רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
הי רות
נפלא. גם הרגע הסופי מקבל פן של יופי אגדי.
הי רות
נפלא. גם הרגע הסופי מקבל פן של יופי אגדי.
תודה לך עליזה יקרה. שמחתי לראותך בערב.
תיאור יפה ועדין – על הזכות האנושית לבחור בסוף, על המאבק לחיים
משה יקר, הרשה לי לחלוק עליך. ההסבר להלן.
רות, אני לא רואה את הסתירה בין מה שכתבתי להסבר שלך, מלבד התוספת ההיסטורית. ובכל מקרה השיר יפה בעיני מאד
משה יקר, קראתי שוב ושוב. קיבלתי. תודה.
רות , איזה יופי את יוצקת בפינות חשוכות
שבת שלום
תודה ריקי. היה טוב לראותך.
נראה שהמיאון שבוקע ועולה מין השיר הוא סרוב לחיות מסיבה לא מוסברת.
ומקרה כזה של אדם שקץ בחייו, אכן רק נס יכול להצילו .
הבית האחרון מביא פרטים הממקמים את סיפור המעשים לפני שנים רבות – הנר המהבהב, הנוצה והאיגרת – מה שמעלה את האפשרות שזהו שיר תגובה, אולי ליצירת אומנות , אולי לארוע היסטורי או מיתולוגי
אהוד, צדקת. השיר מבוסס על אירוע כמו היסטורי: טענו כי ישו רופא חולים והוא הוזמן לרפא חולה אנוש בשם אלעזר ובאיגרות לזרוס. ישו השיב את רוחו. אני מתארת את תגובתו לאירוע לעומת זו של המשפחה. הם משתמשים בו "לסחוט" נס מישו שהיה ידוע כרופא חולים ואילו הוא מאס בסבל שבחייו… לדעתי הוא כנראה ידע שאם ינצל הפעם יגסוס בעתיד, אז מה הרוויח? טוב, פטפטתי קצת.
נראה שלא אנחנו לבד מחליטים על עתידנו. יש עוד המון גורמים סביב.
רק ברגע מתאים לכל המטריצה אנחנו נשאבים מכאן, כך אני מאמינה.
אהבתי את הנוצה המרגלת אחר הנשימה…
תודה לך תמי. הנוצה המרגלת היתה סטנדרטית לקביעת רגע המוות.
יפה שירך, רות ,יקרה והתמונה שאת מתארת כל כך פלאסטית ונוגעת: למראשותיו של גוסס הממאן לרופאיו רוצה רק שיניחו לו לחלום את חלומו היחיד, הוא עייף כבר מהמולת חייו
תודה חנה. קלעת. החולה הממאן לרופאיו. מן הסתם חש שאין ביכולתם להושיע…
רות יקרה,
שיר נפלא. מתי כתבת אותו?
עקיבא
עקיבא יקר, תודה. שכחתי לכתוב שהשיר נתחבר ב2005.
מאוד עצוב שמפריעים לו כך, ברגעיו האחרונים.
המשפחה האופורטוניסטית מחכה, הייתי אומרת אפילו מצפה בקוצר רוח אכזרית, שיהיה כבר איזה נס להתהדר בו. לא החולה חשוב להם אלא הלהט הדתי, הנס!
חזק מאוד השיר הזה!