רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
רות, אני אוהב את השירים שלך, אוהב את החיפוש, את שאלת השאלות הגדולות, את סדרי הגודל שבהם ומתוכם ולעומתם את הווה וכותבת.
ללא ספק יש כאן השילוב הבלתי מתפשר של הקיום האנושי הפעוט, בר החלוף, בחידת היקום הגדול.
אני מרגיש את הקריאה שלך, את ההדהוד והכיוונים הנפתחים ושמח להצטרף אליהם, חן.
חן חן לך חן. אני שמחה לדעת שיש קרבת נפש בתחושות כלפי היקום, אף כי אין פתרון.
רות, אני מעדיף להשאיר את זה בצריך עיון, הותירי לצעירותי המפעמת עוד פתח וצוהר…
חן
כוכבים כוכבים השירים שלך, רות, עונג לקרוא
תודה איריס על המלים הטובות.
רות, רואה שנמחקה תגובתי עם הרשומות היתרות שהסרת.
כמו ששאלתי, זה אכן לא היה סוף השיר ונוספה עוד שורה, אבל שוב השתבש פה משהו?
בכל מקרה אוהב את התמונה ואת מחוזות המחשבה שלה.
השיר עלה 4 פעמים ללא השורה האחרונה. עתה הוא שלם, כפי שנכתב. תודה על הסבלנות והמלים הטובות. התחושה היא של בדידות קוסמית.
יפה התיאור הציורי הזה של הערפיליות החומקות החוצה, אל קצה היקום.
ואולי, אם באמת נעזבנו, לא נותרה ברירה אלא שאנחנו נעשה קצת טוב בעצמנו…
כמה שאת צודקת, עדה.
רות, רות
אני קורא: רוח אפינו
תוהה מי יודע את המשך
הפיסקה במקור בלי תיווך של גוגל.
ושאלת מהירות האור כחרדה ממהירות החושך…[כתבתי על זה…]
כוכבים, גלקסיות, יקום המתפשט בלי הרף, ובין הדברים הגדולים הללו חומקים המלאכים. גם אנו בני המסה והאנרגיה הננו כאן אבל נכספים להבין רק משהו קטן מכל הדברים הגדולים הללו.