשמוח אתך.
גיורא
שלום גיורא, ההנגדה בין זמן פרטי לחיצוני – קוסמי, מעסיק אותי יותר ויותר. האם כדור הארץ נדון לכליה עם בני האדם או שיצוץ פתרון. בינתים אנשים מתכנסים בתוכם כשבלולים או כקונכיות, אוצרים גרגר חול או פנינה איש איש לעצמו וההמשך ידוע…
אשמח לראותך בשלושה ממדים.
תודה רות.
לצערי הרב, בזמן האחרון אני מתרחב לארבעה מימדים 🙂
חזק ומדוייק כנו שעון קיר שלא עומד מלכת אף פעם!
רות, לצערי איני יכולה להגיע לערב שלך. אני מלמדת בדיוק. וכל כך הייתי רוצה לפגוש אותך
איריס, תודה על התגובה. אחשוב כאילו באת.
פחד עם המגל של קרונוס…הוא עורף את הזמן…:)
תמי, איזה פחד! עורף את הזמן או קוצר ומקצר אותו, אפילו הניסוח האחרון נשמע מורבידי…
נותר לנצל כל רגע.
היי רות
מילה פילאית
המילה מכונס מופיעה גם בשיר הניצוץ
מאוד אוהבת
שלך טובה
איי רות
הזמן. . . הזמן. . .
הבן שלי (בן 14) אמר על הזמן שהוא זקן.
מצטרף לברכות על הערב ולהתנצלויות על שלא אוכל להגיע.
רות יקרה,
שיר יפה, חזק, מרגש ומעורר מחשבה.
אשמח לראות אותך גם בערב יום רביעי 28 באוקטובר בבית הסופר בתל אביב, בשעה 20.
עקיבא
תודה לכם טובה, יהונדב [איזה שם מקסים] ועקיבא.
השיר הקטן הזה קצר כחיי אדם ומתקתק כנראה בלבכם. שמחה שנגע בכם ואשמח לראות כל מי שיוכל לבוא ולהשתתף בשמחתי.
שיר יפהפה וחכם
שיר חזק מאוד, רות, ששיאו לדעתי בסוף הבית הראשון.
תודה עודד, תודה אמיר לבי מתקתק בשמחה למקרא דבריכם.
הזמן– זה אחד הנושאים העיקריים לכתיבה וחשיבה. כרונוס כונס הרגעים– נפלא!
סבינה, הכנרת, הטבע והזמן או הטבע הכנרת והזמן, הנה לך נושא. תודה על השבח.
מסכימה עם איריס שיש חיבור נפלא בין כמה מהפוסטים. הרגע הגבתי ליעל, בעניין הזמן והגוף…
שיר נורא עצוב, מחוגי נעצרו בלי שאון…
אבל יש נחמה מסוימת מזה שבמרחב הפנימי אין מקום בשבילו.
לוסי, יש קרבה כיון שאנו כולנו עוסקים בחומר האנושי.
תודה.
טוב שאספן השעונים מתפעל בהציצו על המנגנון..כיון שאם היה מאוכזב אלים אחרים היו נכנסים
שיר מצוין
תודה על המחמאות, ישי.
שיר יפה ,רות
כמה טוב שיש מרחב מוגן שאפשר לנוס אליו מאימת כונס השעות הזה. אגב זה מזכיר לי את תמונת השעונים הנמסים המפורסמת של דאלי, ולהבדיל את חלומו של הגבור ב"תותי בר" של ברגמן על השעון ללא המחוגים, נושא כאוב.
וחרוטה בליבי ציטטה מתוך "קופסא שחורה" של עוז: הזמן אינו עובר זה אנחנו העוברים בזמן ומכאן הפחד, לדעתי מאותו כונס נכסים איום (כונס השעות)
שבת טובה .ותודה על השיר היפה ,רות
חנה, האיזכור של קופסה שחורה הזכיר לי את העליהום שהחל על ע.עוז.
אבל קופסה שחורה מתעדת את צעדינו האחרונים במסע…דווקא את תותי בר איני זוכרת לפרטיו, אם כי ראית והתפעלתי…כנראה שהכל קשור כי זה כל האדם…
תודה על תגובתך.
שבת שלום.