רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
יפה מאד המחשבה על הגעגועים, שמהירים מן האור.
מעוף בלי שחר, עפר בלי ארץ.
שיר טיסה (שלא כמו ספרי טיסה, כמובן)ממריא-לב. ומנחית גם.
(ובכלל, שירייך יפים ומרחיקי ראות, רות).
תודה ענת, תודה מריו. הגעגועי למה שכבר לא ייתכן או לא ישאר כפי שחשבנו.
לרות
אני רואה בשיר היפיפה (למרות התמונה של מטוס ממריא) שיר פרידה מהחיים. שבו הרוח מגביהה לשמיים והעפר נשאר על הארץ.
אולי אני מדמיין ורואה מהרהורי לבי. כי כתבתי שיר כזה. פחות יפה משלך (הוא לא נמצא בקובץ אצלך, אבל אולי אעלה אותו כאן)
גיורא
גיורא, אין מטוס. עזבנו את הארץ בכל הדרכים שעולות בדעתך.
רות, הגעתי לשביל החלב ומעבר…בריחוף שם למעלה כבר דאגתי שאין לי ארץ. ממש מסע בינכוכבי, ויכולתי לחשוב שרק כאב יכול לשגר אותי, כך לחלל..חזרתי מהר.
געגועים מהדהדים בצווחות עטלף
שירייך מרגשים, רות
תודה איריס. השיר מכאיב לי עדין.
רות, הארץ , בשימוש היום יומי המקובל זו ארץ ישראל
האם אליה מתכוון השיר ?
זה מה שהשכל הישר קורא בין השורות.
תודה על הכיוון.
רות, שיר פרידה מהארץ ומהבית, מעורר עצבות.
"כשפרצו הגעגועים" פורץ מחסומים ומעלה דמעות.
כי האור נשאר מאחור, קדימה יש אפלה בלי שחר
"עפר בלי ארץ", באדמת ניכר זרה,העפר אינו
אותה האדמה כי אין כלפיה תחושת שייכות.
מי שחווה את תחושת הפרידה הזאת,מבין ויודע
כמה קשה הפרידה הזאת, אפילו אם היא זמנית.
תודה על השיר המרגש.
מיכל, תודה על קריאה דקדקנית.
עזבנו את עצמנו את הארץ בתוכנו כך אני מבינה את השיר המהדהד הזה הקרוע
קריאה מעניינת, מאתגרת כמו מצבנו. תודה חני.
שילוב נפלא של רגשות, תמונות והרהורי געגועים.
בקריאות ראשונות ראיתי בו פרידה מארץ ישראל. אלא שבקריאות נוספות נראה לי שהפרידה היא יותר כללית.
רות, גם אם יש פה סיפור אישי, וגם אם הדוברים הם רק שניים העוזבים במטוס, זה נקרא כ"אנחנו" – ככולנו שעוזבים את הארץ הזאת ולא במובן הפיזי.
אמת
שיר יפה על הגעועים למה שאין..מעט אירונית ההשוואה לעטלפים שבקרוב, בישראל, גם על היותם יתרפקו.