רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
נהדר
מצוייר או נאמר מוסרט בצבעים ובזמן של הרבה מאוד מאות אלפי שנים
הבית האחרון נפלא והשיר כולו מפעים ביופיו, בנוראותו
האמנם דעכו הררי האש ואינם אלא פטה מורגנה?
תודה לכן מירי ואיריס. שמחה שהשיר תפש אתכן.
רות, איפה הם הררי הקדומים האלה עם הציורים?
אני מגלה שגם אצלך יש שפת על, היסטורית או אף על זמנית שאדם הוא מלה בה: "כי אז גם אנחנו דף באלבומיו".
אמיר, פעם ראיתי תוכנית בארטה על מונגוליה. הראו שם הרים שבשעות מסוימות, ביום הם נראים כלהבות אש וכך הם נקראים, הררי האש.
בחפירות הארכיאולוגיות הדלות גילו בור מים וכמה שרידי פרסקו די פרימיטיביים. לא יכולתי לשכוח את הררי האש בצייה השטוחה…
תיאור יפה של האש – והכי יפה בעיני תיאור צינת הירח הזוכר במחשכיו, בבית האחרון.
רות, שיר יפהפה , ציוריות מעניינת ומרתקת.
אהבתי גם את היכולת לכתוב שיר בעקבות מראות שראית בסרט.
שוש
שמחה שהשיר מצא חן בעיניכן עדה ושוש. אם פעם יעלו שוב את הסרט אולי יתמזל מזלכן ותבלענה ביופיו.
היי רות
מכל מקום…
שירך ניכנס ללב.
שלך טובה
טובה תמיד מלאה טוב ומלים טובות ומעודדות. אשרי.
לרות
שיר יפה מאד, מתאר הסתכלות בשרידי העבר אבל מלמד על העתיד ועל זמניות האדם. להסתכל על העבר ולדעת שפעם גם עולמנויהיה שרידים מועטים שכמעט לא יהיו נתונים לשחזור.
בעניין האש,הארכאולוגים מבדילים בין השכבות השונות בעיקר על ידי סמני האש והשרפה המצביעים על כובש זר שיושב ובונה על חורבות הקודמים לו,
עד שמגיעה אש חדשה
צודק. באש ובחרב, עד בוא הצייה. הארכיאולוגים. המחשבה על חיינו.
השיר "הררי אש" מצא באופן מיוחד חן בעיניי. ראיתי את התרבות על גוניה השונים, כפי שנחקקת בשכבות, כגיבורה של עלילה, את רגשותיה ומחשבותיה של המשוררת, את העושר שבהתבטאויות, ובמיוחד אהבתי את הסיום.
מתי נכתב השיר הזה?
שמואל, תודה. אולי בשנות התשעים.
הירח מצלם…
זה עתה חזרתי מנסיעה לילית בת 3 שעות מתל אביב לגינוסר והירח מעל לתבור נראה ממש כמצלם את היופי, יוצר עוד דף באלבום הרגעים הבלתי נשכחים, שעוד יבואו נסיונות לבנות להם בית של מלים, ומי יודע אם יעלה בידנו.
סבינה, שירי הפרחים והנוף שלך ורק שלך. הוסיפי להם ירח כעין צופיה.
שיר ממש חזק. על ירושלים, לפי המצודה והחומות. ממבט עתידי לאחור. כשאצלנו כאן אור וחום ולהט – אצל הירח צונן וחשוך ונעים…
אסי יקר, תגובתך יכולה אולי לשמש מקבילה לשיר. כפי שסיפרתי לעיל, הררי האש הם מקום במונגוליה על דרך המשי. אבל סמל לכל שריד תרבותי אנושי.