רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
רותי היקרה
לניצוץ שלך יש חיים
ארוכים
סבלני עשיר
בשביל להתניע חללית צריףך רק ניצוץ
באהבה
טובה
תודה על ההערכה, טובה. תמיד מעודדת.
רות יקרה, הניצוץ הזה חזק מכל העכבישים. שימרי עליו
תודה, אשמח לדעת למי אני מודה!
את תוצאותיו היפהפהיות של הניצוץ שלך אנחנו קוראים כאן, רות.
חן חן חנוך.
רות, שותף לאמונתך בניצוץ הנמצא בנו ומצית את הרצון לחיות גם כשקבורים במרתף אמיתי או מטאפורי מוקפים עכבישים ושאר מרעין בישין
למה שאיני שותף, זה לאמונה ביכולת ההקשבה של האל, אלא אם כוונתך ל'אלי' שתקן פרטי משלך
הניצוץ הוא לפי השיר חלק ממני…
רות יקירתי, אין ספק שהניצוץ הבוער בך יוצר שירים נפלאים וגם אין ספק שהאל שאת מאמינה בהקשבתו חי וקיים בתוכך
מי שיש לו בעיה זה אני שכן אין לי
אלוהים שיקשיב , ובכלל…
רות
אחד הטקסטים המקסימים והמרגשים
שקראתי לאחרונה
מדהים שאני קוראת את זה בדיוק
כשחזרתי מתערוכה של
אמן צעיר בשם יותם דביר
בבית האמנים בירושלים
שגידל זוחלים, האכיל קיפודים, טיפל בזחלים, עקרבים, חרגולים וחקר את
הקשר בינו לבינם.
באמצעות השיר את לקחת ממני
את הדימויים הויזואליים שלו
ונתת להם רובד עמוק יותר
ואנושי
תודה
אני הייתי המגיבה שלעיל
תודה על התגובה החמה. התערוכה שציינת נשמעת מעניינת במיוחד. אשתדל לבקר בה.
הוי רות, כמה פעמים אני מרגישה ככה בדיוק.
אני מרגיש בשיר יחס סותר לחיים. מצד אחד המשוררת מכנה את עצמה כ "קבורה חיים". אך מצד שני היא מפחדת מהאפשרות שיחלצו אותה מהקבר (את הרגליים ההולכות על פני האדמה היא מכנה-טלפיים. כלומר , בני אדם ההולכים מעל האדמה הם בהמות שיש להזהר מהם.
הניצוץ המחזיק אותה בחיים ואיתו היא משוחחת הוא בעצם הצד החי עדיין באישיותה.
יש בי צד כזה כנראה.
רות, מכיוון שהבנת את תגובתי ב"עיר הנידחת" בהיפוכה הגמור, אהיה הפעם פשוט ודקלרטיבי: שיר יפה.
הניצוץ הוא שהופך גם את הגולם לפרפר
יפהפה , שיר יפה מאד מעורר הזדהות
משוררת אמיתית היא תמיד "במחתרת"
רות כותבת בכל מהותה
כתיבה של כאב גדול
אבל לעולם לא בוולגאריות.
מפתיע שה"חכמים היהודים" העתיקים המליצו ללמוד מבעלי חיים מידות והנהגות.
את ניצוץ הסבלנות מקבלת רות מהנמלים
איך הן הולכות לאט
בשורה ארוכה… והמילךים בשיר מצטרפות להליכה החרישית הזאת- – –
תודה לרות.
אף כי משוררת תמיד נמצאת ב"מחתרת", אין לה צורך בגנב כדי שהשיר יימצא.
השיר הוא החותר תחת מוסדות ארץ, כדברי ביאליק.
ושיר שאינו חותר תחת מוסדות ארץ אולי אינו שיר.
הגנב שאינו מצטרף מעלה על דעתי את הגנב שנתלה לצד ישו.
האם זה מופרך לחלוטין?
והשיר עשיר ומקורי ונפלא.
בעצם כל משורר הוא במחתרת והוא כן רוצה והוא לא רוצה שיגיעו אליו.
יפה ביותר.
כמה אהבתי את העכביש האנטיפתי.
את באמת מביאה "מודע מזמן אחר", רות.
רות, אוהבת את השיר, את הניצוץ במיוחד, ליבת השיר.
אני לא יכולה שלא לשים לב לסימנים בכתב ידך. כאילו אני רואה אותך פיזית בסימנים האלה, האיזו תנועה סימנת אותם. כאילו הסימנמים האלו הם הסוד "שמסגיר" אותך.
סתם הרגשה..
תודה על התגובות המעניינות והמטיבות.היה כדאי לציין, כי מחתרת משמעה חושך, ולא במובנה העכשווי הנפוץ.
המשוררת שרויה בחשכה ובבדידות אנושית, אבל יש לה לבדה ניצוץ…
רות, במשמעותה המקראית מחתרת היא חפירה מתחת לגדר או קיר למטרות פריצה.
השיר מסתדר יפה גם כך.
מהמורה לתנ"ך:
הנה מקור הצרוף גנב ומחתרת:
שמות כב
א אִם-בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב
הפרוש המקובל (לפסוק הנ"ל) מבדי
ברחה לי התגןבה לפני שהשלמתי אותה:
הכתוב מבדיל בין גנב במחתרת ,כלומר גנב שבא בחסות החשכה ויש סכנה שיפגע בבעל הבית אם יתפס . לכן אם בעל הבית יהרגהו ,יחשב הדבר כהגנה עצמית והוא לא יענש על הריגת הגנב. אך אם הגנב יהרג לאור יום (כשבעל הבית יכול להזעיק עזרה) יחשב בעל הבית כרוצח.
היי רות\
הגעתי שוב לקרוא בניצוץ
מאוד מזדהה איתו
ושוב תודה